רופא מרוויח בממוצע 772 אלף שקל בשנה - ושליש מזה מגיע מהרפואה הפרטית

ההכנסה הממוצעת של רופא מומחה בבית חולים ממשלתי בישראל עמדה בשנת 2023 על כ-772 אלף שקל בשנה - כ-64 אלף שקל בחודש - כך עולה ממחקר חדש של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שפורסם החודש. החציון נמוך יותר ועומד על כ-662 אלף ש"ח, פער שמעיד על קבוצת רופאים מצומצמת בעלת הכנסות גבוהות במיוחד שמושכת את הממוצע כלפי מעלה. ניתן להניח שהשכר עלה לפחות ל-67 אלף שקל בחודש. 

המחקר, שנערך בידי מתן גולדמן, גלית בן-נאים, רותם הופמן וטליה סיון מצוות מחקר נדל"ן ובריאות באגף, מהווה עדכון לניתוח קודם מ-2018 והוא ייחודי בכך שהוא מאחד את כל מקורות ההכנסה של הרופא - מהמגזר הציבורי והפרטי גם יחד - ולא רק את "תלוש השכר". מתוך 772 אלף השקלים, כ-524 אלף ש"ח מגיעים מרפואה ציבורית (כשני שלישים) וכ-248 אלף שקל מרפואה פרטית (כשליש). המדגם כלל 4,636 רופאים מומחים בעשרה בתי החולים הממשלתיים, רובם גברים, בגיל ממוצע של כ-50.

העשירון העליון מתקרב ל-2 מיליון, ומחציתו בשיבא ואיכילוב

רמת השכר הזו גבוהה משמעותית לא רק מהשכר הממוצע במשק, אלא גם בהשוואה לעובדים אחרים בעלי מיומנות גבוהה. לשם השוואה, האוצר מציין כי השכר השנתי הממוצע בענף המחקר המדעי והפיתוח עמד ב-2023 על כ-391 אלף ש"ח בלבד לפי נתוני הלמ"ס. לפי נתוני ה-OECD, השכר הממוצע של רופאים מומחים שכירים בישראל גבוה פי 3 מהשכר הממוצע במשק, נתון שממקם את ישראל במקום התשיעי בעולם - ונמוך מהממוצע האמיתי, שכן נתוני ה-OECD אינם כוללים כלל את ההכנסות מרפואה פרטית.

הפערים בתוך ציבור הרופאים גדולים. ניתוח לפי עשירוני הכנסה מראה כי בעשירון העליון ההכנסה הממוצעת מתקרבת ל-2 מיליון ש"ח בשנה, וככל שעולים בעשירונים גדל בחדות משקל ההכנסה מהרפואה הפרטית. רופאי שני בתי החולים הגדולים, שיבא ואיכילוב, מהווים למעלה ממחצית הרופאים בשני העשירונים העליונים (התשיעי והעשירי) - אך רק כ-40% משלושת העשירונים הנמוכים. כלומר, ריכוז המשתכרים הגבוהים נוטה לשני המרכזים הרפואיים הגדולים.

השכר עולה עם הוותק, והקפיצה החדה ביותר נרשמת דווקא בהכנסה מרפואה פרטית בין רופא צעיר לוותיק: מכ-90 אלף ש"ח בקבוצת הוותק של עד תשע שנים לכ-181 אלף ש"ח בקבוצת 10–14 שנים - הכפלה. ההכנסה הפרטית ממשיכה לטפס עד קבוצת הוותק של 35–39 שנים, ואז יורדת במתינות בלבד.

כירורגיה פלסטית בראש - אבל הניתוח האקונומטרי חושף טוויסט

בפילוח לפי תחומי מומחיות, כירורגיה פלסטית מובילה עם שכר ממוצע של כ-1.12 מיליון ש"ח בשנה. הממצא בולט במיוחד משום שדווקא ההכנסה הציבורית בתחום זה נמוכה - כ-333 אלף ש"ח בלבד לעומת כ-523 אלף בממוצע - והשכר הגבוה נשען כמעט כולו על הרפואה הפרטית. אחריה מדורגים תחומי הדרמטולוגיה, כירורגיית חזה ולב וההרדמה. בתוך הרפואה הפנימית, הקרדיולוגיה היא תת-ההתמחות המובילה עם כ-793 אלף ש"ח בשנה.

אלא שכאן המחקר מציב אזהרה מתודולוגית חשובה: כשמנטרלים משתנים כמו ותק, מין ובית חולים, התמונה מתהפכת. בניתוח האקונומטרי, ביחס לרפואה פנימית, דווקא ההרדמה (תוספת של כ-46% לשכר) והרדיולוגיה (כ-38%) מציגות את התרומה הגבוהה ביותר, ואילו הדרמטולוגיה והכירורגיה הפלסטית יורדות למקום השלישי והרביעי. הסיבה, מסביר הדוח, היא שבכירורגיה פלסטית ובדרמטולוגיה פועל "מספר מצומצם של רופאים בעלי הכנסות גבוהות במיוחד" שמושך את הממוצע מעלה - בין היתר משום ששני התחומים מונים מספר קטן יחסית של מומחים. בקצה השני נמצאים תחומי רפואת הילדים, האונקולוגיה, הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה והרפואה הפנימית, המאופיינים בהיקף נמוך של הכנסות פרטיות וברמות השכר הנמוכות ביותר.

