רכבים לפירוק
צילום: freepik

"0 ק"מ" עם החזר חודשי נמוך - ואז מגיעים התשלומים שלא נספרו

עסקאות הליסינג מחביאות עלויות - תיזהרו; פחות מ-2,000 שקל בחודש נשמע כמו עסקה נוחה על רכב של  160-170 אלף שקל ומעלה, אבל מאחורי המספרים מסתתרים לעיתים התחייבויות, ריביות צמודות מדד ותשלומי בלון שעלולים להשאיר את הנהג עם חוב גבוה יותר משווי הרכב עצמו - אין מתנות חינם
מירב ארד |
נושאים בכתבה רכב אפס קילומטר

שוק הרכב הישראלי מוצף בתקופה האחרונה במודעות שמבטיחות רכב חדש כמעט בלי מאמץ: "0 ק"מ", יד ראשונה, החזר חודשי נמוך, טיפולים, אבזור והתחייבות לרכישה חוזרת. עבור לא מעט נהגים זה נשמע כמו פתרון סביר בתקופה שבה מחירי הרכב ממשיכים לרדת - אך עדיין נשארים גבוהים. מאחורי ההחזר החודשי הנמוך מסתתרת לעיתים עסקה יקרה ומורכבת הרבה יותר, שקשה לעלות עליה במבט ראשון.

בחלק מהמקרים, הלקוח כלל לא קונה "הנחה על רכב", אלא נכנס למסלול מימון ארוך עם חוב גדול שנדחה לשנים קדימה - ולעיתים גם עם סיכון שהרכב עצמו יהיה שווה פחות משמעותית מההלוואה שנותרה. חשוב להבין את המבנה: חברת הליסינג רוצה להרוויח גם מעסקת המכירה וגם מהמימון. את המימון שהיא מספקת היא מקבלת עצמה מבנק או גוף פיננסי - ומכאן שאין סיכוי אמיתי שתיתן ללקוח ריבית טובה מהבנק. היא יכולה לשחק עם המספרים כך שהתוצאה הכוללת תיראה יפה, אבל כשמפרקים את העסקה לקנייה ומימון - את עסקת המימון יכולתם לעשות בתנאים טובים יותר.

מעבר לכך, הגידול החד במכירות "0 ק"מ" מחייב הבנה של מה שהמונח מסתיר. מדובר בכלי רכב שהגיעו לפני חודשים ארוכים, לא נמכרו בזמן, נרשמו על שם היבואן - וכאשר נמכרים הם מוגדרים כיד שנייה למרות שכמעט לא נסעו. הם עמדו בחוץ, התלכלכו, צברו בלאי.

לצד היבואנים וחברות הליסינג, נכנסה בשנים האחרונות גם שכבה חדשה של מתווכים דיגיטליים - סוכנויות שמרכזות לידים, מפעילות אתרי אינטרנט עם מגוון דגמים, סוגרות מול חברות המימון ומלוות את הלקוח עד למסירה. גם הגופים האלה גוזרים את הקופון שלהם בדרך.

הכוח המרכזי של העסקאות האלה הוא ההחזר החודשי. "פחות מ-2,000 שקל בחודש" נשמע לרבים כתשלום סביר על רכב שמחירו סביב 160-170 אלף שקל ואף יותר. אלא שבפועל, חלק משמעותי מהעלות כלל לא מופיע בתוך ההלוואה עצמה. לקוחות משלמים לעיתים מקדמה של 6,000 עד 15,000 שקל למתווך, בנוסף למקדמה על הרכב. לזה מתווספות חבילות שונות: מצלמות דרך, מיגון, עמדת טעינה לרכב חשמלי, טיפולים, הנחות בביטוח והתחייבות לרכישה חוזרת בעוד שלוש שנים.

כל רכיב כזה מייקר בפועל את העסקה, גם אם אינו מוצג כחלק ממחיר הרכב. בסוף, עם כל התוספות ובהתחשב בריבית, מדובר לעיתים בעסקה שעולה יותר מרכישת רכב חדש ומימון ישיר מהבנק - שבמקרים רבים ואפילו ברוב המקרים, משתלם יותר.

