התפרצות אבולה נדירה בקונגו: 750 מקרים חשודים תוך שבועות
הזן בונדיבוגיו, שתועד רק פעמיים בהיסטוריה, מתפשט במחוז איטורי - אזור מסחרי צפוף שמוכה בסכסוך ומחסור. אין חיסון או טיפול מאושרים לזן הזה, ו-177 בני אדם כבר מתו.
אבולה בזמן שמרבית העולם מקשר אבולה לזן "זאיר" ולמגיפה במערב אפריקה ב-2014, דווקא זן אחר מציב את מערכת הבריאות הבינלאומית מול מבחן שונה לגמרי. אבולה מזן בונדיבוגיו בקונגו כבר מוגדרת כהתפרצות השלישית בגודלה בהיסטוריה מבחינת היקף תחלואה מדווח - חריג במיוחד לזן שעד כה הופיע רק פעמיים בהתפרצויות מתועדות.
לפי ארגון הבריאות העולמי, מוקד ההתפרצות נמצא במחוז איטורי בצפון מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אזור שסובל לאורך שנים מאלימות וחוסר יציבות וגובל באוגנדה ובדרום סודן. המקרה הראשון שמוכר לרשויות היה של איש צוות רפואי שפיתח תסמינים ב-24 באפריל ומת. התפשטות נוספת התרחשה כאשר הגופה הועברה ליישוב המוצא לקבורה - נקודת תורפה מוכרת במאבק באבולה, משום שגם אחרי מוות הגוף עלול להיות מדבק.
נכון לעדכון האחרון, נספרו לפחות 750 מקרים חשודים ו-177 מקרי מוות חשודים, ובמקביל דווח על שני מקרים באוגנדה הקשורים לנוסעים. בארגוני הבריאות מעריכים שהמספרים בפועל גבוהים יותר ושהנגיף הספיק להתפשט מעבר למוקדים שדווחו, בין היתר משום שההתפרצות לא זוהתה מיד ונמשכה שבועות בלי אבחון. גורם מטריד נוסף: מקרים דווחו גם בערים, לא רק בכפרים מבודדים.
איטורי הוא צומת כלכלי אזורי עם פעילות מסחר וכרייה ותנועה ערה של אנשים, מה שמקשה על קטיעת שרשראות הדבקה. האזור מתמודד עם מציאות הומניטרית חריפה: כ-2 מיליון עקורים ו-כ-10 מיליון בני אדם במצב של רעב חריף. בחודשיים האחרונים התגברו העימותים המזוינים, מה שמצמצם את היכולת להכניס צוותים רפואיים, ציוד מעבדה ותשתיות בידוד, ופוגע גם ביכולת לבצע חקירות אפידמיולוגיות בשטח. לצד זה מתקיים חוסר אמון עמוק כלפי גורמי חוץ, בעיה שחזרה גם בהתפרצות קודמת באותו אזור ב-2018, שנמשכה כשנתיים.
למה אין תרופה מוכנה
הזן בונדיבוגיו הוא אחד מארבעה זני אבולה שמדביקים בני אדם. הוא נקרא על שם מחוז הררי באוגנדה שבו תועדה ההתפרצות הראשונה שלו ב-2007. הנדירות שלו הפכה לבעיה תפעולית: במעבדות המקומיות לא נכללו בדיקות ייעודיות לזן הזה במסגרת הסל השגרתי, והזיהוי התעכב עד שהדגימות נשלחו למעבדה ממשלתית מרוחקת.
הנתונים הקיימים מצביעים על כך שבונדיבוגיו אינו מדבק יותר מזנים אחרים של אבולה, ועשוי להיות קטלני פחות מזן "זאיר". מחקרים קודמים מראים שהוא מתרבה לאט יותר, אך בשתי ההתפרצויות ההיסטוריות שיוחסו לו שיעור התמותה עמד על מעל 30%. לשם השוואה, זן "זאיר" היה אחראי למגיפה הגדולה בהיסטוריה ב-2014 במערב אפריקה, שבה מתו יותר מ-11,300 בני אדם.
קיימים שני חיסונים ו-שני טיפולים מאושרים לזן זאיר, אבל אף אחד מהם לא מאושר לזן הנוכחי - המטרות החיסוניות והתרופתיות שונות גנטית במידה משמעותית. לפי קואליציה בינלאומית שמממנת פיתוח חיסונים למחלות מתפרצות, יש כמה מועמדים לחיסון נגד בונדיבוגיו בפיתוח, אך הם טרם נוסו בבני אדם. אחת הגישות היא לבנות חיסון על בסיס פלטפורמה שכבר אושרה לזן זאיר. לפי ארגון הבריאות העולמי, הכנת מנות לניסוי קליני באזור ההתפרצות עשויה לקחת שישה עד תשעה חודשים. מאמץ נוסף שבו מעורבים חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד יחד עם מכון סרום מהודו מעריך שחיסון ניסיוני יכול להיות זמין לייצור ראשוני בתוך שניים עד שלושה חודשים, אף שטרם נוסה בבעלי חיים.
בגזרת הטיפולים, חברת מאפ ביופרמצבטיקל מחזיקה בנוגדן חד שבטי שנראה כמגן מפני הזן במחקרי מעבדה, וניסוי מוקדם הראה שהוא בטוח לשימוש בבני אדם. גיליאד מפתחת תרופה אנטי-ויראלית ניסיונית בשם אובלדסיביר, ובמקביל נבחן גם רמדסיביר, התרופה המוכרת מתקופת הקורונה, שבמחקר מעבדה אחד הראתה עיכוב של הזן.
