היתוך גרעיני עוד לא מייצר חשמל - אבל הספקים כבר נערכים לשוק של מיליארדים

בעוד שמרבית תשומת הלב סביב היתוך גרעיני מתמקדת בחברות שמנסות לפתח את תחנות הכוח של העתיד, גל חדש של השקעות מתחיל להתפתח דווקא בקרב הספקים שמשרתים את התעשייה. יותר ויותר חברות הנדסה, ייצור וחומרי גלם מרחיבות פעילות מתוך הערכה שהכסף הגדול יגיע עוד הרבה לפני שהיתוך גרעיני יהפוך למקור משמעותי של חשמל.

התעניינות מחודשת באנרגיית היתוך

ההימור מבוסס על ההנחה שמרוץ ההקמה של כורים ותחנות כוח ייצור שוק ענק של ציוד, רכיבים ותשתיות. לפי הערכות בענף, היקף ההשקעות בבניית מתקני היתוך מסחריים עשוי להגיע לעשרות מיליארדי דולרים בשנה במהלך העשור הבא, עוד לפני שהתחנות יפיקו הכנסות משמעותיות ממכירת חשמל. הביקוש הגובר מגיע על רקע ההתעניינות המחודשת באנרגיית היתוך. ממשלות, קרנות השקעה וחברות טכנולוגיה גדולות מחפשות מקורות אנרגיה נקיים שיוכלו לתמוך בצריכת החשמל הגדלה של מרכזי נתונים ומערכות בינה מלאכותית. התוצאה היא זרימה של הון לחברות המנסות להפוך את הטכנולוגיה למסחרית.

היתוך גרעיני נחשב במשך עשרות שנים לאחת ההבטחות הגדולות של תחום האנרגיה. הטכנולוגיה מבוססת על שחזור התהליך שמתרחש בליבת השמש, שבו גרעיני אטומים מתמזגים ומשחררים אנרגיה עצומה. היתרון המרכזי הוא פוטנציאל לייצור חשמל ללא פליטות פחמן וללא פסולת גרעינית ארוכת טווח.

אלא שהמעבר מניסויים מדעיים לייצור רציף של חשמל עדיין רחוק מלהיות פשוט. למרות ההתקדמות הטכנולוגית, אף חברה עדיין לא הצליחה להפעיל תחנת כוח מסחרית המבוססת על היתוך גרעיני בקנה מידה מלא. לכן, חלק מהמשקיעים החלו למקד את תשומת הלב בשרשרת האספקה שסביב התעשייה. מבחינתם, גם אם רק חלק מהחברות יצליחו להגיע ליעד הסופי, הצורך בציוד, מערכות הנדסיות וחומרי גלם כבר יוצר הזדמנויות עסקיות ממשיות.

אחת החברות שפועלות בהתאם לתפיסה הזו היא פוג'יקורה היפנית. החברה הודיעה על תוכנית השקעות שנועדה להגדיל משמעותית את יכולת הייצור של חומרים מוליכי־על, המשמשים ליצירת השדות המגנטיים החזקים הנדרשים להפעלת כורי היתוך. בחברה מעריכים כי מרבית הביקוש העתידי לחומרים הללו יגיע דווקא מפרויקטים של היתוך גרעיני. לדבריהם, היקף החומרים הנדרש לתעשייה צפוי להיות גדול משמעותית בהשוואה לשימושים אחרים שבהם נעשה כיום שימוש במוליכי־על.

גם חברות הנדסה ותשתיות מזהות הזדמנות. חברת Aecom האמריקאית, למשל, השקיעה בחברת Type One Energy, שמפתחת תחנות היתוך מסחריות ומתכננת להקים מתקנים בארה"ב ובבריטניה במהלך העשור הבא. בחברה מעריכים כי ההיתוך הגרעיני קרוב יותר ליישום מסחרי מכפי שסברו בעבר. אם במשך שנים נהגו בענף לומר שהטכנולוגיה נמצאת תמיד "עשרים שנה מהשוק", כיום יש מי שסבורים שהמרחק הצטמצם לעשור או אף פחות מכך.

מתחילים להופיע גם פרויקטי תשתית גדולים

בבריטניה, למשל, הוענק השנה חוזה ראשוני להקמת חלקים מפרויקט STEP, מתקן ניסיוני לאומי שנועד להוכיח את הכדאיות המסחרית של היתוך גרעיני ולהזרים חשמל לרשת עד שנת 2040. היקף ההשקעה בפרויקט עשוי להגיע לעשרות מיליארדי ליש"ט לאורך השנים. עבור חברות הבנייה, ההנדסה והציוד המשתתפות בו, מדובר בהזדמנות עסקית ארוכת טווח גם אם היעד הסופי עדיין רחוק.

לצד ההתלהבות, בענף מזהירים מפני מגבלות משמעותיות בשרשרת האספקה. מספר היצרנים המסוגלים לספק רכיבים קריטיים לתעשיית ההיתוך עדיין קטן יחסית, וחלק מהשוק נשלט על ידי חברות בודדות ביפן ובסין. המצב הזה יוצר חשש כי במקרה של זינוק חד בביקושים, הספקים יתקשו לעמוד בקצב. חלק מהחברות אף חוששות להשקיע כיום בהרחבת הייצור בשל חוסר הוודאות סביב קצב ההתפתחות של התעשייה.

כך למשל, Kyoto Fusioneering, שמספקת טכנולוגיות לתעשיית ההיתוך, מנסה לשכנע את הספקים שלה להיערך כבר עכשיו לעלייה בביקוש. החברה זקוקה לרכיבים כמו גיירוטרונים, המשמשים לחימום הפלזמה בכורים, אך חלק מהיצרנים מהססים להשקיע בהרחבת קיבולת עבור שוק שעשוי להבשיל רק בעוד שנים.

• אוקלו חתמה על הסכם עם משרד האנרגיה האמריקאי להקמת כור ראשון
• "אנחנו רואים איך אפשר להשתמש ב-AI כדי להתכונן לאיומים על תשתיות חשמל"

מצד אחד, קיים פוטנציאל להקמת שוק חדש בהיקף עצום. מצד שני, הדרך לייצור מסחרי של חשמל מהיתוך עדיין רצופה אתגרים טכנולוגיים וכלכליים. בינתיים, נראה שחלק מהחברות מעדיפות להמר על מכירת הציוד והחומרים הדרושים למרוץ, במקום להמתין לרגע שבו תחנות ההיתוך עצמן יתחילו להפיק חשמל בהיקף משמעותי.