חשבון השקעות אחיד בדרך - איך זה ישפיע על ההשקעות שלכם, כמה תחסכו במס ומי ינהל את הכסף שלכם?

ועדת הארביטראז' הממשלתית מתקרבת לשלב המסקנות, ועל השולחן נמצאת רפורמה שעשויה לשנות את שוק החיסכון הלא פנסיוני בישראל: חשבון השקעות אחד, שיאפשר לרכז תחתיו אפיקי חיסכון שונים, לדחות את תשלום המס עד למשיכת הכסף, ואולי גם לקבל הטבה נוספת במקרה של משיכה כקצבה בגיל פרישה.

אם אתם מחזיקים כיום קופת גמל להשקעה, פוליסת חיסכון, קרנות נאמנות או תיק השקעות - הרפורמה הזו נוגעת ישירות לכיס שלכם. הרעיון של רפורמת הארביטראז' ברמה הבסיסית הוא שבמקום שתנהלו חיסכון בכמה מקומות שונים, תחת כללי מס שונים ועלויות שונות, אתם תוכלו לרכז הכל תחת גג אחד - ולשלם מס רק כשתמשכו את הכסף בפועל. יש פה הרבה מעבר להפשטה של ניהול החסכונות שלכם, השינוי הזה יכול לשנות את גובה התשואה שתקבלו לאורך שנים.

הרעיון של החשבון האחיד הוא לרכז את העולם הזה תחת מסגרת אחת. במקום שמכירה של קרן, מעבר בין מסלולים או שינוי בתיק ההשקעות ייצרו מיד אירוע מס, המס ישולם רק כאשר הכסף יימשך מהחשבון.

היתרון הזה יכול להיות משמעותי בעיקר בחיסכון לטווח ארוך. כיום, מכירה של נייר ערך ברווח יוצרת בדרך כלל אירוע מס, גם אם הכסף נשאר בתוך תיק ההשקעות ומושקע מיד מחדש. מי שמוכר לצורך העניין מניה ברווח של 100 אלף שקל כדי לעבור להשקעה אחרת, עשוי להיפרד מ-25 אלף שקל מס עוד לפני שהכסף חוזר "לעבוד" בשוק. אבל בחשבון האחיד, כפי שנראה כעת, אירוע המס יידחה לשלב המשיכה.

מה זה אומר בפועל - ואיך זה שונה ממה שיש היום

כדי להבין את הרפורמה, כדאי להתחיל מהבעיה שהיא באה לפתור. הציבור הישראלי מתמודד כיום עם מציאות מורכבת: יש קופת גמל להשקעה, שמאפשרת דחיית מס ומשיכה כקצבה פטורה ממס לאחר גיל 60. יש פוליסת חיסכון, שמנוהלת על ידי חברת ביטוח ומציעה גמישות מסוימת אך עם דמי ניהול שלעיתים לא שקופים לגמרי. יש קרנות נאמנות, שמחייבות אירוע מס בכל מעבר בין קרנות. יש תיק השקעות מנוהל בבנק, שגובה דמי משמרת ועמלות מסחר. ויש חשבון מסחר עצמאי, שמצריך ידע ומעורבות גבוהה.

כל מוצר פועל תחת כללי מס שונים, רגולציה שונה, מבנה עלויות שונה ומגבלות נזילות שונות. עבור חוסך ממוצע שאינו מומחה פיננסי, ההחלטה בין המוצרים הללו היא כמעט בלתי אפשרית בלי ייעוץ מקצועי - וגם הייעוץ עצמו לא תמיד אובייקטיבי, כי למשווק יש לעיתים אינטרס בגוף מסוים.

החשבון האחיד בא לפשט את התמונה הזו. בתוכו ניתן יהיה להחזיק ניירות ערך, קרנות נאמנות ומוצרי השקעה נוספים, תחת מסגרת מס אחידה. היתרון המרכזי הוא דחיית מס: מכירה של נייר ערך, מעבר בין קרנות או שינוי מסלול השקעה לא ייחשבו לאירוע מס מיידי. מס רווחי ההון ישולם רק בעת משיכת הכספים מהחשבון.

במבנה החדש, כל הפעולות כמו - מכירה, קנייה, מעבר בין מסלולים - הופכות לפעולות ניטרליות ממס. לאורך עשרים שנה, עם השקעה ממוצעת וביצוע של כמה שינויי מסלול בדרך, ההבדל בתשואה הסופית יכול להגיע לעשרות אחוזים.

