ריבית של פי 20 - אם חברות הביטוח מנסה שלא לשלם לתובע שלא בחוסר תום לב - היא בסוף תשלם בגדול

בפסק דין בעל חשיבות עקרונית לעולם הביטוח, דחה השופט יחיאל כשר מבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של בעל דירה על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל ריבית מיוחדת שחויבה בה חברת ביטוח. אולם תוך כדי הדחייה, שלח השופט כשר מסר ברור לבתי המשפט: הגישה המצמצמת בפסיקת ריבית מיוחדת כנגד חברות ביטוח מנוגדת לכוונת המחוקק ולתכלית החוק.

מה קרה בפועל?

המקרה עסק בדירה בת 40 מ"ר באשדוד שנשרפה ביום 24.5.2019 בעודה מושכרת לשוכר בשם שמואל חן. חברת הביטוח סירבה לשלם את התגמולים בטענה שהשוכר הצית את הדירה במזיד, ולכן החריג שבפוליסה - המתייחס לנזק שנגרם ב"פעולות זדון שנעשו בידי בני אדם המתגוררים בדירה ברשות המבוטח" - חל על המקרה. שמאי מטעם החברה העריך את הנזק בסך 194,528 שקל.

שלוש ערכאות, שלוש גישות

בית משפט השלום ברמלה (השופט הבכיר בדימוס ז' ימיני) פסק ביום 29.3.2024 לטובת בעל הדירה על סך 193,469 שקל. מעבר לכך, חייב בית המשפט את חברת הביטוח בריבית מיוחדת בשיעור של פי 7 מהריבית הרגילה, בקובעו שהחברה התנהלה כלפי המבקש בחוסר תום לב. את קביעתו ביסס בית המשפט על כך שהמשיבה "נאחזה בחוזקה" בדבריה של בת זוגו של השוכר, שהיו בגדר השערה בלבד, ועל התעלמותה מהוראות אחרות בפוליסה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' חיימוביץ) ביטל ביום 6.10.2024 את הריבית המיוחדת. בית המשפט קבע כי "המערערת העלתה טיעונים עובדתיים משמעותיים, וכי ההכרעה בנוגע לאופן קרות השריפה לא הייתה ברורה מאיליה והוכרעה במאזן הסתברויות", ומשכך - "בנסיבות אלו אין מקום לקבוע כי המערערת לא שילמה את התגמולים בחוסר תום לב".

• החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
• רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המסר העקרוני של השופט כשר

השופט יחיאל כשר מבית המשפט העליון התייחס להחלטה ישנה משנת 2004 בעניין אליהו (רע"א 2244/04), שבה נקבע שיש "להותיר את הריבית המיוחדת למקרים מיוחדים ונדירים". בעל הדירה טען כי בתי המשפט המחוזיים נסמכים על החלטה זו ונוקטים גישה מצמצמת בפסיקת ריבית מיוחדת.

השופט כשר קבע במפורש: "ככל שהדברים המצוטטים לעיל מההחלטה בעניין אליהו (שמעצם טיבה אינה החלטה הקובעת הלכה מחייבת, ואף ספק אם אינם בגדר אמירת אגב במסגרת ההחלטה עצמה), התכוונו לקבוע כי בית המשפט ייעשה שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח רק במקרים נדירים וחריגים ובכפוף לנטל הוכחה מיוחד המוטל על המבוטח... הרי שגם לדעתי אין הם מייצגים את פירושה הנכון של הוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח ואת האופן בו יש ליישמה."

השופט הוסיף בחריפות: "יתר על כן, אף אם לגישה המיוחסת להחלטה בעניין אליהו היה בסיס בעת שניתנה ההחלטה (ולדעתי לא היה תימוכין לגישה כאמור בהוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח גם בנוסחה המקורי של ההוראה, וגם לא בפסיקתו של בית משפט זה)..."

• מנהלת לקוחות במזרחי טפחות הורשעה בלקיחת שוחד: "גופי תאורה, פלייסטיישן ומקרר תמורת שירותים בנקאיים"
• אב ל-11, נכה לצמיתות - קיבל הפטר מיידי לחובותיו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

התיקונים מדברים בעד עצמם

השופט כשר סקר את סדרת התיקונים שעבר סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. הוא הדגיש כי "בתיקונים שבוצעו בהוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, כפי שעמדתי עליהם לעיל, שהינם מאוחרים להחלטה בעניין אליהו (שניתנה ביום ה-1.12.2004), יש כדי להבהיר שגישה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה של ההוראה ומנוגדת לכוונתו של המחוקק."

