
החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף שקל
הרשם עיסאם חאיק הורה להפחית כמעט את כל הריביות שנצברו במשך 15 שנות ניהול תיק האיחוד, והעמיד את החוב על 27 אלף שקל בלבד. החייבת, בת 47 שעובדת בשתי משרות יותר מ-12 שעות ביום, שילמה כבר פי שניים מגובה החוב המקורי. בהחלטתו קבע הרשם כי, "תיק הוצאה לפועל
אינו יכול לשמש 'תוכנית חיסכון' לזוכה", והזכיר את חובת תום הלב של הנושים
במרכז ההחלטה יוצאת הדופן שפרסם באחרונה רשם ההוצאה לפועל מלשכת חיפה, עיסאם חאיק, ניצבת אשה בת 47 שנאבקה במשך שנים ארוכות בניסיון לסגור את חובותיה. במשך 15 שנה ניהלה האשה תיק איחוד שנפתח ב-2010, שילמה באופן סדיר 1,000 שקל בכל חודש, ולא צברה פיגורים למעט מקרים בודדים, שסולקו מיד בהתאם להחלטות שניתנו לאורך השנים. חרף ההתמדה בתשלומים, החוב תפח בשל הצמדות וריביות פיגורים והגיע לסכום גבוה של כ-478 אלף שקל - פי שמונה מהחוב המקורי שהיה כ-57.8 אלף שקל בלבד.
הרשם חאיק בחר להשתמש בסמכותו ולבחון את מכלול החובות בתיק האיחוד באופן יזום, בעקבות בקשה שגרתית של אחד הנושים שביקש לחייב את האשה להמציא שאלון עדכני. "בחינה זו נדרשת, אף באופן יזום, בשים לב לתשלומים שביצעה החייבת במרוצת השנים... ולצד היעדר הליכים מוחלט באיחוד מצד הנושים", הוא כתב בהחלטתו. לדבריו, תיקון 75 לחוק ההוצאה לפועל, שנכנס לתוקף בתחילת 2025, הרחיב את סמכות הרשמים להפחתת ריביות גם ביוזמתם. החוק מאפשר להפחית את תוספת הריביות ודמי הפיגורים בתיק, ללא צורך בטעמים מיוחדים, וזאת לאחר שניתנה לנושים אפשרות לטעון את טענותיהם.
הרשם חאיק הדגיש בהחלטתו את עקרון תום הלב בניהול הליכים, וציין כי במשך השנים לא נקטו הנושים הליכים ממשיים לגביית החוב, ואף לא טרחו להגיב להחלטות שקראו להם להציג את עמדתם לגבי הפחתת הריביות. "תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש 'תוכנית חסכון' לזוכה אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית", כתב, והוסיף כי יש להימנע מלהעניק סעד לנושה ש"ישן על זכותו".
תיק החוב הגדול ביותר ייסגר
במסגרת ההחלטה, ניתנה סקירה מפורטת של עשרת התיקים שנכללו באיחוד, כולל סכומי החוב המקוריים, התשלומים שבוצעו והיתרות המעודכנות. בין היתר, נקבע כי תיק החוב הגדול ביותר - תיק של בנק לאומי שבו יתרת החוב הגיעה ליותר מ-332 אלף שקל - ייסגר לחלוטין לאחר שהחייבת שילמה יותר מסכום החוב המקורי, בתוספת הוצאות ושכר טרחה. גם בתיקים אחרים הופחתו הריביות באופן ניכר, כך שכלל החוב בכל התיקים הועמד על 27 אלף שקל בלבד.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרשם התייחס בהחלטתו לנסיבות האישיות של החייבת, שנולדה ב-1978, וציין כי היא עובדת כיום בשתי משרות יותר מ-12 שעות ביום "על מנת שתוכל לחיות בכבוד". עוד הוא הדגיש כי החייבת לא צברה חובות חדשים מ-2013, וכי החשבונות שלה ובעלה מופרדים ובעלה אף אינו מכיר בחובות. הנסיבות האלה, ביחד עם התשלומים הסדירים ששילמה לאורך 15 שנה והעובדה שהחוב המקורי כבר שולם ואף הוכפל, מהווים לדבריו טעמים מיוחדים שמצדיקים את ההפחתה הדרמטית בריביות.
בהחלטתו, הדגיש הרשם חאיק את החשיבות של ההסתכלות על תיקי האיחוד ברמת החייב כולו, ולא רק ברמה של כל תיק פרטני. "עצם הדיון המאוחד והכולל ברמת חייב... אינו סותר את קביעת התקנות", הוא כתב והבהיר כי מדובר בניהול צודק ויעיל של ההליך, בייחוד כשניתנה לנושים האפשרות להגיב והם בחרו שלא לעשות כן. ההחלטה גם קובעת מתווה ברור להמשך: החייבת תידרש לשלם את יתרת החוב המופחתת בתוך 30 יום, או לפרוס אותה ל-27 תשלומים חודשיים שווים של 1,000 שקל כל אחד. עם ביצוע התשלום הראשון, תבוטל הכרזתה כמוגבלת באמצעים, יוסרו ההגבלות שהוטלו עליה וצו איחוד החובות יוסב לאיחוד יזום. בנוסף, ייעצרו כל ההליכים התלויים נגדה.
