המנוי שבוול סטריט לא אוהבים - מי אתה קווין וורש, ולמה טראמפ בחר בך?
מיהו קווין וורש? מהן עמדותיו? למה טראמפ בחר בו, ולמה בוול סטריט לא אוהבים את הבחירה?
ההודעה על ההחלטה למנות את קווין וורש ליו"ר הפד' הבא לא עוברת בשקט בשווקי המניות, הסחורות ובעולם הכלכלי בכלל. לא מדובר במה שהשוק ציפה לו. ברשתות החברתיות נוצר הרושם שוורש איננו בדיוק היונה שדורשת הורדת ריבית מהירה ואגרסיבית כמו המינוי קודם של טראמפ מיראן. למעשה על סמך עמדותיו בעבר היה אפשר לראות בו (בטעות) נץ ריבית. גם לא מדובר ב"יס מן" של טראמפ, שכן האיש נהנה מרזומה ומעמד שמאפשרים לו להיות עצמאי (שניה אחת אחרי שייבחר). אז הוא לא יונה, לא יס מן, וגם לא חבר בפד' מאז 2011, אז מה הוא כן ולמה נבחר.
דבר אחד ברור, נכון לעכשיו. בוול סטריט לא אוהבים את המינוי. ההודעה חוללה זעזוע בשוק וירידות ברוב השווקים הפיננסים. מלבד הירידות בשווקי המניות והקריפטו שלוו את ההודעה על המינוי, התגובה העיקרית הייתה בשוק המתכות היקרות עם צניחה של מעל 10% במחיר הזהב ושל כ-30% מחיר הכסף, והדולר האמריקאי התחזק. התנועות האלו מיוחסות גם לגורמים נוספים בשוק, אבל למינוי החדש יש חלק לא מבוטל בהן. הסיבה היא המוניטין ה"ניצי" של וורש. בעבר, כשהיה חבר בפד', התנגד להורדת ריבית גם כשהשוק נכנס למיתון. האם הוא "מכר את נשמתו" לטראמפ והבטיח לו הורדות ריבית בניגוד לעמדתו שלו בעבר?
נאמר כבר על ההתחלה שמדובר לכל הדעות באישיות כלכלית בעלת שיעור קומה. המשקיעים אולי לא אוהבים את האג'נדה שלו אבל גורמים רציניים ומאד מיינסטרים של עולם ההשקעות והכלכלה כמו פרופסור ג'רמי סיגל או מוחמד אל אריאן כמו גם בנקאים כמו ג'יימי דיימון מג'י פי מורגן ואחרים תומכים במינוי וטוענים שהוא האדם הנכון במקום הנכון. אז הנה קצת על הרקורד של וורש, ואולי כמה סיבות לכך שהוא נבחר, ומהה בדיוק חוששים בשוק.
מאיפה הוא בא?
וורש מגיע היישר מליבת הקפיטליזם האמריקני בחברת ההשקעות של משקיע העל סטנלי דרוקנמילר, המנטור המקצועי שלו. הוא גם היה בעברו בנקאי השקעות במורגן סטנלי, המתמחה במיזוגים ורכישות. כלומר הוא מגיע באופן מובהק מוול סטריט, ומדבר את "שפת השווקים" באופן רהוט יותר מכל נגיד לפניו. במובן זה הוא מזכיר קצת את שר האוצר בסנט שהגיע גם הוא היישר מלב עולם ההשקעות לתפקיד פוליטי (אז וול סטריט אהבה את המינוי). יש לו גם רקע בעבודה פקידותית, כשמונה לראשונה למועצת הנגידים ב-2006 בגיל 35 בלבד, כאמור, הצעיר ביותר בהיסטוריה, ושימש כ"איש הקשר" הקריטי לוול סטריט במהלך משבר 2008. הוא גם מביא איתו עומק אינטלקטואלי. לאחר שעזב את הפד בילה 14 שנים כעמית במכון הובר ובבית ספר למנהל עסקים של אוניברסיטת סטנפורד. כל הרזומה הזה מעניק לו, כאמור, לגיטימיות כמועמד ומינוי רציני וראוי.
למה הוא נבחר?
כל זה לא ממש מסביר מה גרם לטראמפ ללכת על המינוי המעט פחות צפוי. כדי להבין זאת צריך לצלול קצת יותר לעמדותיו המקצועיות של וורש כפי שבאו לידי ביטוי בעמדותיו הפומביות בשנים האחרונות.
