רשות המסים טעתה - תיקי מענקים יחזרו לדיון

פסק דין חריג ניתן באחרונה בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, בתיק שעוסק בצומת מורכבת בין עקרונות ההגינות הדיונית לבין התנאים המהותיים לקבלת מענקי הסיוע בתקופת הקורונה. השופט אילן צור החזיר תיק בעניין מענקים בסכום של כ-700 אלף שקל לוועדת הערר, לאחר שהוא קבע כי החלטתה שלא לבחון את הקשר הסיבתי בין מגפת הקורונה לבין הפגיעה הכלכלית, חורגת ממתחם הסבירות.

התיק עוסק באלדר שיווק פרוייקטים (2000), מקבוצת אלדר, שביקשה מענקי סיוע בגין תקופות הזכאות יולי-אוגוסט 2020 וספטמבר-אוקטובר 2020. רשות המסים דחתה את הבקשה על הסף, בנימוק שגוי, כפי שהתברר. הסיבה: רשות המסים סברה שהחברה סווגה כשותפות רשומה במע"מ, ומשכך היא לא עומדת בתנאי הסף. "בקשות המשיבה למענקי סיוע נדחו על ידי המערערת - מלכתחילה על הסף, מן הטעם השגוי", כתב השופט צור בפסק הדין. אלא שברבדים הבאים של ההליך - השגות, עררים וערעור מינהלי קודם - התברר שנפלה טעות בסיווג, ושלא ניתן להגן על הדחייה על הסף. במצב רגיל, לאחר שנפל חסם דיוני כזה, הדרך הטבעית היתה להחזיר את התיק לבחינה מהותית. אלא שכאן התעוררה מחלוקת: האם יש לבחון רק את הנתונים הפורמליים, או שגם את הקשר הסיבתי - התנאי המהותי לזכאות למענק.

דרישת הקשר הסיבתי היא תנאי יסוד בחוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש). המטרה של המענקים לא היתה חלוקת כספים באופן גורף, אלא פיצוי עסקים שנפגעו ממש בגלל הקורונה, ולא בגלל סיבות אחרות. אם עסק דיווח על ירידה בהכנסות, אבל הירידה נבעה מגורמים שאינם קשורים למגפה, הוא לא היה זכאי למענק. רשות המסים טענה שבמקרה של אלדר, קיימות אינדיקציות עובדתיות שמעלות חשד כבד: בסמוך לאחר תקופות הזכאות, החברה דיווחה על מחזור הכנסות גבוה במיוחד, שהתפרש כאילו ההכנסות לא ירדו באמת, אלא נדחו במועד הדיווח. לדברי רשות המסים, זה מלמד שהירידה בהכנסות אינה תוצאה של הקורונה אלא של דחיית הכנסות, ולכן אין מקום למענק.

הקרב על העתיד של 700 אלף שקל

ועדת הערר סירבה לבקשת רשות המסים להחזיר את הדיון לשלב ההשגה כדי לבחון את הקשר הסיבתי. הסיבה לסירוב היתה שחלף זמן ניכר, העובדה שיש צורך לתת למשיבה וודאות, וכן העובדה שרשות המסים לא העלתה את הטענה הזו מלכתחילה. הוועדה קבעה שאם רשות המסים בחרה להתמקד רק בטענת הסף, והזניחה את בחינת הקשר הסיבתי, זו בעיה שלה, ולא צריך להתיר לה לפתוח את הדיון מחדש.

• פייזר: המניה יורדת למרות דוחות חזקים - בוול סטריט לא משוכנעים מהתחזיות
• האירוע שהקפיץ את השווקים במהלך מגפת הקורונה מה קרה היום לפני 68 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"במצב דברים זה, אין לראות בהחזרת הדיון לשם בירור הקשר הסיבתי משום 'מקצה שיפורים' דיוני גרידא", כתב השופט צור בהחלטתו, "אלא כהשלמת בירור עובדתי-מהותי, שנמנע מלכתחילה". השופט הסביר שדחיית טענת הסף לא יוצרת זכאות מהותית. אם חברה נדחתה על הסף בטעות, וההליך חזר למסלול, היא עדיין צריכה להוכיח את כל תנאי הזכאות - כולל הקשר הסיבתי. וזה לא קרה.

