האלמנה תשלם חוב של 245 אלף שקל על הלוואה שניתנה לבעלה
המנוח, בעליה של חברה בתחום העיבוד השבבי שכבר לא קיימת, חתם על הסכם הלוואה עם ריבית של 8% לחילוץ החברה המתקשה, אך מעולם לא החזיר את הכסף. הנתבעים טענו לזיוף, אך מומחית כתב יד קבעה אחרת. גם טענתם בדבר שיהוי של התובע נדחתה
בפסק דין מעניין שניתן באחרונה בבית המשפט לשלום בחיפה, חויבה פנינה יתח, אלמנתו של איש עסקים, לחשוף את נכסי העיזבון שקיבלה בירושה, במסגרת תביעה של יועץ עסקי לגביית חוב בסכום של 245,680 שקל, שמקורו בהלוואה שניתנה לבעלה המנוח לפני כתשע שנים. התיק, שהתנהל במשך כארבע שנים, חשף סיפור מורכב של יחסים עסקיים ארוכי שנים בין היועץ העסקי אייל נצר לבין המנוח אבנר יתח, שהיה בעליה של פ.א.י חרושת מתכת וזיווד - חברה בתחום העיבוד השבבי שבסופו של דבר חוסלה.
על פי הממצאים, ביולי 2015 פנה המנוח אל נצר בבקשת סיוע. החברה שלו היתה אז בקשיים כלכליים, והוא היה זקוק לכסף כדי להשלים רכישה עסקית ולממן הון חוזר. השניים חתמו על הסכם הלוואה שלפיו נצר יעמיד לטובת המנוח והחברה סכום של עד 400 אלף שקל. "מוסכם בזאת כי אבנר יתח ביקש מאיל להעמיד לטובתו מימון ביניים בסך של עד 400,000 ש״ח", נכתב בהסכם שנחתם ב-30 ביולי 2015. "ההלוואה תישא ריבית של 8% בחישוב שנתי. ההלוואה תועמד לתקופה של עד 18 חודש ולא יאוחר מתאריך 31/12/2016". בפועל, בין אוקטובר 2015 לינואר 2016, העביר נצר למנוח צ'קים והעברות בנקאיות בסכום כולל של 328 אלף שקל. המנוח החזיר רק 13 אלף שקל, ומאז כלום.
האיש הלך לעולמו בפברואר 2019, ורק ב-2021 הגיש נצר את התביעה כנגד האלמנה ועיזבון המנוח. התגובה של הצד השני היתה נחרצת: ההסכם מזויף, החתימות לא אותנטיות, והיועץ העסקי מנצל את מותו של המנוח כדי להונות את המשפחה. הנתבעים אף צירפו חוות דעת גרפולוגית מטעמם, שלפיה החתימות על ההסכם אינן אותנטיות. אבל בית המשפט מינה מומחית עצמאית, הגרפולוגית פנינה אריאלי, שהגיעה למסקנה הפוכה לחלוטין. "קיימת התאמה בין החתימות שבמחלקות לבין החתימות להשוואה, המצביעה על כך כי המנוח יתח אבנר חתם על המסמכים שבמחלוקת", כתבה המומחית שמונתה מטעם בית המשפט. "מדובר בחתימה מורכבת עם תפניות קו רבות, שינויים במיקומי הקווים, עד כי קשה עד בלתי אפשרי לחקות את דגם החתימה בצורה מהירה ושטפית, מבלי להשאיר סימני היסוס כלשהם".
"המנוח לא חתם על ערבויות"
בני המשפחה העידו בתוקף כנגד התביעה. עידו יתח, בנו של המנוח, טען שאביו הבהיר תמיד שהוא לא חותם על ערבויות אישיות לחובות החברה. "אבא לעולם לא היה חותם על ערבות אישית, זה היה עיקרון אצלו", העיד הבן. גם ניסים יתח, אחיו של המנוח, תמך בגרסה הזו: "אבנר אף פעם לא חתם על ערבויות אישיות כלפי החברה מול צדדים שלישיים". אבל השופט אפרים צ'יזיק לא השתכנע. "התובע חתם על הסכם הלוואה והעביר כספים לנתבעת 1, אשר ברור כי היתה במצוקה כספית, וכאשר ברור שהמנוח חתם כערב להתחייבויות החברה", הוא קבע. "האמירה הכללית כי 'המנוח לא חתם על ערבות אישית' לא הוכחה פרטנית לעניין החוזה".
- כשהמשכורת נעצרת: קצב שריפת הכסף נחשף וההתנהלות משתנה מהיסוד
- אב ל-11, נכה לצמיתות - קיבל הפטר מיידי לחובותיו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט קיבל חלקית טענת קיזוז של המשפחה, הנוגעת לחוב נפרד בין הצדדים שנבע מעסקה אחרת. לפי חישובי בית המשפט, לאחר קיזוז של כ-69 אלף שקל מהחוב המקורי של 315 אלף שקל, נותר חוב של 245,680 ₪ (בערכי קרן בלבד). לגבי השיהוי - הנתבעים טענו שנצר המתין שש שנים עד שהגיש תביעה, מה שמעיד על ויתור. השופט דחה את הטענה, אך החליט להגביל את הריבית ההסכמית של 8% רק לתקופה שנקבעה בהסכם המקורי (עד סוף 2016). מאותו מועד ואילך, נקבע כי יחול רק מדד ללא ריבית, בתור מעין עונש על השיהוי הממושך. "בהינתן קביעתי שהתובע לא פעל כנגד המנוח בהליכים המשפטיים כבר בתחילת 2017, הנני מוצא לנכון לקבוע כי הריבית ההסכמית תוחל רק לתקופת הזמן המוסכמת", נכתב בפסק הדין שפורסם.
האלמנה,פנינה קיבלה צו שלפיו עליה למסור לתובע בתוך 30 יום פירוט מלא של כל הנכסים, הרכוש והזכויות שקיבלה בירושה מבעלה המנוח. כמו כן, היא חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 31 אלף שקל. בית המשפט דחה את התביעה כנגד החברה עצמה, שכן זו כבר חוסלה והפסיקה להתקיים כישות משפטית. החבות, קבע בית המשפט, היא אישית של המנוח בזכות הערבות שחתם, ומכאן גם של יורשיו.