הפרדוקס הגאוגרפי: דווקא בפריפריה מרוויחים יותר - והרדיולוגים נשארים במרכז

אחד הממצאים המפתיעים הוא שרופאי בתי החולים בפריפריה השתכרו בממוצע כ-10% יותר מעמיתיהם במרכז - כ-836 אלף ש"ח לעומת כ-758 אלף. הפער נובע כולו מהשכר הציבורי, שבו נרשם הפרש של כ-19% לטובת הפריפריה, ומקורו בעיקר בתוספת שכר של כ-20% שניתנה לרופאי הפריפריה במסגרת הסכם השכר משנת 2011, בין היתר כפיצוי על פוטנציאל השתכרות נמוך יותר מרפואה פרטית.

אבל מתחת לפני השטח מתגלה תמונה הפוכה בכל הנוגע לקרנות המחקר - תאגידי הבריאות הפועלים לצד בתי החולים. השכר הממוצע מקרנות המחקר במרכז עומד על כ-154,794 ש"ח לעומת כ-61,354 ש"ח בפריפריה, פער של כ-152%. בעוד שבפריפריה כ-66% מהרופאים אינם מקבלים כלל שכר מקרן המחקר, במרכז שיעור זה יורד ל-38%; ואילו שיעור הרופאים שמלוא שכרם מבית החולים משולם דרך הקרן עומד על כ-28% במרכז - כמעט פי שלושה מהפריפריה.

המחקר מצביע על הרדיולוגיה כמקרה מובהק: כ-36% מכלל הרדיולוגים מועסקים אך ורק דרך קרן המחקר, רובם במשרה מלאה ובעיקר במרכז. עוד עולה כי גיל הרדיולוגים המועסקים דרך הקרן בפריפריה גבוה בהרבה (כ-67 לעומת כ-53 במרכז) - כלומר בפריפריה המנגנון משמש בעיקר לשימור רופאים מבוגרים אחרי גיל הפרישה, בעוד שבמרכז הוא כלי לגיוס כוח אדם צעיר. מכאן, מזהיר הדוח, "עולה חשש לריכוזיות של כוח אדם מקצועי במרכז", שעלולה "להעמיק את הפערים האזוריים".

חברות ארנק וקרנות מחקר: המיתוס שהמחקר מנפץ

המחקר נוגע גם בשני הצדדים הרגישים של תמונת השכר. הראשון הוא "חברות הארנק" - תאגידים שדרכם רופאים בכירים מנתבים חלק מהכנסתם משיקולי מיסוי. בממוצע, תשלומים לחברות ארנק מהווים כ-9% מהשכר של כלל הרופאים, אך בעשירון העליון חלקם של הרווחים שנותרים בחברות הארנק קופץ מכ-5% בלבד בעשירון התשיעי לכ-29% בעשירון העליון. "התעלמות מרכיב זה עלולה להוביל להערכת חסר של הכנסות הרופאים ולמסקנות שגויות ביחס למבנה התמריצים במערכת", מציין האוצר.

הצד השני, והנפיץ יותר, נוגע לקרנות המחקר עצמן. ב-2023 שילמו עשר קרנות המחקר שכר בהיקף של כ-2.4 מיליארד ש"ח ל-23,185 עובדים - גידול ריאלי של כ-134% בהיקף השכר וכ-72% במספר העובדים בהשוואה ל-2010. הקרנות הוקמו, בין היתר, כדי לתמרץ רופאים לבצע פעולות בשעות אחר הצהריים בתוך בית החולים הציבורי, ובכך לצמצם את היקף הרפואה הפרטית.

כדי לבחון אם המנגנון אכן עובד, השוו החוקרים בין רופאי בתי החולים הממשלתיים לרופאי בתי החולים של שירותי בריאות כללית, שבהם לא פועלות קרנות מחקר. התוצאה מנפצת את ההיגיון שעמד בבסיס הקמתן: רופאי בתי החולים הממשלתיים מרוויחים מרפואה פרטית 73% יותר מעמיתיהם בכללית - כ-251 אלף ש"ח לעומת כ-145 אלף. גם לאחר התאמה מחמירה שמנכה הבדלי סיווג הכנסה, נותר פער של כ-62% לטובת הרופאים הממשלתיים. מסקנת הדוח חד-משמעית: הממצאים "אינם תומכים בטענה כי תאגידי הבריאות מחזקים את הרפואה הציבורית" או מצמצמים את הפעילות הפרטית.

הסוגיה אינה חדשה. כבר בדוחות קודמים של הממונה על השכר ושל מבקר המדינה הוצגו תאגידי הבריאות כ"קופסה שחורה" שאינה מוסדרת באופן מלא, וללא מידע פומבי על אופן חלוקת הכספים בין הרופאים. המחקר הנוכחי מצטרף לקו הזה ומעלה, במילותיו, "שאלות באשר לתפקידן של קרנות המחקר והמדדים שלפיהם נקבע השכר בהן" - והאם הן משמשות בפועל ככלי לשימור וגיוס רופאים, או למימון תקנים, יותר מאשר לחיזוק הרפואה הציבורית. בהמשך, מבטיחים החוקרים, ייבחנו גם השפעת הסכם השכר של 2011 ושל רפורמות כמו "הסדר-החזר" וטופס 17 על הכנסות הרופאים מרפואה פרטית.