בנוסף, נשקלת אפשרות לפטור מס חלקי אם תמשכו את הכסף לאחר גיל הפרישה בדרך של קצבה חודשית. ההטבה הזו צפויה להיות מוגבלת - ככל הנראה לכמה עשרות אלפי שקלים במצטבר - אך עבור מי שחוסך לגיל מבוגר מחוץ לפנסיה, היא מוסיפה שכבה נוספת של תמריץ לנהל את הכסף בתוך החשבון האחיד לאורך שנים ולא למשוך מוקדם.

• אושרה הסתלקות מתוגמלת מבקשה לתביעה ייצוגית נגד ילין-לפידות
• משקיעים בקרן של פאגאיה תובעים 8.6 מיליון שקל בעקבות כשלונה

רלוונטי במיוחד למשקי בית עם חיסכון לא פנסיוני של עשרות עד מאות אלפי שקלים, שמפוזר כיום בין פיקדון בנקאי, קרן כספית, קופת גמל להשקעה ופוליסת חיסכון. רבים מהם לא בחרו את הפיזור הזה מתוך תכנון - פשוט צברו מוצרים שונים לאורך השנים, לעיתים כי סוכן מכר להם משהו בנקודת זמן מסוימת.

מה אנחנו עדיין לא יודעים על הרפורמה

הרפורמה עדיין בשלבי גיבוש, ויש עדיין הרבה שאלות פתוחות. דחיית מס יכולה לייצר ערך משמעותי לחוסך, אבל אם דמי הניהול יהיו גבוהים מדי, אם המעבר בין גופים יהיה מסורבל, או אם המוצר ישווק דרך מערכי הפצה עם אינטרסים לא שקופים, חלק גדול מהיתרון עלול להישאר אצל הגופים המנהלים.

מה יהיו דמי הניהול? זו השאלה הכי חשובה. דמי ניהול של 0.5% לעומת 1.5% על חיסכון של מיליון שקל לאורך עשרים שנה יכולים להסביר פער של מאות אלפי שקלים בתשואה הסופית. הרגולציה תקבע אם יהיה תקרה, אם יהיה שקיפות, ואם הציבור יוכל להשוות בין הגופים בקלות.

האם ניתן יהיה להעביר חשבון בין גופים? זו שאלה קריטית לתחרות. אם תפתחו חשבון בגוף מסוים ותגלו שהעמלות גבוהות או השירות גרוע - האם תוכלו לעבור בקלות? ניידות אמיתית היא מה שיוצר תחרות; בלעדיה, הגוף שפתחתם אצלו בתחילה יודע שאתם כבר שלו.

האם היועצים שישווקו את המוצר באמת יפעלו לטובתכם? חלק גדול ממוצרי החיסכון בישראל נמכר לאורך השנים דרך משווקים, סוכנים ויועצים שיש להם קשר מסחרי עם הגופים המנהלים. זה לא אומר שכל ייעוץ הוא מוטה, אבל זה כן אומר שהמבנה חשוב. אם המוצר החדש ישווק דרך עמלות הפצה גבוהות או תמריצים לא שקופים, החוסך עלול לקבל המלצה שמתאימה יותר לגוף המנהל מאשר לצרכים שלו.

• הרפורמה במסלולי ההשקעה הבטיחה שקיפות, בפועל היא יצרה אשליה
• תכנון מס לקראת יציאה לפנסיה ואיך להגדיל את קצבת הפנסיה השוטפת

ושאלה אחרונה שחשוב לא לדלג עליה: החשבון האחיד הוא עדיין חשבון השקעות. דחיית המס יכולה לשפר את התוצאה לאורך זמן, אבל היא לא מבטיחה תשואה ולא מעלימה את הסיכון. מי שלא מוכן לתנודתיות, כולל ירידות של 20% או 30% בשנים קשות, צריך לחשוב היטב לפני שהוא מעביר כסף ממוצר סולידי לשוק ההון. כסף שמיועד לשנה הקרובה לא אמור לשבת באותו מקום כמו חיסכון שנבנה לעשרים שנה.

מי ינהל את הכסף שלכם - ולמה זה חשוב יותר ממה שנדמה

לפי המסתמן, אחת האפשרויות שעל שולחן הוועדה היא לתת לבתי ההשקעות "הגנת ינוקא", כלומר תקופה ראשונה שבה הבנקים לא יוכלו להפעיל את החשבון החדש. המשמעות היא שבתי ההשקעות יקבלו כמה שנים לבנות את המוצר, לגייס לקוחות ולבסס נוכחות, לפני שהבנקים יוכלו להיכנס לתחרות מלאה עם בסיס הלקוחות ומערכי ההפצה שלהם.

