תבע את המעסיקה ב-223 אלף שקל, ויצא עם חוב של 5,000 שקל

פסק דין מפורט במיוחד שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, חושף סיפור סבוך של יחסי עבודה שהידרדרו בין קצין בטיחות בתעבורה לבין חברת יועצי בטיחות, וממחיש כיצד רישום ידני של שעות עבודה שאינו מתיישב עם ראיות אחרות יכול להפיל תביעה של מאות אלפי שקלים.

ציון יוסף, יליד 1947, עבד cחנן יועצי בטיחות מיולי 2016 בתפקיד קצין בטיחות. תפקידו כלל ביצוע בדיקות בטיחות לכלי רכב אצל לקוחות החברה ברחבי הארץ. שכרו נקבע על 7,000 שקל ברוטו, ובהמשך הוא עלה ל-8,757 שקל עם תוספת עבור עבודה בפרויקט ספציפי. בתביעה שהסכום שהוגשה על סכום של 223,406 שקל, דרש יוסף גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות נוספות.

הרכיב הגדול ביותר בתביעה - 144,059 שקל עבור שעות נוספות - נדחה לחלוטין. יוסף טען שעבד בין 8 ל-12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. כדי לתמוך בטענתו, הציג רישום ידני של שעות עבודה, אלא שהרישום הזה החל באופן מחשיד רק יומיים אחרי עימות עם המנהל בנוגע להחזר כספים.

השופטת קארין ליבר-לוין ונציג הציבור יואל מלי ערכו בדיקה יומיומית מדוקדקת של פברואר 2020, תוך השוואה בין הרישום הידני לבין דו"ח אפליקציית הדיווח ודו"חות שיחות טלפון. הממצאים היו מכריעים. כך למשל, ב-7 לפברואר 2020 רשם יוסף שעבד שלוש שעות, אך הדו"ח של האפליקציה מראה שביצע שתי בדיקות בפער של חמש דקות בלבד. ב-26 לפברואר 2020 הוא רשם שש שעות עבודה, אך בפועל דיווח על בדיקה אחת בלבד. בימים נוספים נמצא שיוסף שהה ליד ביתו בבת ים זמן ניכר לפני שעת הסיום שרשם.

• עידן הפיטורים הגדול: חברות חותכות עד 40% מכוח האדם והמניה דווקא עולה
• טען: "שעות זה ללוזרים" - וזה עלה לו ביוקר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית הדין קבע כי "הרישום הידני אינו משקף נאמנה את היקף שעות עבודתו בפועל", ושהתובע "לא נתן הסבר מניח את הדעת לפערים" בין הנתונים השונים. עם זאת, גם טענת החברה שיוסף עבד רק 40%-60% משרה נדחתה - הנתבעת הנהיגה מתכונת עבודה גמישה, לא עקבה אחר שעות העבודה במשך שנים ורשמה בתלושים משרה מלאה. "לא מצאנו שיש לקבל את טענת הנתבעת לביצוע תחשיב בדיעבד של שעות עבודתו של התובע", נקבע בפסק הדין.

סוגיית סיום העבודה היתה מורכבת לא פחות. יוסף טען שפוטר כשהוצא לחל"ת (חופשה ללא תשלום) בזמן הקורונה כעובד יחיד בחברה. לחילופין, הוא טען שהתפטר בעקבות מצבו הרפואי לאחר תאונת עבודה. בית הדין דחה את שתי הטענות, וקבע שיוסף זנח את מקום עבודתו: הוא לא הגיב לזימונים לפגישות עבודה, לא התייצב לשימוע, ולא הציג כוונה לשוב. בנוסף, גרסתו בתצהיר, שלפיה סיים את עבודתו ב-3 למאי 2020, מלמדת כי הוא עצמו ראה את יחסי העבודה ככאלה שהסתיימו עוד לפני שהוא קיבל את המכתב מהרופא התעסוקתי.

גם טענתו, שלפיה תוספת השכר בסכום של 757 שקל שנקטעה היא למעשה העלאת שכר, נדחתה. בית הדין קבע שמדובר בבונוס עבור עבודה בפרויקט ספציפי בחברת ברדה, שהסתיים כשיוסף הודיע למשרד התחבורה על פרישתו מהפרויקט.

• עובד עירייה התנדב לעזור לקשיש, ויירש את כל רכושו
• רשות המסים תפסה את הרכב בגלל חובות של אחר - ותפצה
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• רמ"ד פנסיה בצה"ל ניצל את תפקידו כדי לנפח את הפנסיה

בשורה התחתונה, מתוך תביעה של 223,406 שקל, פסק בית הדין לזכות יוסף 9,815 שקל בלבד: 3,574 שקל הפרשי חופשה, 3,241 שקל דמי הבראה ו-3,000 שקל פיצוי עבור הודעה לעובד חסרה. מהסכום הזה קוזז חוב של 12,816 שקל שיוסף היה צריך להחזיר לחברה עבור דמי מחלה שקיבל בתקופה שבה קיבל גם דמי פגיעה מביטוח לאומי. בנוסף, הוא חויב לשלם 2,000 שקל הוצאות משפט שנפסקו בהליכי גילוי מסמכים. בשורה התחתונה, הוא נדרש לשלם לחברה בחזרה כ-5,000 שקל, ללא ריבית והצמדה.