לא קיבלו הנחה ב”צדק תחבורתי”, ועושים צדק לעצמם? הדו"ח שמסבך את הרפורמה של רגב

שנתיים אחרי שהושקה בקול תרועה רמה, רפורמת "צדק תחבורתי" מתגלה בדיוק כפי שחזו המומחים: מסך עשן פוליטי שרשם כישלון חרוץ במבחן התוצאה. הנתונים הרשמיים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושפים מציאות עגומה. במקום להוריד נהגים מהכביש ולעודד שימוש בתחבורה ציבורית, הרפורמה פשוט 'קנסה' את הנוסעים הקבועים כדי לממן הנחות למגזרים נבחרים. והתוצאה? צניחה של כשליש במספר התיקופים בקרב הציבור העובד והלא-מסובסד בתוך פחות משנתיים.

הנתונים שנחשפו מוכיחים כי הרפורמה פשוט הנדסה מחדש את מערכת התעריפים בצורה קפריזית, שיצרה בפועל שתי מעמדות של נוסעים. מצד אחד, אוכלוסיות ספציפיות זכו להטבות מפליגות - לעיתים עד כדי נסיעה חינם - מה שהקפיץ, כצפוי, את מספר התיקופים שלהן. אצל נוסעים בפרופיל "בוגר", למשל, נרשם זינוק מ-25 מיליון תיקופים ברבעון הראשון של 2024 ל-52 מיליון ברבעון השלישי של 2025. גם אוכלוסיית האזרחים הוותיקים (פרופיל "רב-קו זהב") הציגה קפיצה מתוזמנת היטב במהלך 2025, מ-10 מיליון תיקופים ל-24 מיליון בתוך חצי שנה בלבד.

אלא שהחגיגה הזו לא הגיעה מתקציב ייעודי לשיפור השירות, אלא מכיסם של הנוסעים הקבועים שאינם עומדים בקריטריונים הפוליטיים של ההנחות. עבורם, "צדק תחבורתי" היה שם מכובס להתייקרות דרסטית ופרועה במחירי התחבורה הציבורית:

- מחיר נסיעה בודדת באוטובוס או ברכבת קלה (עד 15 קילומטר) זינק מ-6 שקלים ל-8 שקלים -עלייה מטורפת של 33%.

- המנוי החודשי באותו הטווח, שאמור לשמש את מי שנוסע יום-יום לעבודה, התייקר באותו שיעור בדיוק (33%) וקפץ מ-236 שקל ל-315 שקל. 

- גם בטווחים ארוכים יותר נרשמו עליות מחירים של 7% עד 33% במחירי האוטובוסים, ושל 4% עד 21% בנסיעות ברכבת.

הנתון שחושף את הבלוף: המערכת דורכת במקום

חסידי הרפורמה ינסו לטעון שברמת כלל המערכת אין ירידה, ושסך התיקופים הכולל ברבעון נע ביציבות בין 180 מיליון ל-207 מיליון נסיעות. אבל הנתון הזה הוא בדיוק המקום שבו נחשף הבלוף הגדול: המערכת לא צומחת.

• 9 תחנות בקו האדום ישמשו כמקלטים; פעילות האוטובוסים צומצמה ל-75%
• בנק ישראל מזהיר: עוד כבישים לא יפתרו את הפקקים - בערים הגדולות הם מחמירים אותם

אם מטרת העל של שרת התחבורה היא להוריד רכבים מהכביש, להפחית פקקים ולגרום ליותר ישראלים לבחור בתחבורה ציבורית - הרפורמה הזו נכשלה לחלוטין. מספר הנוסעים הכללי פשוט מדשדש באותו הטווח, כאשר הדבר היחיד שהשתנה הוא ההרכב הפנימי. המערכת לא גייסה נוסעים חדשים מהרכב הפרטי; היא פשוט לקחה את הציבור העובד, ייקרה לו את הנסיעה והבריחה חלק ממנו, ובמקביל חילקה נסיעות מסובסדות לקבוצות אחרות שממילא לא החזיקו ברכב פרטי.

הרפורמה יצרה בפועל שתי מערכות תעריפים שונות. מצד אחד, אוכלוסיות מסוימות קיבלו הנחות משמעותיות, ולעיתים אף נסיעה חינם. מצד שני, נוסעים שאינם עומדים בקריטריונים, רבים מהם נוסעים קבועים בתחבורה ציבורית, התמודדו עם עליית מחירים. לפי נתוני ממ"מ, בשנים האחרונות מחיר נסיעה בודדת באוטובוסים עלה בטווח של כ-3% עד 33%, תלוי במרחק הנסיעה. ברכבת נרשמה עלייה של כ-4% עד 21%, וגם במחירי מנוי חופשי חודשי נרשמה עלייה של כ-7% עד 33%. כלומר, עבור חלק מהציבור, "צדק תחבורתי" הגיע יחד עם התייקרות משמעותית במחירי התחב"צ.

הנחה במחיר לא מתקנת מוצר מקולקל

הכשל הגדול ביותר של "צדק תחבורתי" נעוץ בהנחת היסוד המנותקת שלה, כאילו הבעיה המרכזית של האוטובוסים בישראל היא המחיר. הנתונים החדשים של הממ"מ רק מחזקים את מה שמומחי תחבורה צעקו מהיום הראשון: נוסעים לא מוותרים על הרכב הפרטי בגלל הנחה של שקל או שניים, והם לא יישארו במערכת אם המחיר יעלה והשירות יישאר עלוב.

הבעיה של התחבורה הציבורית בישראל היא איכות המוצר, ולאף שר או שרה אין אומץ לטפל בבעיות העומק האמיתיות:

תדירות נמוכה וחוסר אמינות: אוטובוסים שמדלגים על תחנות או פשוט לא מגיעים. חוויית נסיעה סיוטית: עומסים בלתי נסבלים בשעות העומס וקווים מפותלים ומסורבלים. זמני נסיעה נצחיים: היעדר נת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית) אכיפה אפקטיבית, שמשאירים את האוטובוסים תקועים באותם הפקקים יחד עם הרכבים הפרטיים.

נוסע שמחכה מדי בוקר בתחנה לאוטובוס שלא מגיע בזמן, או נאלץ להחליף שלושה קווים כדי להגיע למשרד, לא ישנה את הרגליו בגלל מניפולציה של תעריפים. מנגד, ברגע שהעלו את המחיר בעשרות אחוזים לאותו ציבור שלא זכאי להנחה, הפכו את המוצר הלא-יעיל הזה למשהו שפשוט לא משתלם לשלם עליו.

כל עוד משרד התחבורה ממשיך לעסוק בקוסמטיקה של מחירים במקום להשקיע את המיליארדים בתשתיות, בתוספות שירות וברכש אוטובוסים, המונח "צדק תחבורתי" יישאר בעיקר סיסמת בחירות ריקה מתוכן. מי שקיבל הנחה אולי נהנה ממנה בטווח הקצר, מי שלא קיבל שילם ביוקר, אבל מערכת התחבורה של מדינת ישראל כולה הלכה צעד ענק אחורה.