זה לא פרט טכני. מי שיפעיל את החשבון יקבע כמה החוסך ישלם, איזה שירות הוא יקבל, ואילו מוצרים ישווקו לו בהמשך. אם בתי ההשקעות יהיו היחידים בשוק בשנים הראשונות, הבנקים יצטרכו להתאמץ יותר כדי לשמור על הלקוחות שלהם. אם הבנקים ייכנסו מהיום הראשון, הם יוכלו לשווק את החשבון האחיד כחלק מהמערכת הבנקאית שהלקוח כבר מכיר, מה שעלול לצמצם את הלחץ להוריד עלויות.

הסיבה לכך ברורה: הבנקים מחזיקים כיום בעמדת כוח משמעותית מול המשקיעים. נכון לסוף 2025, שווי נכסי ניירות הערך שהוחזקו עבור לקוחות חמשת הבנקים הגדולים הוערך בכ-4.7 טריליון שקל, והכנסותיהם מעמלות ניירות ערך ודמי משמרת עמדו על כ-3.4 מיליארד שקל. זו לא פעילות שולית, אלא מקור הכנסה וקשר שוטף עם הלקוח. כל כניסה לחשבון ההשקעות, כל פעולה בתיק וכל בדיקת יתרה מחזקות את הנוכחות של הבנק מול החוסך.

אם הציבור יתחיל לפתוח חשבונות בבתי ההשקעות, הבנקים עלולים לאבד לא רק הכנסות מעמלות, אלא גם חלק מהקשר הישיר עם הלקוח. והקשר הזה שווה כסף: מי שמחזיק את תיק ההשקעות של הלקוח יכול להציע לו בהמשך גם אשראי, פיקדונות, ביטוחים ומשכנתאות. לכן ההשוואה לרפורמת בכר מ-2005 מתבקשת. אז נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שבבעלותם, מה שפתח את הדרך לצמיחת בתי ההשקעות וחברות הביטוח. הפעם לא מדובר בהוצאת מוצר קיים מהבנקים, אלא ביצירת מוצר חדש שהבנקים אולי לא יורשו להפעיל בתחילת הדרך.

תומכי המהלך טוענים שזה בדיוק התנאי ליצירת תחרות. בלי תקופת הגנה, הבנקים ינצלו את יתרון הגודל, בסיס הלקוחות ומערכי השיווק שלהם, והמוצר החדש עלול להפוך מהר מאוד לעוד שירות בנקאי בתוך המערכת הקיימת. הבנקים, מנגד, צפויים לטעון שהדרתם דווקא תפגע בתחרות ובציבור, משום שיש להם תשתיות שירות, ייעוץ ופיקוח שיכולות לאפשר הפצה רחבה ומהירה של החשבון החדש.

אבל גם הגבלת הבנקים אינה פתרון בלי סיכונים. אם החשבון האחיד ירכז כוח אצל מספר קטן של בתי השקעות גדולים, הרפורמה עלולה להחליף ריכוזיות בנקאית בריכוזיות מסוג אחר. במקום תלות בבנק, החוסך עלול למצוא את עצמו תלוי בפלטפורמת השקעות גדולה, עם אותן שאלות של דמי ניהול, שקיפות וניידות.

יו"ר רשות ניירות ערך ספי זינגר נחשב לאחד התומכים הבולטים ברפורמה, מתוך תפיסה שהחשבון האחיד יכול להנגיש את שוק ההון לציבור הרחב. ברשות שוק ההון, מנגד, הושמעו הסתייגויות, בין היתר מחשש לריכוז כוח בידי מספר גופים גדולים ומהאפשרות שהבנקים יחזרו בעקיפין לפעילויות שהוצאו מהם ברפורמת בכר.

גם אם הוועדה תפרסם מסקנות ברורות, הדרך ליישום עוד ארוכה. חלק מהשינויים ידרשו חקיקה, ושם לבנקים יש כוח פוליטי לא מבוטל. הם צפויים לטעון שהדרתם תפגע בציבור, תצמצם תחרות ותעניק יתרון לא הוגן לבתי ההשקעות, וגם להזכיר שבידיהם מערכות שירות וייעוץ שיכולות לתמוך בהשקה מהירה יותר של המוצר.