היזמים יכולים לפעול מיוזמתם למניעת עיוותי דין
מדובר בהחלטה משמעותית מבחינת מדיניות האכיפה, שכן היא מדגישה את תפקידם של רשמי ההוצאה לפועל לא רק כמנהלי הליכים טכניים, אלא גם כמי שמוסמכים לפעול ביוזמתם למניעת עיוותי דין הנגרמים מצבירת ריביות לאורך שנים. הרשם חאיק אף קבע כי המקרה הנוכחי ממחיש את החשיבות בבחינה מחודשת של חובות ישנים, בייחוד כשהחייב עומד בתשלומים לאורך זמן אך לא מצליח להתקדם לסיום ההליך בשל הריביות שתפחו לממדים בלתי סבירים.
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- העלימו מאות מיליוני שקלים - וזה העונש שנגזר עליהם
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
בסיום החלטתו כתב חאיק כי "נסיבותיה האישיות של החייבת... מהווים טעמים מיוחדים המצדיקים הפחתת ריביות בתיק". הוא הורה למזכירות לעדכן את יתרות החוב בכל התיקים בהתאם להפחתות שקבע, לשלוח את ההחלטה לנושים ולחייבת, ולעקוב אחר ביצוע התשלומים כדי להבטיח את סיום ההליך.
למה בעצם החוב של האשה תפח כל כך הרבה אם היא שילמה כל חודש?
החוב תפח בגלל ריביות פיגורים שהמשיכו להצטבר על הסכום המקורי. גם אם משלמים באופן קבוע, אם הריבית גבוהה, לפעמים התשלומים מכסים בעיקר את הריבית ולא באמת מקטינים את הקרן. זה מה שקרה כאן - היא שילמה כמעט פי שניים מהחוב המקורי, אבל בגלל הריביות, החוב רק גדל והלך.
איך הרשם יכול להחליט בעצמו להפחית ריביות?
עד לא מזמן היה קשה יותר להפחית ריביות בלי סיבה מיוחדת. אבל תיקון 75 לחוק ההוצאה לפועל שינה את הכללים ונתן לרשמים סמכות לעשות את זה אפילו ביוזמתם, גם אם החייב לא ביקש. זה בדיוק מה שקרה פה - הרשם יזם בעצמו את הבדיקה.
למה הנושים לא התנגדו להחלטה?
הנושים קיבלו הזדמנות להביע את דעתם, אבל רובם לא טרחו להגיב. במצב כזה, החוק מאפשר להתקדם עם ההפחתה. הרשם אפילו הדגיש שזה לא הוגן שנושים "ישבו על הגדר" ויתנו לחוב לצבור ריביות בלי לנקוט שום פעולה.
מה זה בכלל תיק איחוד?
תיק איחוד הוא הליך שבו מאחדים את כל תיקי ההוצאה לפועל של חייב אחד לתיק אחד מרכזי. במקום לשלם לכל נושה בנפרד, החייב משלם סכום חודשי אחד שמחולק בין הנושים. זה נועד לאפשר לחייב לעמוד בתשלומים בצורה מסודרת
ולמנוע מצב של רדיפה בלתי פוסקת מצד הנושים.
מה יקרה עכשיו לחייבת?
היא צריכה לשלם את היתרה החדשה, 27 אלף שקל, או בבת אחת או ב-27 תשלומים של 1,000 שקל
בחודש. אחרי התשלום הראשון, כל ההגבלות שהיו עליה יבוטלו והיא תפסיק להיות מוגדרת "חייבת מוגבלת באמצעים". זה צעד חשוב שמחזיר לה הרבה חופש בחיים.
האם כל חייב יכול לבקש הפחתת ריביות כזו?
לא תמיד זה אפשרי. במקרה הזה היו כמה נסיבות מיוחדות - היא שילמה בצורה מסודרת במשך שנים, לא פתחה תיקים חדשים, לא צברה חובות נוספים, והחוב תפח בעיקר בגלל ריביות ולא בגלל שהיא לא שילמה. אבל בהחלט אפשר לומר שהמקרה הזה נותן תקווה לחייבים אחרים שנמצאים במצב דומה.
במקרה אחר, כשהיתה בת 23, ב-2004, פתחה חנית קמחי בהליך איחוד תיקים בהוצאה לפועל. סכום החוב הכולל שעמד אז נגדה, כך לדבריה, היה כ-31 אלף שקל בלבד. מאז חלפו 21 שנה. קמחי המשיכה לשלם מדי חודש 300 שקל לפי צו חיוב, ולא צברה חובות נוספים - אך יתרת החוב המשיכה לתפוח לממדים דמיוניים ביחס לסכום הראשוני. כשפנתה שוב לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להפחית את ריבית הפיגורים וההצמדה בתיקים נגדה, הסתבר כי יתרת החוב הגיעה כיום לכ-300 אלף שקל. כך קורה כשהריבית צוברת ריבית, והמדינה אינה מתערבת כדי לקבוע גבול. אלא שביולי האחרון, לאחר מאבק פרוצדורלי ממושך ותגובות של נושים שהביעו התנגדות חריפה לכל הפחתה שהיא, החליט רשם ההוצאה לפועל, חאיק, לעשות מעשה.

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
- הבת תבעה את האם - שנישלה אותה מהירושה
- זייפה כתב יד של אמה כדי לסכל צוואה - ותשלם ביוקר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.