לפי נתוני בנק ישראל, ב-2024 היקף האשראי הצרכני לרכישת כלי רכב דרך גופים חוץ בנקאיים הגיע ל-12.5 מיליארד שקל ועבר לראשונה את האשראי שניתן בבנקים, שעמד על 12 מיליארד שקל. לפי הערכות, הסכום עלה ב-2025 לכ-14 מיליארד שקל דרך גופים חוץ בנקאיים ו-12 מיליארד דרך הבנקים.

קיראו עוד ב"רכב ותחבורה"

החלק המסוכן ביותר בחלק מהעסקאות הוא הלוואות הבלון. אלה מסלולים שבהם הלקוח משלם רק חלק מהעלות לאורך התקופה, ואת היתרה הגדולה דוחה לסוף. במסלול אופייני של 60 תשלומים עם 50% בלון, הנהג משלם במשך חמש שנים החזר חודשי נמוך יחסית - אבל בסוף התקופה נשאר עם חוב גדול מאוד. הבעיה היא שבמהלך אותן חמש שנים הרכב מאבד ערך בצורה חדה. הרוכש נשאר עם הלוואת בלון גדולה ורכב ששווה הרבה פחות - ואז מגלה שהוא משלם את המחיר על "ההנאה" של חמש שנים.

בשוק שבו מחירי המשומשות נשחקו, ובמיוחד ברכבים חשמליים, הפער עלול להיות דרמטי. רכב שנרכש ב-200 אלף שקל יכול לרדת בסוף התקופה למחיר של 70-80 אלף שקל, בשעה שהחוב מגיע לכ-170-180 אלף שקל - חוב נטו של כ-100 אלף שקל. לקוחות רבים במצב כזה נאלצים למחזר את יתרת החוב להלוואה חדשה וממשיכים לשלם עוד שנים קדימה.

בעבר ההנחה הייתה שרכב הוא בטוחה חזקה להלוואה - אם הלקוח לא משלם, אפשר למכור את הרכב ולהחזיר את רוב החוב. בשוק של השנים האחרונות, ההנחה הזו נשחקה. מחירי הרכב החדשים טיפסו מהר, מחירי המשומשות ירדו בחלק מהקטגוריות, והיקף ההלוואות גדל משמעותית. לפי ההערכות, כאשר לקוח מפסיק לשלם והחברה נאלצת לממש את הרכב, ניתן להחזיר רק כ-60%-70% מהחוב שנותר. זה פער שהלקוח לא בהכרח מבין כשהוא חותם - ושחברת הליסינג יודעת לתמחר.

מה הריבית על הלוואה ברכישת רכב?

הריבית על הלוואת רכב נעה בבנקים בין 6% ל-9% בשנה, ובין 7% ל-12.5% ואף יותר דרך חברות הליסינג וגופי המימון החוץ בנקאיים. הפער הזה הוא בדיוק הנקודה שהכתבה מעלה - הרוכש משלם פרמיה משמעותית על הנוחות של "חבילה אחת" מחברת הליסינג. אבל אם הוא יקנה וילך לבנק לקבל מימון סיכוי טוב שיגיע לחבילה כוללת טובה יותר. 

גובה ההלוואה משווי הרכב מוגבל על ידי בנק ישראל (במתן הלוואה מהבנקים וגופים פיננסים). בנק ישראל קבע בתקנות שהלוואה לרכישת רכב לא תעלה על 70% משווי הרכב. לדוגמה - על רכב ששווה 200 אלף שקל, הבנק יכול להלוות עד 140 אלף שקל, והקונה צריך להביא לפחות 60 אלף שקל הון עצמי.

אבל כאן מסתתרת עוד נקודה: חברות הליסינג עוקפות את המגבלה הזו על ידי פיצול העסקה - חלק מוגדר כ"שכירות" וחלק כ"רכישה", מה שמאפשר להן להגיע ליחס מימון גבוה יותר מ-70%. סוג של תרגיל שהלקוח אולי לא מודע למשמעות שלו - הוא לא קונה רכב אלא שוכר רכב עם אופציה לרכישה. וכך מגיעים לעסקה עם הרבה תעלולים והכי חשוב - לא בטוח שמשתלמת לרוכש.