ביהמ"ש שינה את הסדר הטיעון: ישיבת בית-אל תשלם 400 אלף ש'

ינואר 2024. אוריאל רז המאושר מקבל הודעה לנייד. ועוד אחת. ועוד. הודעות פרסומת שלא ביקש, ושלא הסכים להן, שנשלחו אליו לכאורה בניגוד לחוק. על אותן הודעות הגיש המאושר תובענה ייצוגית נגד ישיבת המקובלים ק"ק חסידים בית-אל שבעיר העתיקה בירושלים, ונגד יעקב בן סימון — ובפברואר השנה הוא קיבל את פסק דין, אבל לא בדיוק כפי שציפה.

הישיבה ששוכנת שבלב ירושלים העתיקה, מוסד רוחני בעל שם, מצאה את עצמה נתבעת בבית משפט השלום בבת ים. הטענה: שליחת הודעות פרסומת ללא הסכמה מפורשת מראש ובכתב, בניגוד לסעיף 30א' לחוק התקשורת. בקשת האישור הוגשה בתחילה למחוזי תל אביב, אך היא הועברה לשלום, לאחר שהתובע לא הצליח להוכיח שהסכום הנתבע מצדיק דיון במחוזי.

בסוף, לפני שהוגשה אפילו תשובה לבקשת האישור, הגיעו הצדדים להסדר פשרה. נדיר? לא בדיוק בתחום הספאם. הישיבה הסכימה לשלם פיצוי כולל של 400 אלף שקל לציבור, באמצעות תרומות לעמותות כגון פעמונים, עזר מציון, האגודה למלחמה בסרטן, וכדומה. התובע היה אמור לקבל גמול של 20 אלף שקל, ועורכת דינו - שכר טרחה של 80 אלף שקל. נשמע סגור? לא עד שהיומ"שית התערבה.

• מיטב דש תשלם כ-3 מיליון שקל בגלל הודעות ספאם
• האם מסירת פרטים מצדיקה קבלת הודעות שיווקיות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המדינה הגיעה עם הערות

ב-25 בספטמבר 2025 הגישו הגורמים המקצועיים מטעם היועצת המשפטית לממשלה את עמדתם, ואת ההסדר הם לא אהבו כפי שהיה. הם העלו שלוש נקודות מרכזיות: ראשית, הכסף לא יכול להישאר בידי עמותות שהצדדים בחרו - הוא צריך לעבור לקרן לניהול כספי תובענות ייצוגיות, לפי הוראת החוק. שנית, הגמול לתובע ושכר הטרחה גבוהים מדי ביחס לעבודה שנדרשה. ושלישית, שכר הטרחה לא צריך להיות מנותק מביצוע ההסדר בפועל.

הצדדים הגיבו בחריפות. הם טענו שמדובר ב"הארות" שאינן משקפות את הדין הקיים, וכי הכסף שנקבע לא מהווה "פיצוי כספי טהור" אלא מנגנון הטבה מגוון הכולל תרומות בכסף ובשווה כסף. לדבריהם, העברה לקרן תשנה באופן מהותי את איזון ההסדר ואף עלולה לסכל אותו לחלוטין.

• אוריך על מעצרו: הייתי לבד כמו שלא הייתי מעולם
• העליון קובע לראשונה: אפשר לקבל פטור מהיטל השבחה על חלק מדירה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אב הוריש את כל האדמות לבן - האחות תבעה אחרי 47 שנה

השופט עדי סומך לא קיבל את עמדת הצדדים בסוגיה הזאת. הוא הפנה לפסיקה ברורה של בית המשפט העליון, ובפרט לע"א 5052/23 (מיוני 2024), שם נקבע שכספים שהוסכם עליהם בהסדר פשרה לא יכולים להיות מועברים לגוף מסוים שבחרו הצדדים. בפסק הדין אף צוין כי "בעקבות כמה מקרים שבהם נפלה טעות בהקשר זה, נשוב לצטט ולשנן את הוראות סעיף 20(ג)(2) לחוק" - הוראה שמחייבת העברת כספים שנפסקו לטובת הציבור, ישירות לקרן. "אני קובע כי סכום הפיצוי שהוסכם על ידי הצדדים יועבר לקרן," כתב השופט סומך. "ייעוד הכספים לקרן משקף את המגבלות שנקבעו בחוק ומבטיח כי הכספים ינוהלו בהתאם למטרות הציבוריות שנקבעו".

הגמול נגזר, שכר הטרחה נחתך

הצדדים המליצו על גמול של 20 אלף שקל לתובע ו-80 אלף שקל לעורכת הדין. השופט סבר אחרת. בהתחשב בכך שהתובע הגיש הליכים דומים רבים בעבר, לא הוגשו כתבי טענות מעבר לבקשת האישור, והטיעון המשפטי אינו מורכב, ההליך לא הצדיק את הסכומים המבוקשים.

הגמול לתובע נקבע על 3% מסכום הפשרה הכולל - 12 אלף שקל בלבד, במקום 20 אלף. שכר הטרחה לעורכת הדין נקבע על 10% מסכום הפשרה - 40 אלף שקל כולל מע"מ, כמחצית מהמבוקש. "יש מקום להעמיד את שיעור שכר הטרחה המבוקש על 10% מסכום הפשרה", כתב השופט, "שיעור יחסי זה מתיישב עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה, ובפרט עם ההלכות שנפסקו בעניין רייכרט ובעניין סופרגז". ההפרש בין הסכום המומלץ לסכום שישולם בפועל, יועבר גם הוא לקרן לתובענות ייצוגיות.

כדי להבטיח שההסדר אכן יבוצע, קבע השופט שגם שכר הטרחה ישולם בפעימות. 30% בתוך 30 ימים ממתן פסק הדין, 40% לאחר שפסק הדין ייהפך לחלוט, וה-30% האחרונים רק לאחר שיוגש תצהיר שמאשר שמלוא סכום הפיצוי אכן הועבר לפי ההוראות. "דבר שיבטיח פיקוח שוטף ומסודר של בית המשפט על אופן יישום ההסדר", כתב. מעבר לכסף, ההסדר כולל גם שינוי התנהלותי של ממש: הישיבה התחייבה לנקות את רשימות התפוצה שלה, להודיע לכל אדם שפרטיו נמצאים אצלה על כוונתה להמשיך לשלוח דיוורים, ולאפשר לו להסיר את עצמו. מי שאין לגביו הסכמה בכתב, לא ייכלל בשום רשימה. מכאן ואילך, רק מי שהסכים מפורשות יקבל הודעות מהישיבה.