נתחיל מכך שוורש בשנים האחרונות הוא מבקר עקבי של מדיניות הפד', אבל פחות בנוגע למדיניות הריבית ויותר בנוגע למאזן. הוא דוגל בצמצום משמעותי של מאזן הפד העומד כיום על קרוב ל-7 טריליון דולר בטענה שהוא מעוות את מחירי הנכסים ומגדיל את הסיכון האינפלציוני. לדעתו דרוש שינוי מהותי בהתנהלות הבנק המרכזי שהשתמש בכלי המאזן כדי להתערב בשווקים. התנפחות המאזן משמעותו שהבנק המרכזי רוכש אגרות חוב בשוק, ובכך הוא מוריד את מחירם, מה שהופך את המניות ליותר אטרקטיביות. מדובר בסוג של הורדת ריבית עקיפה עם אפקטים דומים, אבל שנעשה באופן "עקום" לדעת מבקרי הבנק המרכזי. בזמן משבר 2008 וורש תמך, אם כי באופן סקפטי, בהתערבות הזו בשווקים שנתפסה כ"מאמצי הצלה". בסופו של דבר הוא התפטר בשנת 2011 על רקע התנגדותו לסבב השני של ההרחבה הכמותית.
מאז פרישתו הפך וורש למבקר חריף של הבנק המרכזי. מלבד הביקורת על המאזן, הוא גם מאד לא אוהב את מה שהוא מכנה "סחף מוסדי". לטענתו הבנק לוקח על עצמו יותר מדי אחריות – מניהול סיכוני אקלים ועד לטיפול באי שוויון חברתי (בפד' טענו שהמנדט של "תמיכה בתעסוקה מלאה" הוא יעד "רחב ומכיל", ובכך הרחיבו את המנדט לא רק לדאגה לתעסוקה מלאה אלא גם לשיוון חברתי). חוסר המיקוד הזה, לדבריו, מדלל את המנדט העיקרי של הפד': יציבות מחירים ותעסוקה מקסימלית - הא ותו לא. וורש טוען שעדיף לא להתערב בנזילות המערכתית בשווקים ולהפחית את העיוותים בשוק האג"ח וההשפעה העקיפה על שוק המניות. הוא סבור שהתנפחות המאזן הוא "שריד של חשיבה של תקופת משבר" ומעוות את השוקים, ולכן מתכנן "נורמליזציה מהירה" של תיק הנכסים של הבנק, כלומר, הקטנת היקף הנכסים במאזן במקביל להקלה בתנאי הריבית (אליה נתייחס בהמשך). העמדה הזו ככל הנראה, ולא החשש מאי הורדת ריבית, היא מה שהביא לירידות החדות בשווקים השונים. המשקיעים הבינו שעידן הנזילות החופשית עומד להתסיים, מה שהביא לפירוק הפוזיציות המסתמכות על דולר חלש ואינפלציה גבוהה. גם בשוק האג"ח היו תנועות מעניינות. האג"ח הארוכות רשמו ירידות בעוד הקצרות נותרו יציבות פחות או יותר. הסיבה היא שהשוק מבין שהפד' לא יספק בעתיד נזילות לקניית חוב ממשלתי ארוך, והאגרות הארוכות איבדו תומך משמעותי.
- מניית נינטנדו קורסת 10%: מחירי הזיכרון מאיימים על רווחי הענקית היפנית
- AMD עקפה את הציפיות - נופלת ב-5% במסחר המאוחר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- מרים אדלסון הפסידה היום 3 מיליארד דולר: מניית לאס וגאס סנדס...
במקביל בשנים האחרוות הוא דווקא כן הפך לומך בהורדת ריבית מהירה יותר, וזאת בניגוד לעמדתו בעבר, וטען שהפד' התעכב מדי בהורדות הריבית. בלב התיאוריה הכלכלית הנוכחית של וורש, והגורם לשינוי בעמדתו מנץ מובהק ליו"ר פד' מוכוון צמיחה, עומדת אמונתו בכוחה של הבינה המלאכותית. בסדרת נאומים ובמאמר בוול סטריט ג'ורנל טוען וורש כי ארצות הברית נכנסת לשלב של עליה בפריון המונעת על ידי פריצות דרך טכנולוגיות (=בינה מלאכותית), מה שמוביל לצמיחה ללא לחצי שכר. התיאוריה הכלכלית הזו טוענת שנוצרת בעצם "ריבית ניטרלית" חדשה נמוכה יותר, שתתמוך בצמיחה גבוהה ללא לחצים אינפלציוניים. זה יוצר את הבסיס המדעי אינטלקטואלי למוכנות להורדת ריבית מבלי לאבד את אמון השוק ואת המחויבות לאינפלציה נמוכה.
לכן, ייתכן שטראמפ דיבר אמת בכך שאמר שלא דיבר איתו על עניין הריבית, אבל שהוא מצפה שהוא יוריד את הריבית. וורש לא צריך להבטיח זאת לטראמפ לאחר שפרסם את דעתו כמה פעמים. הוא כנראה באמת ירצה להוריד את הריבית, אבל לא בטוח שהוא יוכל, כיון שהוא לא מקבל את ההחלטות לבד.
נקודה נוספת שמשחקות לטובת היא העובדה שהוא תומך בדה רגולציה של המגזר הבנקאי, והפחתת דרישות ההון המחמירות הנוכחיות, מה שישחרר מיליארדים להלוואות, דיבידנדים או רכישות עצמיות. הבנקים אכן הגיבו בעליות למינוי, בניגוד למניות הטכנולוגיה. זהו תחום נוסף בו מתקיימת זהות בין עמדתו לעמדת הממשל הנוכחי.
לסיכום, ניתוח מעמיק יותר של עמדתו הנוכחית של וורש מראה שמהרבה בחינות הוא בחירה
שמתאימה מאד למדיניות הנוכחית של הממשל וכנראה יפעל בתיאום גבוה עם שר האוצר בסנט.
האתגרים
האתגר העיקרי של וורש יהיה לשכנע את חברי הפד' להצטרף למדיניות שלו. במדיניות עצמה האתגר הוא ניהול מוצלח של פרדוקס ה"נץ-יונה", כלומר צמצום המאזן בתוספת הורדת ריבית. אם יפעל מהר מדי לצמצום המאזן הוא מסתכן בזינוק בריביות לטווח ארוך שעלול לפגוע בצמיחה. מנגד אם ההישענות על הבינה המלאכותית כמחוללת צמיחה נטולת אינפלציה תתברר ככושלת, הורדת ריבית מהירה מדי עלולה להוביל לזינוק באינפלציה ולפגוע באמינות הפד.
האתגר הנוסף הוא במגרש הפוליטי. לא ניתן לנתח את הבחירה בוורש במנותק ממשבר האמון בין הבית הלבן לבין הבנק המרכזי בכלל והיו"ר הנוכחי פאוול בפרט. פאוול מסיים את תפקידו רק במאי, וכלל לא בטוח שהוא יעזוב את הפד', שכן רשמית הקדנציה שלו כחבר בפד (ולא כנשיא הפד') היא עד 2028. הנוהג הוא שיו"ר הפד עוזב את הפד' לאחר סיום כהונתו כיו"ר, אך ייתכן שעל רקע המתח מול הממשל פאוול יעדיף דווקא להישאר כדי "לשמור על עצמאות הפד" (או לתקוע אצבע בעין לטראמפ) ובכך יאריך את החיכוך. אם הוא יישאר המתח בין המדיניות של פאוול למדיניות של וורש יקשה מאד על התפקוד התקין של הפד', במיוחד לנוכח העובדה שחברי הפד' הנוכחי הם ב"טים פאוול", וקרוב לוודאי שוורש יתקשה להוביל שינוי משמעותי במדיניות.
המתח מול פאוול משפיע גם על היתכנות עצם המינוי. וורש צריך לעבור דרך ועדת הבנקאות בסנאט. בוועדה יש לרפובליקאים רוב של 13 לעומת 11, אך הסנאטור הרפובליקני תום טיליס כבר הודיע כי יחסום כל מינוי עד שחקירת משרד המשפטים נגד פאוול תסתיים בשקיפות מחשש לפגיעה בעצמאות המוסד. הדמוקרטים, כהרגלם, מתנגדים לכל מה שטראמפ מנסה לקדם או למנות, בניגוד לנהוג בעבר שרוב המינויים הממשלתיים היו מתקבלים בתמיכה דו מפלגתית רחב. הדמוקרטים פועלים כגוש אחד ואחיד, ואליזבת וורן כבר החלה לתקוף את וורש עם מנטרות עבשות כמו "הוא מעדיף את וול סטריט על פני המובטלים", כך שנראה שגם המגרש הפוליטי עוד לא לגמרי מיושר לקראת המינוי הצפוי. יחד עם זאת, סביר להניח שפתרון פוליטי כזה או אחר ימצא והמינוי יעבור בסופו של דבר.
