סמך עליו שנים, הלווה לו כסף - ובסוף תבע אותו

זו היתה ידידות של שנים. מאיר ישראל נהון סמך על ישראל טאויטו, נתן לו הלוואות, רשם על שמו רכב, וסידר לו כל מיני עניינים. אלא שבסופו של דבר, כשנהון תבע בבית משפט השלום בירושלים את טאויטו ואת בנו עידו, הוא גילה שהאמון הרב שנתן, שווה הרבה פחות ממה שחשב.

הרשם הבכיר אורי הדר בחן כל הלוואה לגופה. לגבי ההלוואה הראשונה, נהון טען שנתן לטאויטו 13.5 אלף שקל בשני תשלומים (6,500 ו-7,000 שקל). הוא צירף מסמך חתום, אך הוסיף לאחר החתימה, בכתב ידו שלו, את הסכום של 7,000 שקל. כפי שקבע בית המשפט: "תוספת זו לא נכתבה על ידי הנתבע 1 אלא על ידי התובע עצמו", ולכן זו לא ראיה. רק 6,500 השקל הוכחו.

הלוואה מספר 4 היתה מעניינת במיוחד: הנתבע 1 טען שהחזיר אותה במזומן וקיבל בחזרה צ'ק. בית המשפט דחה זאת, בקביעה שמדובר ב"עדות יחידה של בעל דין שאין לה כל סיוע בחומר הראיות". הלוואה מספר 6 לעומת זאת, דווקא לא הוכחה, מכיוון שהמסמך שצורף לא נחתם על ידי הנתבע. בסופו של דבר, מתוך כל ההלוואות, הצליח נהון להוכיח חוב של 9,700 שקל בלבד - סכום שכולל חמש הלוואות שהוכחו (700 שקל, 500 שקל, 1,000 שקל, 1,000 שקל ו-6,500 שקל).

• גירש את אחיו: גר בדירה שלו 34 שנה, ויעזוב תמורת 200 אלף
• אחרי 40 שנה: האב דרש שבנו יפנה את הדירה שלו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עסקת הרכב: הסיפור המוזר עם הבן

אבל הסיפור הדרמטי יותר בתיק הוא עסקת הרכב - שם גרסות הצדדים היו שונות לחלוטין. לטענת נהון, הנתבע 1 לחץ עליו למכור את הרכב, אף שהוא עצמו כלל לא רצה למכור. בוצע לו טיפול 10,000 ק"מ יום לפני המכירה, כשנהון שילם מחצית מהעלות (כ-1,286 שקל). ב-8 לפברואר 2022 הגיע נהון לפגישה, ושם גילה לראשונה שהקונה הוא עידו, בנו של טאויטו. הוא קיבל 30 אלף שקל עבור הרכב ועוד 1,250 שקל כמחצית עלות הטיפול.הלמחרת, כשסיפר לגיסו על העסקה, הגיסו בדק באתר יד 2 ואמר לו שמחיר הרכב אמור להיות 54 אלף שקל, כלומר נהון מכר את הרכב בקצת יותר ממחצית משוויו הנטען.

מנגד, הנתבעים טענו שנהון הוא זה שביקש עזרה למכור את הרכב לאחר שניסיונות קודמים שלו נכשלו, ושהוא עצמו נקב בסכום של 30 אלף שקל. לגבי הסתרת זהות הקונה, הסבירו הנתבעים ש"הדבר נועד על מנת להפתיע ולשמח". בית המשפט ציין שמדובר בגרסה "תמוהה במיוחד", אך זה לא שינה את התוצאה.

הנתבעים גם הגישו שמאות שלפיה שוויו של הרכב באותה העת היה 36 אלף שקל בלבד, ולא 54 אלף - מה שמצמצם את הפער ל-6,000 שקל. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעים בנקודה הזו: "לא עלה בידי התובע להוכיח כי שווי הרכב בעת המכירה הינו 54,000 שקל". כמו כן, הסתבר שהרכב היה במקורו רכב השכרה - פרט שמוריד את ערכו - ונהון עצמו אישר זאת בחקירה. בית המשפט הוסיף גם עיקרון כללי שלפיו, "יש למעט בהתערבות בחופש החוזים שהוא עיקרון בסיסי בשיטת המשפט... התובע הינו אדם בוגר, הוא יכול היה לבדוק את מחירו של הרכב קודם שהחליט למכור".

• סוכן ביטוח ניסה למנוע מלקוחה לעזוב, וישלם על כך
• מנהלת בי"ס תפצה מורה לשעבר ב-55 אלף שקל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• טס לדובאי עם הבן, תבע את ישראכרט - והשופט הכריע

"הסכם ההשבה" שלא היה

בסיכומיו ניסה עורך הדין של נהון להוסיף טיעון שלישי לתביעה: פגישה שהתקיימה ב-6 באפריל 2022, שמטרתה היתה להחזיר את הרכב לנהון ולהשיב לנתבע 2 את כספו. נהון טען שהנתבעים הפרו "הסכם השבה" שנחתם שם, ותבע 18 אלף שקל נוספים. בית המשפט דחה זאת על הסף. "כתב התביעה אינו כולל כל סעד בעניין זה", כתב הרשם בהחלטתו. אבל גם לגופו של עניין, בכל מקרה לא נכרת שום הסכם. נהון בעצמו הציב תנאי לעסקה: רצה לראות את הרכב לפני שיחתום. הרכב לא הגיע לפגישה, הנתבע 2 "קם והלך", ולכן גם לא היתה הצעה וקיבול במובן המשפטי.

הרשם הבכיר אורי הדר פסק באחרונה כי תביעת הרכב נדחית במלואה. תביעת ההלוואות מתקבלת בחלקה. הנתבע 1, ישראל טאויטו, חויב לשלם לנהון 9,700 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מה-1 לינואר 2021 ועד ה-20 לאפריל 2026. בהתחשב בתוצאה המפוצלת, לא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים.