בנקאות הצללים: איך מגלגלים מיליארדים ללא ריבית מתחת לרדאר של בנק ישראל?

עבור כלכלן מן המניין, המושג "הלוואה ללא ריבית" נשמע כמו חוסר היגיון או פילנתרופיה זמנית. בעולם שבו הכסף הוא מוצר שמחירו (הריבית) רק הולך ועולה, אין שום היגיון עסקי במתן אשראי של מאות אלפי שקלים ללא תשואה למלווה. אך בלב הריכוזים החרדיים פועלת מערכת שמנפצת את המוסכמות הללו כבר עשורים: עולם הגמ"חים.

אם האסוציאציה שלכם היא לגמ"ח היא יוזמה קהילתית קטנה להשאלת עריסות או שמלות כלה, קבלו עדכון גרסה: ב-2026 מדובר במוסדות פיננסיים שמגלגלים, לפי הערכות, מיליארדי שקלים בשנה מתחת לרדאר הרגולטורי. זוהי רשת ביטחון כלכלית שמאפשרת לזוגות צעירים להשיג הון עצמי לדירה, לעסקים קטנים לשרוד תקופות יובש, ולמשפחות ברוכות ילדים לגשר על פערים בתזרים - והכול בלי לשלם שקל אחד של ריבית למערכת הבנקאית. איך פועל המנגנון שבו הפיקדונות של הקהילה הופכים לאשראי זמין עבור חבריה, כיצד נשמרת היציבות ללא פיקוח מוסדי, והאם "בנקאות הצללים" הזו היא המודל הפיננסי היציב ביותר בישראל או סיכון מערכתי שטרם נחשף?

הון מבוסס אמון: כשזכות ההלוואה הופכת לתשואה האמיתית

במערכת הבנקאית המודרנית, הכסף פועל על פי עיקרון ה"תשואה": אני מפקיד שקל ומצפה לקבל שקל וקצת בסוף התקופה. בעולם הגמ"חים, המתמטיקה הזו מתחלפת ב"כלכלת זכויות". רוב הכסף הזורם לגמ"חים הגדולים מגיע מהפקדות של חברי הקהילה עצמם. אלו יכולים להיות חסכונות לטווח ארוך עבור הילדים, כספי ירושה או פשוט יתרה בעובר ושב. המפקיד לא מקבל ריבית שקלית, אך הוא מקבל נכס יקר ערך בהרבה בתוך המגזר: הזכות ללוות בעתיד.

מדובר במנגנון של ערבות הדדית שהופך לחוזה פיננסי לכל דבר. המפקיד יודע שעל ידי "השכבת" כספו בגמ"ח היום, הוא מבטיח שביום שבו יצטרך להשיא את ילדיו או לרכוש דירה, המערכת תעמוד לרשותו עם הלוואה בהיקף דומה או כפול - ללא ריבית. במובן הזה, ה"תשואה" על הכסף אינה נמדדת באחוזים בבנק אלא בחיסכון העצום של תשלומי הריבית העתידיים שהמפקיד לא יצטרך לשלם. עבור משפחה חרדית, מדובר בביטוח פיננסי אסטרטגי ששווה הרבה יותר מכל תוכנית חיסכון בנקאית נושאת ריבית.

• האם הגמ"חים הם סכנה ליציבות המערכת הבנקאית בישראל?
• לאחר שהוחרגו מחוק המזומן - גמ"חים ידרשו לפעול תחת רישיון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אך מעבר לאינטרס האישי, הגמ"ח נשען על מנוע של הון חברתי. בבנקאות הצללים החרדית, הפיקדון הוא גם אקט קהילתי. הכסף שלי "עובד" בזמן שהוא שוכב בגמ"ח - הוא עוזר לשכן לשפץ את הבית או ליתום להתחתן. המבנה הזה יוצר יציבות יוצאת דופן: בניגוד לבנקים מסחריים שהלקוחות שלהם ירוצו אליהם ברגעי משבר, הגמ"ח מוגן על ידי הנאמנות הקהילתית. המפקידים אינם ממהרים למשוך את כספם כי הם מבינים שפגיעה בגמ"ח היא פגיעה ברשת הביטחון של הקהילה כולה. כך מצליחה המערכת לנהל מיליארדי שקלים עם שיעורי נזילות נמוכים יחסית, תוך שהיא מזינה את עצמה ללא הפסקה בהפקדות חדשות של דור הצרכנים הבא.