השופט צור לא חסך ביקורת על הטיפול של רשות המסים בתיק. "ראוי היה כי רשות המסים תפעל בשקידה ראויה וסבירה ובמסגרת טענות הסף או אף בסמוך לאחריהן, תדאג להעלות גם טענות נוספות", הוא כתב בפסק הדין שפורסם, "במיוחד בשעה שמדובר בתנאי מהותי, בדמות 'הקשר הסיבתי', הדרוש אף הוא כתנאי חיוני לכניסת המשיבה בשערי החוק". בית המשפט ציין שהטעות הזו הובילה את רשות המסים לבית המשפט, "תוך בזבוז משאבים יקרים, זמנם של הצדדים וזמנו היקר של בית המשפט". מכאן נגזרת השאלה המרכזית של פסק הדין: במצב שבו רשות מינהלית התמקדה בטענת סף משפטית, ולא בחנה תנאים מהותיים, האם זה ויתור דיוני שסוגר את הדלת לבדיקה מאוחרת, או שמא מדובר בטעות שמצדיקה את החזרת הדיון?

השופט צור התמודד בפסק הדין עם מתח מובנה. מצד אחד, עקרונות הסופיות וההגינות הדיונית. מצד שני, החובה לוודא שכספי ציבור מחולקים רק כשמתקיימים התנאים שקבע המחוקק. בית המשפט הכיר בכך שהעלאת טענה בשלב מאוחר פוגעת בהגינות הדיונית, בייחוד כשמדובר בבירור עובדתי מורכב לאחר שנים. אבל הוא גם קבע שבמקרה הזה, אי-בחינת הקשר הסיבתי לא נבעה מוויתור של רשות המסים, אלא מהכרעה מוקדמת בטענת סף שהתבררה כשגויה. "משנפל מחסום דיוני שעל יסודו נמנעה בחינת הבקשה," כתב השופט בהכרעת הדין, "הכלל הוא - כי על הרשות לבחון את הבקשה לגופה, אלא אם מתקיים טעם מינהלי עצמאי וכבד משקל - המצדיק הימנעות מכך".

• רופא שיניים עבד 18 שנה כעצמאי - ביה"ד קבע: היה עובד
• ביהמ"ש ביטל החלטה של רשות המסים נגד קבלן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבנקאית שגנבה תקבל פיצויי פיטורים?

תקנה 22: מתי אפשר לפתוח דיון מחדש?

במרכז הדיון המשפטי עמדה תקנה 22 לתקנות בתי דין מינהליים. התקנה קובעת שבית הדין לא ייזקק לטענה שלא הועלתה קודם, אלא אם "שמיעת העובדה או הנימוק דרושה לשם עשיית צדק, ובלבד שניתנה ליתר בעלי הדין הזדמנות נאותה להגיב". השופט קבע שבמקרה הזה התקיימו התנאים לחריג. ראשית, שאלת הקשר הסיבתי היא תנאי זכאות מהותי ויסודי, לא טענה טכנית או שולית. שנית, אי-בחינתה לא נבעה מוויתור אלא מהכרעה בטענת סף. שלישית, אין מדובר בהפתעה דיונית שאי אפשר לתקן אותה. "סירובה של ועדת הערר להפעיל את הסמכות הנתונה לה לפי תקנה 22, ולהימנע כליל מבירור שאלת הקשר הסיבתי - הובילה לכך, שתנאי זכאות מהותי לא נבחן כלל", קבע השופט. "סירוב זה חורג ממתחם שיקול הדעת הסביר".

נקודה מעניינת נוספת שעלתה בדיון היתה לגבי תקופת זכאות אחרת (נובמבר-דצמבר 2020), נוהל בירור מלא של הקשר הסיבתי. בסיומו, המשיבה משכה את הערר, מה שלמעשה אומר שהיא הודתה שאין קשר סיבתי. רשות המסים טענה שזה מחזק את הצורך בבירור גם ביחס לתקופות המוקדמות. המשיבה מצדה, טענה שאין לגזור מתקופה אחת לאחרת. בית המשפט לא הכריע בשאלה הזו במישרין, אלא קבע שהבירור הזה יתנהל בוועדת הערר.

השופט צור החזיר את התיק לוועדת הערר, אך במתכונת מצומצמת ומוגדרת מאוד. הבירור יתמקד אך ורק בשאלת הקשר הסיבתי בין הקורונה לירידה בהכנסות בתקופות הרלוונטיות. לא תותר הרחבת חזית הדיון, והדיון לא ייפתח מחדש לגבי סוגייה שכבר הוכרעה. כמו כן, בית המשפט קבע שנטל ההוכחה יוטל על רשות המסים, עם דגש על השלב המאוחר שבו היא העלתה את הטענה. ועדת הערר תצטרך לתת משקל לחלוף הזמן, לקושי הראייתי ולנזק הדיוני האפשרי למשיבה.

השופט צור סיכם בזהירות וכתב כי, "אין באמור כדי להביע עמדה לגופה של שאלת הזכאות, אשר תוכרע על ידי ועדת הערר בהתאם לשיקול דעתה המקצועי ועל יסוד החומר שיובא בפניה".