ההסכם בין ארה"ב לאיראן מתקרב - האם זה טוב לבורסה?

הדיווחים על התקדמות מהירה במגעים בין ארה"ב לאיראן מסמנים שינוי כיוון באזור. אחרי שבועות של לחץ צבאי, חשש מהתלקחות רחבה ומשבר במצרי הורמוז, המתווכים הפקיסטנים והקטארים מנסים להביא למסמך הבנות שיקפיא את הלחימה. הגעה להסכם עשויה לכאורה להוביל להתחזקות השקל, ירידה בפרמיות הסיכון ועלייה במדדי הבורסה - מבחינת המשקיעים, כל הפחתת סיכון גיאופוליטי היא אירוע חיובי. אבל זו לא בהכרח תהיה התגובה בשוק בת"א. אולי התגובה המידית תהיה חיובית, אבל לאורך זמן - ממש לא בטוח.  אחרי, הכל, ההסכם לא אידיאלי בשבילנו. 

המתווה, כפי שהוא מתואר בדיווחים, לא מתחיל מהגרעין. הוא מתחיל מסיום המלחמה, ממשיך בטיפול במשבר הורמוז, ורק אחר כך פותח חלון של כ-30 יום לשיחות רחבות יותר שבהן הגרעין אמור להיכנס. כלומר, הסוגיה המרכזית ביותר מבחינת ישראל נדחית לשלב הבא. זה מעיד על הדברים הדחופים והחשובים לטראמפ. בנקודת הזמן הזו, הכי חשוב לטפל בהורמוז ובמחירי הנפט. הוא צריך מחיר נפט נמוך יותר כדי שהמחיר לגלון בתחנות הדלק יירד. והגרעין? זה יהיה במו"מ, זה יכול לחכות. מהשיחות הקודמות ניתן להבין שלא תהיה עצירה מוחלטת של התקדמות בתהליך הגרעין, יהיה דיון על עיכוב הפיתוח והנעה לעבר גרעין אזרחי. אבל זה אומר שמרוויחים זמן, ולא הרבה.

על פי הדיווחים בחודשים האחרונים, איראן רחוקה פחות משנה לפצצה גרעינית. אז מה יעזור לנו אם תהיה דחייה של חצי שנה, או אם יהיה פיקוח שניתן לאכוף אותו. זה שחור או לבן, ומדובר על מדינה שחותרת לגרעין ותעשה זאת בכל הדרכים האפשרויות. למעשה, אחרי ההקלות שינבעו מההסכם לרבות ביטול סנקציות כלכליות וכנראה הפשרה של כספים מוקפאים, איראן תוכל לחזק את התמיכה במסלול הגרעין כמו גם את התמיכה בפרוקסי שלה בלבנון, עיראק, תימן ועוד.  

ולכן כשמתעמקים בשלב הנוכחי של ההסכם, ועדיין מבלי לדעת את כולו, אלא מקריאה של ההדלפות, אפשר להבין שמבחינתנו זה לא הישג שאמור להעלות את הבורסה לאורך זמן, דווקא הסיכונים האזוריים קיימים ואפילו מתחזקים. 

הבורסה שלנו מורכבת ממניות שבבים שאין להם קשר למצב באיראן, הם נסחרת בוול סטריט והשערים שם הם שקובעים ושם כנראה יהיו עליות. במניות הטכנולוגיה, האנרגיה המתחדשת והדואלית כמו פאלו אלטו, טבע, אורמת, אנלייט צפויה המשך אווירה חיובית. במניות הנפט צפויות ירידות במקביל לירידה בנפט. מניות הפיננסים הם השאלה הגדולה? ייתכן מאוד שהתגובה הראשונית תהיה חיובית, השאלה מה יהיה בהמשך וזה תלוי בהסכם הגרעין.    

ההיגיון האמריקני ברור. טראמפ, כך נראה, רוצה קודם תוצאה מהירה בשטח: פתיחת נתיבי השיט, הורדת מחירי האנרגיה, חזרה לשגרה. מבחינתו, זה הישג מדיני שמשרת גם את הכלכלה האמריקנית. אבל דווקא הסדר הזה הוא הבעיה: איראן מקבלת קודם את מה שהיא רוצה בטווח הקצר - הפסקת לחימה, חזרה לשיח דיפלומטי ואולי הקלות כלכליות. ישראל, לעומת זאת, מקבלת הבטחה שהנושא החשוב באמת יידון אחר כך.

הורמוז הוא לא רק נתיב שיט - הוא מנוף הכוח המרכזי של איראן כרגע. חמישית מתנועת הנפט העולמית עוברת דרכו, וכל שיבוש שם מתורגם מיד למחירי אנרגיה ולחץ פוליטי על ממשלות. עבור ארה"ב ומדינות המפרץ, פתיחת המצר היא צורך מיידי. עבור איראן זה מנוף - והיא יודעת שכל שיבוש שם יוצר לחץ עולמי שדוחף את כולם לשולחן.

לפי הדיווחים, טראמפ צפוי לשוחח עם מנהיגים ערבים ועם שחקנים אזוריים: סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות, מצרים, טורקיה ופקיסטן. ישראל אינה חלק מהשיחה המרכזית. עצם העובדה שהמהלך הדיפלומטי מתנהל סביב ישראל ולא יחד איתה היא איתות לא פשוט.

צריך לומר בזהירות: לא כל הסכם אמריקני עם איראן רע לישראל. אם ההסכם יכלול פיקוח אמיתי, הגבלות על הגרעין וצמצום יכולות טילים, הוא יכול להיות עדיף על מלחמה פתוחה. אבל לפי מה שמתפרסם, הסיכון הוא שההסכם יתחיל מהסעיפים הנוחים לאיראן ויידחה את הסעיפים הקשים.

• איראן לטראמפ: קודם הסכמות - אחר כך שיחות; טראמפ מאיים ב"1,000 טילים"
• ביד אחת טראמפ "מציל" את ישראל מטורקיה וביד השנייה רוצה לתת לארדואן מטוסי F-35

ההיסטוריה מלמדת ש"לאחר כך" במזרח התיכון הוא זמן מסוכן. אחרי שנוצרת הפסקת אש, אחרי שהשווקים נרגעים ומדינות המפרץ חוזרות לייצא כרגיל, הלחץ הבינלאומי על איראן עלול לרדת. ואז ישראל נשארת עם אותה בעיה אסטרטגית, רק עם פחות לגיטימציה לפעול.

הפסקת מלחמה ופתרון איום הן לא אותו דבר. הפסקת מלחמה עוצרת אש. פתרון איום מחייב טיפול ביכולות, בגרעין, בטילים ובמנגנוני פיקוח. אם ההסכם הקרוב עוסק בעיקר בשלב הראשון, ישראל צריכה לבדוק מה לא כתוב בו: האם יש התחייבות ברורה בנושא הגרעין, האם יש מנגנון פיקוח, האם יש סנקציות חוזרות במקרה של הפרה, והאם נשמר לה חופש פעולה אם איראן תמשוך זמן.