דירוג אשראי קהילתי: כשהבושה מחליפה את ההוצאה לפועל

במערכת הבנקאות המסורתית, היכולת לגבות חובות נשענת על חוזים משפטיים, ערבויות נדל"ניות ומערכת הרתעה של בתי משפט והוצאה לפועל. בבנקאות הצללים של הגמ"חים, הכלים הללו כמעט שאינם קיימים. במקומם פועל מנגנון אכיפה עוצמתי בהרבה: הסנקציה החברתית. בקהילה סגורה ומלוכדת, המוניטין של האדם הוא הנכס הכלכלי החשוב ביותר שלו. אדם שלא מחזיר חוב לגמ"ח לא רק מסתכן בתביעה, הוא מסתכן בהדרה חברתית, בפגיעה בסיכויי השידוכים של ילדיו ובאיבוד האמון של הקהילה כולה - מחיר שרוב הלווים אינם מוכנים לשלם.

ניהול הסיכונים בגמ"ח מבוסס על מודל של ערבות צולבת. לווה שמבקש סכום משמעותי נדרש בדרך כלל להביא כמה ערבים ("ערבויות") מתוך הקהילה. הערבים הללו הם לא רק חתימה על נייר; הם שומרי הסף של המערכת. לפני שהם חותמים, הם בודקים בעצמם את אמינותו של הלווה, שכן במקרה של מחדל, האחריות תיפול עליהם. כך נוצרת רשת של פיקוח חברתי הדוק שמסננת לווים בעייתיים עוד לפני שהם מגיעים לדלפק הגמ"ח. במובן הזה, הגמ"ח מצליח לבצע "דירוג אשראי" מדויק יותר מכל אלגוריתם בנקאי, כיוון שהוא מבוסס על היכרות אישית ועומק המחויבות של הלווה לסביבתו.

• רפורמת העמלות בבנקים: הפגיעה בהכנסות מוערכת בכ-200 מיליון שקל
• אלף שקל בחודש למורה יוזם: המדינה פותחת את הכיס בחבל תקומה בעוטף עזה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדד הנאסד"ק של תל אביב יוצא לדרך: הכירו את ת"א טכנולוגיה 35

מבחינה כלכלית, המודל הזה מתבטא באחוז כשל נמוך להפליא, שלעיתים קרובות נמוך מזה של הבנקים המסחריים. הגמ"ח אינו זקוק למערך משפטי מנופח או לחברות גבייה, מה שחוסך לו עלויות תפעול אדירות ומאפשר לו להמשיך להלוות ללא ריבית. היציבות של המערכת נשענת על הידיעה שכל שקל שלא יחזור יחסר לחבר קהילה אחר שזקוק לו. בסופו של דבר, בבנקאות הצללים החרדית, הלחץ החברתי הוא המטבע היציב ביותר, והוא זה שמבטיח שמיליארדי שקלים ימשיכו לזרום ולחזור ליעדם ללא צורך בהתערבות של רגולטור ממשלתי.

