אחרי 40 שנה: האב דרש שבנו יפנה את הדירה שלו

יש דברים שבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת רואה הרבה - תביעות פינוי של הורים נגד ילדיהם. אבל גם שופט שרגיל לראות סוג כזה של תיקים, לא יכול להישאר אדיש לסיפור הבא, שהגיע לשולחנו של השופט מחמוד שדא פנה: אב שמגרש את בנו מהדירה שבה גר כ-40 שנה, ובן שטוען שנשלל ממנו מה שהגיע לו.

התובע, אביו של הנתבע, הוא הבעלים הרשום של מגרש בכפר בצפון הארץ. על המגרש עומד בניין שכולל ארבע דירות: האב, אשתו ובתו גרים בדירה אחת; שתי אחיות של האב גרות בדירה שנייה; בדירה שלישית גר בן נוסף, ובדירה הרביעית, שבה עוסק הסיפור הזה, גר הנתבע עם משפחתו. הנתבע גר בדירה מ-1995 בערך, השנה שבה התחתן. הוא מעולם לא שילם שכר דירה, ומעולם לא נחתם שום הסכם כתוב. בגלל זה בדיוק - ולא בגלל שום סיבה אחרת - קיבל האב את התביעה.

אחרי שיחסי האב והבן הידרדרו, שלח האב מכתב התראה דרך עורך דין ב-21 במאי 2023, שבו הוא הודיע שהוא מתכוון להגיש תביעת פינוי. לאחר שהשניים לא הצליחו להגיע להסכמות, הגיש האב שתי תביעות: הראשונה לפינוי הדירה, והשנייה לדמי שימוש ולחשבונות חשמל שלא שולמו.

מה שבר את הקשר: "אשתי סיעודית כבר 14 שנה"

• האח תבע מיליונים - האח השני סיכל את התביעה
• אחת קיבלה הכל, השנייה את החשבון: כך תם ריב בין אחיות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לב המחלוקת לא היה רק משפטי. האב טוען שהבן והכלה שינו את יחסם אליו לרעה לאחר שאשתו נהפכה לסיעודית לפני 14 שנה. לדבריו, מרגע שנדרשה עזרה ממשית, הנתבע ואשתו התחילו להתייחס אליו ואל אשתו הזקנה "כנטל", ולא הגיעו לסייע. הוא גם תיאר אירוע חריף במיוחד: ב-13 בפברואר 2024 הגיע הבן, כך לטענת האב, ו"התחיל לצעוק, ירק עליו ודרש ממנו את האקדח שהוא מחזיק ברישיון". לטענת האב, הבן אמר לו שהוא "ישלח אנשים שירו עליו ועל הבית שלו". בעקבות האירוע, נזקק האב לאשפוז של יומיים.

מנגד, הנתבע סיפר גרסה שונה לחלוטין. לדבריו, הוא עבד עם אביו בחקלאות מגיל צעיר, לא קיבל שכר ממשי, והדירה ניתנה לו כפיצוי. הוא גם טען שכשאביו הסתבך עם רשויות המס, הוא עצמו משך את כספי הפיצויים שלו ואת הפנסיה של אשתו ושילם חובות של האב בסכום של 60 אלף שקל, ובתמורה הדירה היא שלו. הנתבע הצביע גם על מנהג מוכר במגזר הערבי - אבות שבונים בתים ונותנים לילדיהם לגור בהם, בלי חוזה ובלי רישום. לדבריו, מדובר בזכות קניינית מוכרת. בנוסף, הוא תיאר תוספת בנייה של 40 מ"ר שהוסיף לדירה לאחר החתונה, ריצוף, החלפת חלונות ודלתות ועוד, והעריך את השקעתו הכוללת ב-250 אלף שקל.

השופט מחמוד שדאפנה קיבל את תביעת הפינוי. הוא קבע שהנתבע הוא "בר רשות" בלבד, כלומר מישהו שקיבל רשות להתגורר בדירה בלבד, ללא תמורה וללא הסכם. רשות שכזו ניתנת לביטול בכל עת. מה שקובע את התמונה בצורה הכי ברורה הוא תמליל חקירת האב בבית המשפט: "ש: ואם אני אגיד לך שהוא גר בדירה הזאת 45 שנה - ת: לא חשוב, אפילו 100 שנה".

• אוריך על מעצרו: הייתי לבד כמו שלא הייתי מעולם
• העליון קובע לראשונה: אפשר לקבל פטור מהיטל השבחה על חלק מדירה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אב הוריש את כל האדמות לבן - האחות תבעה אחרי 47 שנה

השופט קבע שעדותו של האב "מהימנה והגיונית ביותר", ושהיא לא נסתרה. לעומת זאת, טענות הנתבע לגבי מתנה ותמורה נדחו אחת לאחת. לגבי הטענה שהדירה ניתנה תמורת שכר עבודה שלא שולם, נכתב כי, "גם אם נקבל את גרסת הנתבע בעניין התמורה, הרי ששכר העבודה שקיבל הנתבע בתקופה שבה הנתבע עבד לפני נישואיו, שהיא תקופה קצרה ובהיותו של הנתבע צעיר, אין בה להוות תמורה ממשית לשווי המקרקעין והדירה". לגבי התשלום של 60 אלף שקל שהנתבע טוען ששילם במקום אביו, השופט קבע שלא הוצגה שום ראיה שהכסף אכן הועבר לאב, ושהסכומים שנמשכו לא תואמים את הסכום הנטען. לגבי הטענה שההורים של אשתו של הנתבע הביעו הסכמה בעל פה על הדירה במסגרת הנישואים, האב נשבע "במצוות החאג" שלא דיברו על זה בכלל.

מה לגבי המנהג?

השופט לא התעלם מהטענה שמדובר במנהג מוכר ומובן. הוא אפילו הכיר בכך שמדובר בתופעה נפוצה: "נהוג במגזר זה כי האב בונה את הבית ונותן לבן לעשות שימוש וחזקה בבית ללא כל תשלום". אך הוא הוסיף מיד: הוראות החוק גוברות על הסכמות בעל פה, "ואף התנהגות רבת שנים... לא יוכלו להצדיק הצהרה על זכויות בעלות".

הפינוי של הנכס נקבע ל-60 יום ממועד מתן פסק הדין, כדי לאפשר לנתבע ולמשפחתו למצוא דיור חלופי. עם זאת, השופט הכיר בכך שסביר שנעשו שיפוצים בדירה לאורך 40 שנה - "השכל הישר וההגיון" מובילים למסקנה הזו. לכן, הוא הורה על מינוי שמאי שיעריך את שווי ההשקעות שנעשו בדירה, ועל בסיס חוות הדעת ייקבע גובה הפיצוי לנתבע. השמאי גם יעריך את דמי השימוש הראויים שיחויב הנתבע לשלם מיום הגשת התביעה הכספית (25 בפברואר 2024) ועד למתן פסק הדין.

לגבי חשבונות החשמל: השופט חייב את הנתבע לשלם 5,480 שקל בלבד, לאחר חישוב מדויק לפי מספר הנפשות בכל דירה. האב, אגב, ניתק את החשמל מהדירה ב-15 במרץ 2024, ולכן לא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום חשמל מעבר לתאריך הזה. על אף תוצאת פסק הדין, החליט השופט שלא לפסוק הוצאות משפט לאף אחד מהצדדים, "לנוכח התוצאה הקשה של פסק דין זה", שכן כתוצאה ממנו ייאלצו הנתבע ובני משפחתו לפנות את ביתם.