רובוטים ממיינים חבילות בשידור חי: הדגמה או הוכחה?

חברות טכנולוגיה רגילות להציג סרטון קצר, נקי מתקלות, שמסתיים לפני שמתחילות הבעיות. פיג'ר בחרה הפעם משחק אחר: שידור חי רציף שבו רובוטים דמויי אדם עומדים בעמדת מיון ומעבירים קרטונים ומעטפות מרופדות למסוע. לא עוד קליפ שמריח מעריכה, אלא ניסוי סיבולת מול הקהל, עם טעויות קטנות בזמן אמת, עם החלפות בין רובוטים, ועם רגע אחד שהפך את ההדגמה לקרב יחסי ציבור מלא - רובוטים מול מתמחה.

האירוע התחיל ב-13 במאי כניסוי מתוכנן של שמונה שעות, עם הדגם פיג'ר 03. המשימה פשוטה להבנה, וזה חלק מהקסם: זיהוי ברקוד על חבילה קטנה, ואז הנחה על מסוע כשהברקוד פונה כלפי מטה. מנכ"ל החברה ברט אדקוק הציג את זה כעבודה אוטונומית ללא מעורבות אנושית בתפעול, אבל גם הנמיך ציפיות ברשתות החברתיות עם הערכה שלסבב ארוך "יש סיכוי גבוה שמשהו יישבר" - סוג של הימור פומבי שמזמין את הקהל לצפות דווקא כדי לראות אם זה מחזיק.

אחרי שמונה שעות החברה החליטה להמשיך לשידור 24/7. תוך זמן קצר נוצר סביב זה פולקלור: צופים העניקו שמות לרובוטים, והחברה רצה על גל תשומת הלב עם מרצ'נדייז, לרבות חולצות עם דמות של אחד הרובוטים. במקביל נכנסו גם שווקי הימורים ברשת, כשבפלטפורמת פולימרקט החלו להמר על משך הזמן שהמערכת תמשיך לפעול ועל מספר החבילות שיטופלו. עבור פיג'ר, זו כבר לא רק הדגמה של יכולת הנדסית, אלא מוצר בידורי שמייצר מעורבות.

מבחינה טכנולוגית, פיג'ר מייחסת את היכולת למערכת רשת נוירונים בשם הליקס 02, שאמורה לאפשר שליטה בכל הגוף ואוטונומיה למשימות מתמשכות. לפי החברה, מערכת הבקרה אומנה על יותר מ-1,000 שעות של נתוני תנועה אנושית, ובנוסף בוצע אימון בסימולציה בלמעלה מ-200 אלף סביבות מקבילות. אדקוק טען שהחישוב נעשה על גבי החומרה של כל רובוט, כלומר ההסקה מתבצעת על המכשיר עצמו, לא בענן. הרובוטים כן מחוברים ברשת לצורכי תקשורת, בין היתר כדי שיוכלו "לבקש" החלפה כאשר הסוללה מתרוקנת. כל רובוט צפוי לעבוד בערך 3 עד 4 שעות לפני ירידה משמעותית בסוללה, ואז הוא מוחלף ברובוט אחר, או יוצא לטיפול במקרה של בעיית חומרה או תוכנה. שידור סיבולת לא אומר שרובוט יחיד עובד יומיים ברצף, אלא שהמערך כמערכת ממשיך לרוץ עם תחלופה.

• מטא רוכשת סטארטאפ רובוטיקה: צוקרברג מחפש את השלב הבא של ה-AI
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

12,924 מול 12,732: תחרות צמודה עם סימני שאלה

נקודת השיא מבחינת עניין ציבורי הגיעה ב-17 במאי, כשאדקוק קידם אירוע "אדם מול מכונה" למשך 10 שעות. האדם שנבחר היה איימה ז'ראר, מתמחה בחברה, שקיבל הפסקות אוכל ומנוחה בתשלום בהתאם לדיני העבודה בקליפורניה. דווקא בגלל שמדובר במשימה חזרתית קל למדוד תוצאה, וההשוואה קיבלה מספרים ברורים: ז'ראר סיים עם 12,924 חבילות, מול 12,732 חבילות שביצעו הרובוטים. הקצב הממוצע היה 2.79 שניות לחבילה אצל המתמחה, מול 2.83 שניות אצל הרובוטים. הפער קטן, אבל הוא חושף גם את המגבלות: בסרטוני השוואה נראו הרובוטים עובדים בקצב איטי יותר ומדוד, ולעיתים מתעכבים סביב תפיסה לא מוצלחת של חבילה או מבצעים תנועה שמסתיימת באוויר. באירוע כזה, מספיקים רגעים בודדים של "גישוש" כדי לאבד יתרון שנוצר לאורך שעות.

