הכורדים שילמו את המחיר: טורקיה היא השליטה החדשה בצפון סוריה

לפני ימים ספורים הוכרזה הפסקת אש בין סוריה לבין הכוחות הכורדיים בצפון המדינה. לכאורה מדובר בהתפתחות מרגיעה, עוד צעד בדרך לייצוב סוריה אחרי שנים של כאוס, מלחמת אזרחים ופירוק סמכויות. בפועל, מי שמביט מעבר לכותרות מבין שלא מדובר בהסכם - אלא בכניעה.

האוכלוסייה הכורדית מפוזרת על פני מספר מדינות במזרח התיכון: טורקיה, איראן, עיראק וסוריה. בסוריה לבדה חיים בין שניים לשלושה מיליון כורדים. לאורך השנים הם נהנו מאוטונומיה דה-פקטו, ניהלו את ענייניהם בעצמם והחזיקו בנכס האסטרטגי החשוב ביותר של סוריה - מאגרי הנפט והגז שבאזור דיר א-זור. לא מדובר במאגרים ענקיים בקנה מידה עולמי, אבל עבור סוריה, מדינה מרוסקת כלכלית, זהו משאב שיכול היה לספק צרכים חיוניים לשנים.

על פי ההסכם, הכורדים מוסרים את השליטה במעברי הגבול בדיר א-זור וכן את מאגרי הנפט והגז. בנוסף, הם אמורים להשתלב בצבא הסורי ובמנגנוני הממשל. על הנייר זה נראה כמו שילוב; בפועל, קשה להאמין שזה אכן יקרה. הסכמים דומים כבר נחתמו בעבר ונכשלו. הסיבה המרכזית היא טורקיה.

טורקיה מתנגדת לכל סממן של עצמאות או התארגנות כורדית בכל מקום. מבחינת אנקרה, כל הישג כורדי מעבר לגבול הוא איום ישיר על היציבות הפנימית שלה. גם הפעם ההתנגדות הטורקית נוכחת, וגם הפעם סביר שההסכם לא ימומש במלואו, אם בכלל. ההבדל הוא שהפעם הכורדים פשוט נשברו.

• ה-PKK נסוג מטורקיה: צעד משמעותי לקראת שלום
• ישראל נגד איראן - מי יכולים להיות כוחות הפרוקסי שלנו ולמה הם יכולים להיות גורם קריטי במלחמה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הם קיוו לסיוע בינלאומי. קיוו ללחץ אמריקאי, קיוו אולי גם לאיתות ישראלי. בפועל, הסיוע לא הגיע. גם אם ישראל רצתה, ספק אם יכלה להעניק יותר מסיוע מדיני עקיף. התוצאה ברורה: הכורדים ויתרו על הנכסים האסטרטגיים ביותר שלהם - לא מתוך בחירה, אלא מתוך חוסר ברירה.

מי מרוויח ומי מפסיד?

המרוויחה המרכזית היא כמובן סוריה. המשטר הסורי מצליח לייצב אזור שהיה בעייתי עבורו שנים, אזור שפיזר את כוחותיו הצבאיים ומנע ממנו לרכז מאמץ בזירות אחרות. כעת, לאחר שהחזית הכורדית נוטרלה, סוריה יכולה להפנות כוחות לטיפול בשאריות דאעש - ארגון שכולם אוהבים להכריז על חיסולו, אך בפועל עדיין פועל - וגם להתמקד בזירות רגישות נוספות.

כאן נכנסים לתמונה הדרוזים. החשש בקרבם ברור: ברגע שהצבא הסורי משתחרר מזירות אחרות, הוא יוכל לפעול להשלמת הריבונות גם באזורים הדרוזיים. תרחיש כזה עלול להוביל לעימות פוליטי ואולי מעבר לכך עם ישראל. אינני סבור שמדובר בהתנגשות צבאית של ממש, אך בהחלט ייתכן עימות מדיני חריף שיקשה על כל ניסיון להסדרה עתידית בין ירושלים לדמשק.

• ראש בראש רמי לוי מול איתן יוחננוף
• הישראבלוף של המלחמה ביוקר המחיה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ראש בראש רמי לוי מול איתן יוחננוף

יש להזכיר שישראל כבר השתלטה על שטחים בדרום סוריה, בנתה מוצבים ומתקנים, ומשדרת בצורה ברורה שאין לה כוונה לסגת - בוודאי לא מכתר החרמון, וסביר שגם לא מאזורים נוספים, לפחות כל עוד לא ברור לאן סוריה באמת הולכת.

מרוויחה גדולה נוספת - ואולי הגדולה מכולן - היא טורקיה. אנקרה חיסלה את ההתנגדות הכורדית בצפון סוריה, חיזקה את אחיזתה באזור, ועל פי דיווחים שונים אף החלה לספק לסוריה אמצעי לחימה, מערכות הגנה ואולי גם שריון. עדיין לא ברור באילו מערכות מדובר, אך הכיוון ברור: טורקיה מעמיקה את השפעתה בסוריה, ואין לה שום כוונה לשחרר את האחיזה הזו.

גם האמריקאים יוצאים נשכרים, לפחות בטווח הקצר. מבחינתם, כל הסכם שמנמיך להבות ומגדיל את סיכויי המשטר הסורי להחזיק מעמד הוא הישג. פחות אש, פחות כותרות, פחות צורך במעורבות ישירה.

והכורדים? הם המפסידים הברורים. הם מעולם לא היו מוסרים את מאגרי הנפט או את המעברים בדיר א-זור אילו יכלו להחזיק מעמד. הם לא קיבלו תמיכה מהכורדים במדינות אחרות, וברקע גם עבדאללה אוג'לאן מאותת על הפסקת אש מול טורקיה בזירה הטורקית. במילים פשוטות: הכורדים בסוריה הופקרו, או הוקרבו, לטובת רגיעה אזורית שלא ברור כמה זמן תחזיק.

אם מסכמים את התמונה הרחבה יותר, קשה להתעלם מהעובדה שטורקיה וישראל מתקרבות זו לזו על חשבון סוריה, אך לא בדרך שמבשרת טובות. כפי שכתבתי בעבר, טורקיה וישראל נמצאות על מסלול ישיר לעימות. היו כבר חיכוכים בין חילות האוויר, כולל הזנקת מטוסים, גם אם לא הגיעו לעימות של ממש. ככל שטורקיה מעמיקה את אחיזתה בסוריה, החיכוך הזה רק ילך ויגדל.

השורה התחתונה ברורה: זה לא הסכם שלום, זו לא פשרה הוגנת, וזו בוודאי לא התחלה של יציבות. זו כניעה כורדית, התחזקות טורקית, ומזרח תיכון שממשיך להתכנס - לאט אך בטוח - לעימות הבא.