מינוס 443 אלף שקל: נמחקו ריביות מתיק מזונות שלא טופל 13 שנה
זוכה שלא נקטה כמעט אף הליך גבייה לאורך השנים נשארה בלי ריבית פיגורים, אלא רק עם ריבית בסיס והפרשי הצמדה על הסכום המקורי - וחייב שהגיע לפשיטת רגל ומקבל הקלה משמעותית
תיק הוצאה לפועל שנפתח לפני יותר מ-13 שנה, חוב שהתנפח מ-77 אלף שקל לכמעט 800 אלף שקל - ורשמת ביצוע ההוצאה לפועל שמחקה בהחלטה נדירה את כל ריבית הפיגורים שהצטברה לאורך כל חיי התיק. כך נראה המקרה שהוכרע באחרונה על ידי רשמת ההוצאה לפועל דקלה קליין, בהחלטה שסוגרת פרק כואב, ושולחת מסר ברור לזוכים שמסרבים לזוז.
הכל התחיל ב- 2013. תיק הוצאה לפועל לגביית מזונות נפתח כשהחוב ניצב על 77,673 שקל. זה נשמע ביורוקרטי לגמרי. אבל אז קרה משהו, או ליתר דיוק לא קרה כמעט כלום. לאורך 13 שנה, בוצעו בתיק בסך הכל חמישה הליכי גבייה. לא הוגשו צווי מידע, לא נערכו חקירות יכולת, לא הוצאו צווי הבאה ולא צו מאסר אחד. הזוכה, כך על פי ההחלטה, "פעלה רק בשנת 2013". התוצאה היא ריביות והצמדה בסכום של 443,732 שקל שנצברו על הקרן המקורית. החוב הכולל זינק ל-762,096 שקל.
החייב, אבי הקטינה, לא ישב בחיבוק ידיים מול גל הריביות. הוא עבר בין הליכי חדלות פירעון מרובים: הליך מ-2014 עד נובמבר 2015, הליך נוסף ב-2019 שבוטל לאחר שמונה חודשים, ואז הליך מ-2021 שהתנהל במשך חמש שנים ובסופו הוא קיבל הפטר. שש שנים של הגנה משפטית בסך הכל. האיש טען בפני הרשמת כי במשך כל אותן השנים שהיה בחדלות פירעון, הזוכה היתה מנועה ממילא מלפעול נגדו. ואבל גם בשש השנים הנוספות שבהן לא היתה כל מניעה משפטית, היא בחרה שלא לפעול. "כך שנראה כי היא ויתרה על זכותה, ובמקביל מצבו של החייב הורע", הוא טען.
הזוכה לא ויתרה בקלות. לטענתה, "החייב בכל השנים הסתתר מאחורי אצטלה של הליכי חדל"פ בניסיון להתחמק מתשלום החוב". היא טענה שדווקא כן פעלה - הגישה תביעת חוב ובקשה לקציבת מזונות בתוך הליכי הפשיטת רגל. "לכל אורך תקופה זו, החייב לא שילם מזונות", היא הדגישה. ועוד עובדה קשה: החייב ניסה לקבל הפטר גם בגין חוב המזונות עצמו, אך הבקשה נדחתה הן בבית משפט השלום והן בערעור שהוגש למחוזי.
- יום הולדת 43 בלי בית, והמתנה: מחיקת כל החובות
- פלישה של 40 שנה הסתיימה בדמי שימוש של מיליונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההחלטה: "תיק ההוצאה לפועל אינו 'תוכנית חיסכון'"
רשמת קליין קיבלה את הבקשה. היא הסתמכה על סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, המאפשר לרשם להפחית ריביות ודמי פיגורים שנצברו בתיק. אך עיקר ההחלטה נשען על פסיקת ערכאת הערעור המחוזית בתל אביב מ-2006, בעניין עיריית תל אביב נ' מור, שבה התקבלה החלטה שנהפכה לאבן יסוד: "תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש 'תוכנית חסכון' לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית". הרשמת הבהירה כי חובת תום הלב חלה לא רק על פתיחת ההליך, אלא גם על ניהולו. זוכה שלא נוקט הליכים בתיק, גם אם לא חייב לרדוף אחרי חייב, לא יכול "לישון על זכותו" לנצח.
לגבי השנים שבהן שהה החייב בהליכי פשיטת רגל, קבעה הרשמת באופן ברור כי בתקופה שבה חייב מנוע מבחינה משפטית לשלם, אין כל הצדקה לחיוב בריבית פיגורים. ריבית הפיגורים נועדה לתמרץ פירעון החוב, אבל כשהחייב אינו יכול לשלם ממילא, הריבית נהפכת לכלי עונשי חסר הגיון. לדבריה, "בתקופת חדלות הפירעון היה החייב מנוע מבחינה משפטית לשלם לתיק, לפיכך, לא היה צורך לתמרץ אותו לפרוע את החוב, ואין מקום לחיוב בריבית פיגורים".
הרשמת הדגישה שהזוכה אינה נשארת בידיים ריקות. היא תמשיך לקבל פיצוי הולם בדמות ריבית בסיס והפרשי הצמדה על הסכום המקורי, שגם להם יש ערך כלכלי ממשי. מה שנמחק הוא ריביות הפיגורים הגבוהות יותר, שגדלו בגלל חוסר מעש של שני הצדדים. בסופו של דבר ההחלטה "מורה על הפחתת מלוא ריבית הפיגורים/דמי הפיגורים שנזקפו בתיק מיום פתיחתו ועד היום".
