צילום: רשתות חברתיות סעיף 27

הכורדים בין סיוע להתקוממות באיראן והשאיפה לעצמאות

מיהם הכורדים, איפה הם נמצאים ואיך הם יכולים להיות חלק מהגורמים להחלשת המשטר האיראני?

משה כסיף | 15/03/2026 06:52

נושאים בכתבה כורדים

המלחמה באיראן נמשכת במלוא עוזה ומתקרב המועד שבו עשוי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לקרוא לעם האיראני לצאת לרחובות ולקחת את רסן השלטון. בסוכנות רויטרס ובסוכנויות אחרות, התפרסמו ידיעות על כך שהתקיימו שיחות בין מיליציות כורדיות לבין ארצות הברית, על כך שהמיליציות ישתפו פעולה עם ארה"ב וישראל ויתקפו מוסדות שלטון באיראן, אך טראמפ שלל את הרעיון. הכורדים נזכרים לא מעט כמיעוט ששואף לעצמאות גם בהקשר המאבק בינם לבין טורקיה, האוטונומיה בעיראק והעימותים בינם לבין סוריה שהסתיימו בהפסד צורב, בעקבות נטישת ארה"ב את האזור הכורדי בסוריה.. (הכורדים שילמו את המחיר: טורקיה היא השליטה החדשה בצפון סוריה) . מיהם הכורדים? מתי ולמה חולקה כורדיסטן בין ארבע מדינות? כיצד מתייחסת ארצות הברית לבעיה הכורדית?

הכורדים - היסטוריה וגיאוגרפיה

הכורדים הם אחד המיעוטים העתיקים ביותר במזרח התיכון. מבחינה אתנית הם שייכים למשפחת העמים האיראנים שאליהם שייכים גם הפרסים באיראן, הפשטונים באפגניסטן, הטאג'יקים, הבלוצ'ים, הלורים והבח'טיארים. המסורת הכורדית מייחסת את מוצאם לבני מדי, ממלכה עתיקה שאוחדה עם פרס בסביבות שנת 550 לפני הספירה. הכורדים חיים באזור ובשטח מוגדר, יש להם שפה מובחנת ושורשים אתניים ברורים. אבל המאפיין החשוב והמשמעותי ביותר של הכורדים הוא היותם מיעוט מקופח. מעבר לעובדה שאין להם מדינה משלהם, הם מחולקים בין ארבע מדינות שונות – טורקיה, עיראק, איראן וסוריה. בעקבות דיכוי מתמשך ברח חלק משמעותי מהכורדים וחי כמיעוט בארצות אחרות, בין השאר ארמניה וגיאורגיה. האוכלוסייה הכורדית מונה בסביבות 45 מיליון בני אדם. בטורקיה חיים עד 20 מיליון כורדים, באיראן בסביבות 10 מיליון, בעיראק כ 7.5 מיליון ובסוריה חיים 2.5 מיליון כורדים. 5 מיליון כורדים מפוזרים, כאמור, במדינות שונות ובראשון גיאורגיה וארמניה.

מתי ולמה חולקה כורדיסטן בין ארבע מדינות שונות

חלוקת כורדיסטן התרחשה בתחילת המאה ה-20, אחרי התפרקות האימפריה העות'מאנית בתום מלחמת העולם הראשונה. את החלוקה הובילה בעיקר בריטניה ובסיומו התקבעו הגבולות המודרניים המחלקים את העם הכורדי בין טורקיה, עיראק, סוריה ואיראן. הסכם לוזאן שנחתם בשנת 1923 עם תורכיה של כמאל אתאתורכ, סתם את הגולל על השאיפות הלאומיות של הכורדים וקבע את הגבולות הקיימים כיום. חלקים מכורדיסטן סופחו למנדט הבריטי על מסופוטמיה (עיראק של היום) ולמנדט הצרפתי על סוריה. הגבול המזרחי נשאר פחות או יותר כפי שהיה בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הפרסית, מה שהותיר מיעוט כורדי גדול גם באיראן. אבל המדינה שזכתה לשטח הגדול ביותר על חשבון הכורדים הייתה טורקיה של כמאל אתאתורכ, שהשתלטה עליו הלכה למעשה במאבק צבאי.

החלוקה נבעה משילוב של אינטרסים זרים והתפתחויות אזוריות - אינטרסים של המעצמות, גילוי נפט ועליית הלאומיות הטורקית שהתגבשה במידה רבה על חשבון הכורדים. בריטניה וצרפת העדיפו לחלק את המזרח התיכון ביניהן לאזורי שליטה על מנת להבטיח גישה למשאבים ולהשיג יציבות פוליטית. מציאת נפט באזור מוסול וכירכוכ גרמה לבריטים להתעקש על הכללת שטחים אלו תחת המנדט שלהם בעיראק, במקום לאפשר הקמת מדינה כורדית. במקביל, מוסטפא כמאל אטאטורק התנגד נחרצות לכל ויתור טריטוריאלי באנטוליה, שהוא ראה בה מולדת העם הטורקי. הצלחתו במאבק הצבאי מול המעצמות אילצה אותן לסגת מהבטחותיהן לכורדים ולמנוע מהם מימוש זכותם הלאומית. במהלך המאה הקודמת וגם בשני העשורים האחרונים, נאבקו הכורדים על עצמאותם. לאורך שנים הם נעזרו במדינת ישראל, שאימנה את המורדים הכורדים בלוחמה זעירה. רפאל איתן, אז קצין מבריק עם עתיד מבטיח בצה"ל, היה בין המדריכים הבולטים ששהו בכורדיסטן. עם זאת, כל הצלחה צבאית של הכורדים גרמה בעבר ועדיין גורמת למתח בכל המדינות האוחזות בשטחים כורדים, מחשש להתפרצות מרידות. העובדה שלכורדים אין מוצא לים היא בעוכריהם, משום שהם אינם יכולים לקבל סיוע לוגיסטי, צבאי או אחר באופן עצמאי ובלתי תלוי.