מתחת לרדאר: הגמ"ח במלחמה על הבית

לאורך עשורים, המדינה העדיפה לעצום עין מול פעילות הגמ"חים. עבור בנק ישראל והאוצר, כל עוד המערכת הזו "החזיקה את עצמה" ולא דרשה חילוץ ממשלתי, היא נתפסה כפתרון רווחה יעיל שחוסך למדינה מיליארדים בקצבאות ובתמיכות. אולם, בעקבות לחצים בינלאומיים למלחמה בהלבנת הון והחמרת הסטנדרטים של ה-OECD, מצאה עצמה בנקאות הצללים החרדית במוקד של מאבק רגולטורי חריף. הדרישה הייתה ברורה: פיקוח הדוק, דיווח על פיקדונות ומעבר למודל של "מוסד כספי" מפוקח תחת חוק הגמ"חים.

מבחינה כלכלית, מדובר באתגר משמעותי למודל הפעילות המסורתי. הכנסת רגולציה בנקאית למערכת שמתבססת על התנדבות ואפס ריבית פירושה תוספת של עלויות תפעול - מיועצים משפטיים ועד למערכות דיווח מורכבות. החשש במגזר הוא שפיקוח כזה עלול להרתיע חלק מהמפקידים ובכך לצמצם את מקורות האשראי הזמין. מבחינת ראשי הגמ"חים, הניסיון "לנרמל" את המערכת הוא טעות אופטית של הרגולטור: לטענתם, אי אפשר להחיל חוקים של בנק מסחרי על מערכת שנשענת על אמון חברתי וסולידריות.

התוצאה היא "חוק הגמ"חים" - פשרה משפטית מורכבת שמנסה להסדיר את הפעילות תוך הכרה בייחודיות המגזרית. המאבק הזה חושף את המתח המובנה בין הכלכלה הקהילתית לכלכלה הריבונית. בזמן שהמדינה מבקשת לייצר יציבות דרך שקיפות ופיקוח, הציבור החרדי רואה בגמ"חים את אחד העוגנים המרכזיים של העצמאות הכלכלית שלו. היכולת של בנקאות הצללים לשמור על מאפייניה הייחודיים בתוך מסגרת החוק תקבע אם המגזר החרדי יוכל להמשיך ולקיים מערכת פיננסית אוטונומית ואפקטיבית בלב המשק הישראלי.

מפת הסיכונים: הפצצה המתקתקת של 2026

לצד ההצלחה הפנומנלית, כלכלנים מזהירים כי המודל החרדי ניצב בפני צומת דרכים מסוכן. מספר גורמים עלולים לערער את יציבות המערכת:

·        סיכון נזילות ומשיכה המונית: מאחר והגמ"חים מלווים את רוב הונם לטווח ארוך (למשל לדיור), הם פגיעים מאוד למצב שבו מפקידים רבים ידרשו את כספם בבת אחת עקב משבר כלכלי.

·        לחץ רגולטורי גובר: החל מ-2025 ועד 2026, רשות שוק ההון הגבירה את האכיפה המחייבת גמ"חים להחזיק ברישיון ולהגיש דוחות אקטואריים תקופתיים. דרישות אלו מעלות את עלויות התפעול ועלולות להוביל לקריסת גמ"חים קטנים שאינם עומדים בתקנים.

·        הלבנת הון ושקיפות: חובת הדיווח על פיקדונות במסגרת המלחמה הבינלאומית בהלבנת הון עלולה להרתיע תורמים ומפקידים גדולים, מה שיוביל לייבוש מקורות האשראי של המגזר.

·        היעדר ביטוח פיקדונות: בניגוד לבנקים, כספי המפקידים בגמ"ח אינם מבוטחים על ידי המדינה. קריסה של גמ"ח גדול עלולה למחוק חסכונות של אלפי משפחות ללא כל רשת ביטחון.

השאלה הגדולה כיום היא האם הגמ"חים יצליחו לבצע את המעבר מ"בנקאות צללים" ל"מוסדות פיננסיים מוסדרים", בלי לאבד את הלב החברתי שלהם. אם יצליחו, הם עשויים להפוך למודל עולמי לאשראי חברתי; אם ייכשלו, הם עלולים להתגלות כפצצת זמן פיננסית בלב המשק הישראלי.