אמו של הגרוש טענה כי העבירה לבני הזוג 680 אלף שקל כהלוואה לרכישת הדירה, כלתה לשעבר התעקשה שמדובר במתנה - והמאבק הוכרע באולם בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. השופטת בחרה להעדיף את גרסת הכלה לשעבר, וקבעה כי הכספים אינם חוב שיש להשיבו. הראיות לא הותירו
מקום לספק: הנתבעת לא ידעה על הסכם ההלוואה, לא הוזמנה לחתום עליו, ומעולם לא נאמר לה כי יהיה עליה להשיב את הכספים
בזמן שהשניים עוד היו נשואים, הם קיבלו הלוואה של 750 אלף שקל מלקוח של הבעל. כבטוחה להלוואה, שיעבדה ביגל את זכויותיה לקבל שתי יחידות מגורים ממאיר את ביגל, שאחד ממייסדיה הוא אביה של האשה, אך היא לא נהנתה מהכסף של ההלוואה כלל. אחרי שהגרוש הפסיק לפרוע את
ההלוואה, פנה הלקוח אל האשה בדרישה שתחזיר את הכסף, ואף פתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי הנכסים ששועבדו
בני הזוג, שנקלעו לקשיים כלכליים, פנו למכר בבקשה להלוואה. המכר לא ביקש מהם להחזיר את הכסף ישירות אליו, אלא הציע לרשום על דירתם של בני הזוג שעבוד לטובת החוב האישי שלו לנושה שלו – אס.אר. אקורד. בשלב מסוים פנתה החברה לבית המשפט בבקשה לממש את הנכס, בטענה
שהיא זכאית להיפרע מהדירה בשל השעבוד הרשום לטובתה. בני הזוג, שנדהמו לגלות כי דירתם בסכנה, יצאו למאבק משפטי
איש עסקים, המשמש גם רב במועצה אזורית, הלווה את הכסף לאשה שנקלעה לחובות בשוק האפור. הוצגו לו רישום משכנתה שבבעלות הלווה ומנגנון מסודר להחזר ההלוואה, אך בהמשך התברר שהמסמכים זויפו, רוב הכסף אבוד וצ'קים שלו התגלגלו לשוק האפור