השידור החי גם משך ביקורת. צופים הצביעו על מקרים של טיפול לא עדין, נפילות, ותהו אם באמת מדובר באוטונומיה מלאה או שיש גורם אנושי שמפעיל מרחוק. פיג'ר עומדת על הטענה שאין מפעילים אנושיים שמכוונים את התנועות, אבל ברוב המקרים קשה לאמת עצמאית שידור כזה בלי גישה לשטח ולמערכות הבקרה. לתעשייה היסטוריה של הדגמות שבהן הופעלו רובוטים מרחוק, כולל דוגמאות מוכרות סביב רובוטים דמויי אדם אצל טסלה, כך שהחשדנות מובנת גם אם אין הוכחה לכאן או לכאן במקרה הזה.

גם אם מקבלים את ההדגמה כפי שהיא, השאלה הכלכלית נשארת פתוחה. מיון חבילות בעמדה קבועה הוא תרחיש נוח יחסית: סביבת עבודה מוגדרת, תנועות שחוזרות על עצמן, ואובייקטים שמגיעים באותו אזור. זה מבחן טוב למהנדסים, אבל זה עדיין לא "רובוט כללי" שיכול להסתובב במחסן משתנה, להתמודד עם מגוון אינסופי של חריגות, ולעבור בין משימות שונות בלי תכנות מחדש. כדי להפוך לעובד שמצדיק פריסה רחבה, רובוט כזה צריך להראות שהוא משתווה, או מתקרב, לעלות-תועלת של בני אדם במשמרות או של רובוטים תעשייתיים ייעודיים שבמקרים רבים זולים יותר למשימה אחת ספציפית.

• טבעת על האצבע, אלגוריתם בראש: המחיר הסמוי של מדידת בריאות רציפה
• צו הפיקוח על בינה מלאכותית נעצר בקו הסיום - שעות לפני החתימה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דלויט ישראל מרחיבה פעילות בענן: רוכשת את SangIT ומתמקדת...

פיג'ר מגיעה למבחן הזה עם גב פיננסי כבד. החברה גייסה כמעט 2 מיליארד דולר ממשקיעים כולל מיקרוסופט, אנבידיה, אינטל, אמזון ואופן איי איי. הכסף הזה קונה זמן ניסוי וטעייה, ובעיקר מאפשר לבנות מערכי ייצור, שירות ותחזוקה - החלק שפעמים רבות מחליט אם רובוט יוצא מהמעבדה אל רצפת המפעל.

הניסיון התעשייתי הבולט של פיג'ר עד היום היה עם הדגם הקודם, פיג'ר 02, במפעל ספרטנבורג של בי אם וו בדרום קרוליינה ב-2025. במשך 11 חודשים הרובוטים עבדו במשמרות של 10 שעות, במסגרת שבוע עבודה טיפוסי, וביצעו משימה של הוצאה והנחה של חלקי פח על מתקן ריתוך. פיג'ר ובי אם וו טענו שהפעילות תרמה לייצור של 30 אלף רכבי בי אם וו אקס 3. גם כאן מדובר במשימה מוגדרת, אבל בסביבת ייצור אמיתית, עם דרישות דיוק וקצב שמפעל לא מתפשר עליהן לאורך זמן.

מה שפיג'ר מנסה להשיג דרך שידור חבילות שנראה כמעט כמו משחק מחשב איטי, הוא שינוי תודעתי: להפוך רובוט דמוי אדם ממשהו שרואים פעם ברבעון בסרטון, למשהו שיושב ברקע כל היום ומבצע עבודה. זה עובד כפורמט רשת. הבחינה האמיתית תגיע כשצריך להוכיח לא רק שהמערכת עובדת "בממוצע" 2.8 שניות לחבילה, אלא שהיא מתמודדת גם כשחבילה נקרעת, ברקוד לא נקרא, או כשקו הייצור משנה קצב.