רצו לטוס לראשונה בחייהם, ונעצרו עקב צו שבוטל שמונה שנים קודם

זה היה אמור להיות הרגע הגדול. בני זוג מצפון הארץ, הוא יליד 1961 ונהג בחברת אוטובוסים, היא ילידת 1962 ובעלת נכות רפואית בשיעור 71%, החליטו בקיץ 2023, לראשונה בחייהם, לצאת לחו"ל. הם רכשו חבילה לטיול מאורגן לטורקיה למשך שמונה ימים ושבעה לילות, והגיעו לנתב"ג באמצע הלילה, בסביבות 4:30 לפנות בוקר. אבל החלום התנפץ עוד לפני שהמטוס המריא.

כשהבעל, תאופיק מסרי, ניסה לעבור את ביקורת הגבולות בעמדה האוטומטית, המעבר שלו נדחה. הסיבה: במערכת של רשות האוכלוסין וההגירה הופיע צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא ננגדו עוד ב-2013, במסגרת הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בנצרת. הבעיה? הצו בוטל כבר באפריל 2015 - שמונה שנים לפני הטיסה. אלא שאיש לא טרח לעדכן את הביטול במערכות הממוחשבות.

מה שקרה אחר כך בנתב"ג רק החריף את הסיטואציה. מסרי, שלא הבין למה הוא נעצר, ניסה לעבור את הגבול בדרך אחרת - הוא נצמד לאשתו בזמן שהיא עברה בשער האוטומטי, ועבר את הגבול ללא אישור. ביקורת הגבולות החלה בחיפושים אחריו, ולאחר שאותר הוא הוחזר לאולם היוצאים. אשתו חיאת לא הורדה מהטיסה, אלא בחרה מרצונה שלא לעלות ללא בעלה. כשהגיעה השוטרים, נלקחו דרכוניהם של בני הזוג, והם זומנו לחקירה. התיק הפלילי נגדם נסגר בסופו של דבר ולא הבשיל לכדי כתב אישום, וכעבור כשבועיים הם יצאו לחופשה בטיסה חלופית.

בני הזוג הגישו תביעה בבית משפט השלום בנוף הגליל על סכום של כ-46 אלף שקל, כשהם דורשים פיצוי עבור נזק כספי ועוגמת נפש. במהלך קדם המשפט הצדדים הגיעו למתווה, שלפיו הנתבעות - הנהלת בתי המשפט ורשות האוכלוסין - הודו ברשלנות. סעד הנזק הממוני נדחה, ונותרה רק שאלת הפיצוי עבור עוגמת נפש, עד לתקרה של 30 אלף שקל, ושאלת האשם התורם.

• סוויס שינתה טיסות עקב המצב הבטחוני - וכעת תפצה
• הטיסה בוטלה, האתר התנער - והזוג נשאר בידיים ריקות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מסרי עצמו אשם?

הנתבעות ניסו לטעון שמסרי עצמו אשם במה שקרה. הן הצביעו על כך שבטופס ביטול הצו שנשלח אליו ב-2015 נכתב במפורש שעליו להעביר את הצו לרשות האוכלוסין, ושעליו לוודא לפני יציאה מהארץ שלא קיים נגדו צו בתוקף. לטענתן, לכל הפחות היה עליו לפנות למשרדי ביקורת הגבולות בנתב"ג כדי לברר את עניינו.

הרשם הבכיר מרט דורפמן דחה את הטענות האלה באופן נחרץ. "התובע קיבל לפני 8 שנים בטרם יציאתו לחו"ל מכתב רשמי לפיו צו עיכוב יציאה מהארץ בוטל נגדו", הוא כתב בפסק הדין. "התובע רשאי היה להסתמך על מידע זה, ולשיטתי, בחלוף 8 שנים מאז ביטול הצו, התובע נהג כאדם סביר ואין להטיל עליו חובה לוודא כי הנתבעות ביצעו את עבודתן כראוי".

דורפמן גם מתח ביקורת על הניסוח בטופס ביטול הצו. "נרשם: 'על מבקש הביטול להמציאו לרשות האוכלוסין וההגירה'. אולם, התובע הוא לא 'מבקש הביטול' אלא בעת שהוא קיבל את טופס ביטול הצו, הוא בפועל כבר היה במעמד של מי שהצו נגדו בוטל. לכן, על פניו, הניסוח שהופיע על גבי הטופס אינו מדויק ולא ברור למי הוא מתייחס", כתב השופו בהחלטתו. את ההוראה הכללית לוודא שאין צו בתוקף הוא כינה "הוראה כללית מאוד וסטנדרטית" שלא ניתן לגזור ממנה חובה ספציפית.

• "המשפט העברי זה לא 'עסק של הדתיים', זה עניין לאומי"
• ישראל, 2026: בית המשפט העליון נזקק לחוק הקרקעות העותמ'אני מ-1858
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ניסתה לפנות שוכרים בשלוש תביעות - ותשלם 356 אלף ש'

גם את הטענה שמסרי היה יכול לפנות לביקורת הגבולות ולפתור את הבעיה בזמן אמת דחה הרשם: הנתבעות לא הציגו שום נוהל עבודה, הנחיות או תקדים שמוכיח שאפשר היה לתקן את המחדל בפרק הזמן הקצר שנותר לפני ההמראה.

אין קשר לתיק הפלילי

לגבי ניסיון חציית הגבול של מסרי, הרשם כתב כי הוא אינו מקל ראש בהתנהלות זו, אך הוסיף שהתיק הפלילי נסגר, ולכן "אין לקשור בין התנהלות זו של התובע במישור הערכי מוסרי לבין סוגיית האחריות הנזיקית" בתיק.

בנוגע לאשתו חיאת, הרשם קבע כי גם היא זכאית לפיצוי, אף שהיא עצמה לא עוכבה. "הציפייה לפיה התובעת תצא לחופשה לבד ותשאיר את בעלה בארץ, בשדה התעופה, כשהתכנון המקורי היה כי שניהם יטוסו לנפוש, היא ציפייה בלתי ריאלית", פסק דורפמן, "במיוחד כאשר התובעת היא אישה נכה, והיה מדובר בטיסה ראשונה של בני הזוג לחו"ל".

הרשם הדגיש את החומרה שבפגיעה בזכות היציאה מהארץ, וכתב שמדובר בזכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "כל אדם חופשי לצאת מישראל". בסופו של דבר הוא פסק לבני הזוג פיצוי גלובלי, כמקשה אחת, של 10,000 שקל עבור עוגמת נפש, בתוספת 3,000 שקל שכר טרחת עורך דין ו-574 שקל החזר אגרת בית משפט - ובסך הכל 13,574 שקל.