איך ברנינג מן הפך לאירוע של עשירי הטכנולוגיה

פסטיבל ברנינג מן התחיל בשנות ה-80 כאירוע קטן באמצע המדבר של נבדה, בלי חסויות, בלי פרסום ובלי כל מה שמזוהה עם עולם התאגידים. אנשים הגיעו עם אוהלים, בנו בעצמם מיצגים ומתחמים, וחיו במשך שבוע בתנאים די בסיסיים. במשך שנים הפסטיבל נחשב למקום שמושך אמנים, מוזיקאים ואנשים שחיפשו חוויה רחוקה מהעולם המסחרי.

היום ברנינג מן כבר נראה כמו אירוע אחר לגמרי. לצד המשתתפים הוותיקים מגיעים גם מיליארדרים, יזמי AI, משקיעי קריפטו ובכירים מעמק הסיליקון. חלק מהמחנות כוללים קרוואנים ממוזגים, מטבחים פרטיים, אינטרנט לווייני, אבטחה וצוותי עובדים שמקימים את הכול מראש. יש משתתפים שמוציאים עשרות אלפי דולרים על שבוע בפסטיבל, ובחלק מהמקרים גם יותר מ-100 אלף דולר.

אוהלים פשוטים, כרטיסים בעשרות דולרים

בסוף שנות ה-80 ברנינג מן בכלל לא נראה כמו פסטיבל ענק. בהתחלה זאת הייתה התכנסות קטנה של כמה עשרות אנשים בחוף בייקר בסן פרנסיסקו. אנשים הגיעו עם אוהלים, צידניות, אוכל מהבית וכמה כלי נגינה. במרכז עמד פסל עץ גדול שנשרף בסוף הערב. לא היו במות ענק, מסכים או הפקה מסודרת כמו שיש היום. גם כרטיסים לא היו שם בהתחלה. מי שרצה פשוט הגיע. רק בתחילת שנות ה-90. כשהאירוע עבר למדבר בלאק רוק בנבדה והתחיל לגדול, התחילו לגבות סכומים קטנים כדי לכסות הוצאות. לפי תיעודים מאותה תקופה, הכניסה עלתה בערך 15 עד 25 דולר, וב-1993 נמכרו לראשונה כרטיסים מסודרים במחיר של כ-40 דולר.

גם באמצע שנות ה-90 המחירים עדיין נשארו נמוכים יחסית ונעו סביב כמה עשרות דולרים. התנאים במקום היו רחוקים מאוד ממה שרואים היום. הרבה משתתפים ישנו בתוך אוהלים, על מזרנים ברצפה או בתוך רכבים ישנים, בלי מזגנים ובלי מקלחות נוחות. האבק, החום והרוחות היו חלק בלתי נפרד מהחוויה. רוב האנשים בנו בעצמם את המחנות והמיצגים מחומרים פשוטים יחסית, בלי צוותי הפקה ובלי עובדים שמקימים הכול מראש. גם הקהל היה אחר לגמרי. רוב המשתתפים היו אמנים, מוזיקאים, סטודנטים ואנשים שחיפשו כמה ימים שונים באמצע המדבר. הרבה הגיעו עם רכבים ישנים, חלקו אוכל ושתייה אחד עם השני ועזרו אחד לשני להקים מחנות ומיצגים. 

עם השנים ברנינג מן התחיל להיראות אחרת לגמרי. ככל שהאירוע גדל והפך מוכר יותר, הגיע גם הכסף הגדול. מחיר כרטיס רגיל עומד כיום בדרך כלל על כ־575 דולר, לא כולל אגרות רכב, טיסות, ציוד והוצאות נוספות. יש גם מסלולי כרטיסים יקרים יותר שמגיעים לאלפי דולרים. סביב הפסטיבל נוצרה עם השנים תעשייה שלמה. אנשים שוכרים קרוואנים גדולים, גנרטורים, אינטרנט לווייני ומקלחות ניידות. חלק מהמחנות כוללים מטבחים פרטיים, ברים, עובדים שמבשלים ומנקים ואפילו אבטחה פרטית. גם הקהל השתנה.

היום הקהל שונה לגמרי, מגיעים היום יותר אנשי טכנולוגיה, משקיעי קריפטו, מנהלי קרנות ובכירים מעמק הסיליקון, מפגשים של אנשי AI וסטארטאפים. אנשים מוציאים עשרות אלפי דולרים על שבוע אחד בפסטיבל. בחלק מהמקרים העלות עוברת גם את ה-100 אלף דולר, בעיקר כשמדובר בטיסות פרטיות, מחנות יוקרה וצוותים פרטיים שמנהלים הכול עבור המשתתפים.

מי עושה כסף מברנינג מן?

מאחורי ברנינג מן עומד ארגון בשם "פרויקט ברנינג מן", גוף ללא מטרות רווח שמנהל את הפסטיבל ואת כל הפעילות סביבו. הארגון אחראי על מכירת הכרטיסים, האישורים מול הרשויות, הקמת התשתיות במדבר, אבטחה, ניקיון והתפעול של העיר הזמנית שמוקמת בכל שנה בנבאדה. לפי הנתונים שפרסם הארגון, ההכנסות ב-2024 עמדו על כ-57.5 מיליון דולר. מי שעוד מרוויח מהאירוע הן עשרות חברות פרטיות שפועלות סביב הפסטיבל: הקרוואנים הממוזגים, מטבחים פרטיים, גנרטורים, אינטרנט לווייני ושירותי אירוח מלאים. 

יש מחנות שבהם המשתתפים משלמים בין 10 אלף ל-25 אלף דולר לאדם בשביל מקום במתחם, ובחלק מהמקרים גם יותר מזה. גם חברות השכרת קרוואנים מרוויחות לא מעט בתקופת הפסטיבל. קרוואן שבמהלך השנה יכול לעלות בערך 150 עד 300 דולר ללילה, מושכר סביב ברנינג מן גם ב-800 עד 2,000 דולר ללילה. יש משתתפים שמשלמים 10 עד 15 אלף דולר רק על השכרת קרוואן לשבוע אחד במדבר. גם מחירי הטיסות הפרטיות עולים בתקופת הפסטיבל. טיסה פרטית מקליפורניה או מלאס וגאס לאזור נבאדה יכולה לעלות סביב 15 אלף עד 50 אלף דולר. גם חברות שמספקות מים, שירותים ניידים, גנרטורים וציוד למדבר שמכניסות סכומים של אלפי דולרים לכל מחנה גדול. 

לפי הערכות בארה״ב, ברנינג מן מכניס לכלכלה המקומית יותר מ־60 מיליון דולר בשנה דרך תיירות, תחבורה ושירותים שונים. גם מחירי הכרטיסים עצמם השתנו מאוד עם השנים. אם בתחילת שנות ה-90 הכניסה עלתה בערך 15 עד 25 דולר, היום המחירים הרשמיים נעים בין 550 ל-3,000 דולר. בנוסף המשתתפים משלמים גם אגרת רכב של כ-165 דולר.

גם בישראל קמה עם השנים גרסה מקומית לברנינג מן בשם מידברן. האירוע הראשון נערך ב-2014 עם כ-3,000 משתתפים, ובתוך שלוש שנים כבר הגיע לכ-11 אלף איש. כרטיס רגיל למידברן 2025 עולה בערך 1,370 שקל. ב-2023 אותו כרטיס עלה סביב 1,175 שקל. מעבר לזה, הרבה משתתפים מוציאים עוד אלפי שקלים על מחנות, גנרטורים, הצללות, מערכות סאונד וציוד למדבר.

ב-2023 ברנינג מן עלה לכותרות גם בגלל קריסה גדולה של הפסטיבל בעקבות מזג האוויר. יותר מ־70 אלף משתתפים נתקעו במדבר בנבאדה אחרי גשמים חזקים שהפכו את הקרקע לבוץ כבד, חסמו יציאה של רכבים וגרמו לעיכובים של ימים. לפי הדוחות של פרויקט ברנינג מן, 2024 הסתיימה בגירעון של כ-10.7 מיליון דולר, עם הוצאות גבוהות מההכנסות.

ברנינג מן לא היחיד שהשתנה עם השנים. גם פסטיבלים גדולים אחרים בעולם התחילו כאירועי מוזיקה ותרבות יחסית פשוטים, והיום מסתובב סביבם הרבה מאוד כסף. פסטיבל טומרולנד בבלגיה, למשל, מושך בכל שנה יותר מ-400 אלף איש. כרטיס רגיל עולה בדרך כלל סביב 300 עד 400 יורו, אבל כרטיסי VIP וחבילות מיוחדות כבר מגיעים ל-1,000 עד 3,000 יורו לאדם. גם אוקטוברפסט במינכן גדל מאוד מבחינה כלכלית. לפי הערכות בגרמניה, האירוע מכניס יותר מ-1.5 מיליארד יורו בשנה דרך מלונות, מסעדות, תחבורה ותיירות. בתקופת הפסטיבל מחירי המלונות בעיר עולים בצורה חדה, וחדר שעולה בדרך כלל כ-150 יורו ללילה יכול להגיע גם ל-500 או 600 יורו. 

 בארה״ב אפשר לראות דבר דומה גם בקואצ'לה. כרטיס רגיל לשלושה ימים עלה ב-2025 בין 599 ל-649 דולר, בעוד שכרטיס VIP הגיע לכ-1,400 דולר. סביב הפסטיבל יש גם מסיבות פרטיות, וילות יוקרה ומלונות במחירים של אלפי דולרים ללילה. יש אנשים שמוציאים 5,000 עד 10 אלף דולר על סוף שבוע אחד, הרבה מעבר למחיר הכרטיס עצמו.