בתיקון משנת 2010, המחוקק שינה את הוראת החוק כך שבמקום סמכות רשות, בית המשפט חייב לחייב בריבית מיוחדת בביטוחים אישיים כאשר מתקיימים התנאים.

בתיקון משנת 2016 הועלה שיעור הריבית המיוחדת המרבי מפי 3 לפי 20 מהריבית הרגילה. בדברי ההסבר לתיקון נכתב: "מטרת התיקון לעודד את בתי המשפט להפעיל את סמכותם לפי סעיף 28א לחוק ולפסוק פיצוי בשיעור גבוה יותר במקרים המתאימים, כדי להגביר את ההרתעה של חברות הביטוח מאי־תשלום תגמולים או מעיכוב בתשלומם בחוסר תום לב."

בתיקון משנת 2017 התווסף רף מינימלי של פי 10 מהריבית הרגילה בביטוחים סיעודיים.

"שיטת מצליח" - מה החוק רוצה למנוע

השופט כשר הסביר כי תכליתה של הוראת סעיף 28א היא ברורה: "מדובר בהוראה בעלת אופי עונשי, שבאה להרתיע את חברות הביטוח מלסרב לשלם תמלוגי ביטוח בהיעדר מחלוקת בתום לב על החובה לשלמם. זאת, כדי למנוע תופעה (שזכתה לכינוי 'שיטת מצליח'), שבה חברת הביטוח מסרבת לשלם תגמולי ביטוח, בלא כל עילה של ממש לכך, מתוך תקווה שהמבוטח, המצוי בעמדת נחיתות מובהקת... יתייאש ויוותר על תביעתו או שיהיה מוכן לקבל תשלום חלקי, כפשרה, בלא הצדקה לכך."

המבחן הוא תום לב - ותלוי בנסיבות

השופט כשר הבהיר: "המבחן המהותי שנקבע בהוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח... הינו ברור – קיומה או אי קיומה של מחלוקת בתום לב בדבר חיובה של חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח." מבחן זה, כך נקבע, "מעצם טיבו, הינו מבחן שיישומו מותנה בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה".

למה בכל זאת נדחתה הבקשה?

למרות המסר העקרוני החד, דחה השופט כשר את בקשת הרשות לערער. הסיבה: בנסיבות המקרה הספציפי, בית המשפט המחוזי קבע קביעות עובדתיות לפיהן חברת הביטוח לא נהגה בחוסר תום לב.

בית המשפט המחוזי סבר שגישתה המשפטית של החברה לעניין פרשנות הפוליסה הייתה לגיטימית, וכי במישור העובדתי טיעוניה היו משמעותיים - החברה הסתמכה על חוקר שריפות מטעמה שמצא שלושה מוקדי אש, ועל שיחה עם בת זוגו של השוכר.

השופט כשר קבע: "דומני כי גם המבקש יתקשה שלא להסכים כי בהינתן שהמשיבה לא נהגה שלא בתום לב, לא היה מקום לחייבה בריבית מיוחדת." אלו קביעות עובדתיות "שאין כל מקום להתערב בהן".

המסר לשוק הביטוח

פסק הדין מעביר מסר כפול: מצד אחד, הוא מבהיר לבתי המשפט שעליהם להפסיק לפרש את סמכות הריבית המיוחדת באופן צר ומצמצם, שכן זה מנוגד לכוונת המחוקק שחיזק את ההוראה שוב ושוב. מצד שני, הוא מבהיר שאם יש מחלוקת משפטית לגיטימית ומבוססת, או אם הטיעונים העובדתיים משמעותיים באמת - לא מדובר בחוסר תום לב ולא יחול חיוב בריבית מיוחדת.

המקרה הספציפי הזה הסתיים בדחיית הבקשה, אך ההשלכות של פסק הדין חורגות הרבה מעבר לכך - הן מהוות התראה לחברות ביטוח שינסו להתחמק מתשלום תגמולים בחוסר תום לב, ומנחיה ברורה לבתי המשפט על יישום נכון של הסמכות המוקנית להם בחוק.