במערב עוקבים גם אחר סיכון היצוא למדינות אחרות. המרכזים האמריקאיים לבקרת מחלות מעריכים שהסיכון להתפשטות לארצות הברית נמוך, בעיקר כי אבולה לא עוברת באוויר - היא מדביקה דרך מגע בנוזלי גוף כמו דם, זיעה והפרשות, ואדם אינו מדבק לפני הופעת תסמינים. תקופת הדגירה נעה בין יומיים ל-21 יום. הרשויות בארצות הברית החמירו את משטר הכניסה: זרים שביקרו בקונגו, אוגנדה או דרום סודן בשלושת השבועות הקודמים אינם מורשים להיכנס, ואזרחים אמריקאים שהיו באותן מדינות מופנים לנמל תעופה אחד לצורך סינון.
התמונה הקלינית דומה לזנים אחרים: בתחילה חום, עייפות, כאבי שרירים, כאב ראש וכאב גרון - תסמינים שעלולים להידמות למלריה. כעבור ארבעה עד חמישה ימים עלולים להופיע שלשול מימי, בחילה והקאות, ובהמשך פגיעה במערכות הגוף ולעיתים דימומים. קיצוצים בסיוע הבינלאומי בשנה וחצי האחרונות מוסיפים שכבת קושי בשטח, בדיוק כשנדרשים מערך בידוד, איתור מגעים, ציוד מגן ואמון ציבורי.
מה ישראל עושה ומה כל נוסע צריך לדעת
משרד הבריאות הישראלי הוציא המלצה להימנע מנסיעות לא חיוניות לצפון מזרח קונגו, ובפרט למחוז איטורי. ישראלים שחזרו מהאזור בשלושת השבועות האחרונים מתבקשים לפנות לקבלת הנחיות. נכון לעכשיו אין טיסות ישירות בין ישראל לקונגו, אבל הקישוריות קיימת דרך נמלי תעופה ביניים כמו נירובי, קמפלה ואדיס אבבה - ערים שיש להן מגע גבוה עם האזור.
הדבר המעשי ביותר שנוסע לאפריקה המזרחית יכול לעשות הוא לוודא שביטוח הנסיעות שלו כולל פינוי רפואי - לא כיסוי הוצאות בית חולים מקומי בלבד. עלות פינוי רפואי ממזרח אפריקה לישראל מגיעה ל-50,000-150,000 דולר ומעלה, ופוליסות זולות לא מכסות זאת. כדאי לבדוק גם שהפוליסה לא מחריגה "מחלות מגיפה" - סעיף שהתרחב בשימוש לאחר הקורונה ועלול להשאיר נסיעים ללא כיסוי בדיוק כשהם זקוקים לו.
שאלה שנשמעת בשטח היא עד כמה ההתפרצות הזאת עלולה לשנות את דינמיקת ביטוחי הנסיעות. אחרי הקורונה חברות הביטוח מגדרות את עצמן מפני הפסדי ענק, ואירוע שמתגלה כמגיפה רחבה יכול לשנות תנאים מהר מאוד. למי שמתכנן טיסה לאוגנדה, רואנדה, קניה או אתיופיה בחודשים הקרובים - כדאי לרכוש ביטוח עכשיו ולא לחכות לראות אם ההתפרצות מתפשטת.
בהיבט הכלכלי רחב יותר, ההתפרצות מגיעה בזמן שהסיוע הבינלאומי לאפריקה נמצא בנסיגה. ממשל טראמפ קיצץ משמעותית בתקציבי USAID בשנה וחצי האחרונות, ושותפים אירופיים גם הם מצמצמים. תקציב תגובת החירום של ארגון הבריאות העולמי לקונגו לשנת 2025 כוסה חלקית בלבד מהיעד המבוקש. הפער הזה אינו מופשט - הוא מתורגם ישירות לפחות בודקי מגעים בשטח, פחות ציוד מגן לצוותים רפואיים ופחות יכולת בידוד.
לחברות פארמה ובייוטק, ההתפרצות מחזירה לשולחן שאלה שהקורונה העלתה ולא פתרה: כיצד מממנים פיתוח חיסונים למחלות שמגיחות בנדירות ובמקומות עניים. הפלטפורמות החדשות מבוססות ה-mRNA עשויות לשנות את המשוואה - חיסון לזן חדש של אבולה יכול לייצר ניסוי קליני ראשוני בחודשים במקום שנים - אבל מי ישלם על הייצור וההפצה לאזורי עימות, זו שאלה שהשוק לא פותר לבד.
עדכון (23 במאי 8:49): האבולה מגיעה למונדיאל. נבחרת קונגו הייתה אמורה להגיע למונדיאל אחרי יותר מחמישה עשורים. אבל, מחנה האימונים שתוכנן בקינשאסה בוטל, ההכנות הועברו לבלגיה, והרשויות בארה"ב דורשות שמירה על בידוד של 21 יום לפני הכניסה למדינה. לכאורה, רוב שחקני הנבחרת משחקים באירופה ולא שהו בקונגו בתקופה האחרונה, אבל מבחינת הרשויות זה לא מספיק. הן מסתכלות גם על אנשי צוות, גורמים רשמיים, אוהדים וכל מי שעלול לנוע בין המדינות.
צריך להיזהר מהיסטריה. אבולה אינה עוברת באוויר, אלא בעיקר במגע ישיר עם נוזלי גוף של חולה. ועדיין, כאשר מדובר במונדיאל, אירוע עם תנועת אנשים עצומה, כל סיכון הופך לשאלה בינלאומית.