ארה"ב והכורדים - בין סיוע אסטרטגי להפקרה

לאורך המאה העשרים נמנעה ארצות הברית ממעורבות גלויה במזרח התיכון, אף שמעת לעת חרגה ממנהגה. חריגה בולטת נרשמה כשארה"ב, יחד עם בריטניה, עלה להשיב את השאה לשלטון, אחרי שראש הממשלה האיראני מוסאדק הלאים את תעשיית הנפט האיראנית. ואולם בתום המלחמה בעיראק, ובמיוחד בתקופה שבה רשם ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) הצלחות משמעותיות, תגברו האמריקאים את הכוחות שלהם. כיום יש כוחות אמריקאים בכורדיסטן העיראקית, ליד העיר ארביל. לאחרונה סוכם על הארכת שהות הכוחות והם יישארו שם לפחות עד סוף השנה הנוכחית. מנגד ארה"ב נסוגה מעמדות שהיו לה בכורדיסטן הסורית, מה שהביא להשתלטות מהירה של סוריה, בחסות טורקית, על האזור.

אפשר לומר שלארה"ב אין מדיניות עקבית בנושא הכורדי. זה אומר שמבחינת הכורדים ארה"ב היא משענת קנה רצוץ. בהקשר הזה, די מפתיע שהכורדים באיראן הסכימו, לפחות להלכה, לשתף פעולה בדרך להפלת השלטון באיראן. למרות זאת, הכורדים לא דחו את היד המושטת של ארצות הברת, ונראה שגם עבורם האינטרס הזמני גובה על הרתיעה האינסטינקטיבית מפני שת"פ עם ארה"ב.

לאחרונה התפרסמו דיווחים על כך שה CIA (סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב) מקיים מגעים עם קבוצות כורדיות איראניות במטרה לחמש אותן ולעודד התקוממות פנימית נגד המשטר בטהראן. הנשיא טראמפ הביע תמיכה עקרונית בהתקוממות כורדית, אך המסרים מצד הממשל נותרו מעורבים ואפילו סותרים, מה שמעורר חשש כורדי מפני נטישה עתידית נוספת לאחר שיושגו היעדים של ארה"ב. בהמשך גם טראמפ שלל את כניסת הכורדים לעימות עם איראן.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

ככלל, אפשר לומר שהמעורבות האמריקאית בכורדיסטן מתאפיינת בפרגמטיזם קר ללא התחשבות באינטרסים של המיעוט הכורדי שמעולם לא חדל להילחם על עצמאותו. מצד אחד, הם עושים לכאורה שימוש בכורדים כגורם מערער מול איראן. מצד שני, הם נטשו את הכורדים בסוריה לטובת יציבות הממשל המרכזי החדש.

נראה שהכורדים נערכים לפעולות קרקעיות נרחבות באיראן, אבל הסיכוי שהתוכניות האלו ייושמו - נמוך, כאשר הממשל האמריקאי מתנגד. הכורדים מצהירים שהמטרה המיידית היא הפלת המשטר והשגת ניהול עצמי ונזהרים מאד מהכרזת עצמאות, שעלולה לבודד אותם בזירה הבינלאומית.

הכורדים עשויים בהחלט למלא תפקיד של ממש בהפלת המשטר באיראן, אם וכאשר ייקראו אזרחי איראן לצאת לרחובות. עם זאת, נראה לא סביר שהם יתערבו התערבות של ממש מחוץ לאזור הכורדי או השטחים הסמוכים לו. הכורדים באיראן לא יכולים ולא בנויים למשימה כה גדולה, ובוודאי שלא יכולים לבצע אותה לבדם. על מנת שהחלפת השלטון תצליח יש לאפשר לגורמים מקומיים נוספים לקחת בה חלק, תוך נטילת סיכון מסוים שבתום המאבק תהיינה התקוממויות מקומיות במטרה להיפרד מאיראן.

הסיוע יכול להינתן הן באמצעות חימוש והן באמצעות סיוע לוגיסטי כזה או אחר בהתאם ליכולות ולצרכים של המתקוממים. בנוסף יש לחמש גם גורמים אחרים באיראן, לרבות בערים המרכזיות, על מנת שהאזרחים שיצאו לרחובות לא יהפכו לברווזים במטווח עבור קלגסי שלטון האייתולות. השלטון הזה כבר הוכיח שהוא יכול ומוכן לרצוח עשרות אלפי אנשים בלי להניד עפעף.

משימה נוספת המוטלת על מי שמכוון את ההתקוממות היה מניעת ההצטרפות של כוחות זרים מעיראק, סוריה וכעיקר מפקיסטן, לדיכוי האלים שהשלטונות יפעילו, קרוב לוודאי, כנגד המתקוממים. הכורדים יקחו, ככל הנראה, חלק בהתקוממות אבל לא יהיו עמוד השדרה שלה. למרבה הצער הם גם לא יזכו לעצמאות, אפילו אם ההתקוממות תצליח והשלטון באיראן יתחלף. והלוואי שאתבדה.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

שם המגיב *

כותרת תגובה *

תוכן התגובה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה