המשטרה אינה חברת ביטוח: נדחתה תביעת חקלאים נגד המדינה
מטע מנגו שלם הושחת, ככל הנראה כנקמה על פינוי שביצעה הסיירת הירוקה. בעלי המשק תבעו את המשטרה בטענה למחדל באבטחה, אך בית המשפט קבע כי, "לא ניתן להציב שוטר בכל פינת רחוב"
פשיעה חקלאית, כחלק מתופעת הפרוטקשן, היא אחת הרעות החולות של המגזר החקלאי בישראל. אך האם המדינה צריכה לפצות חקלאי שרכושו הושחת כפעולת נקם ("תג מחיר") על אכיפה של רשויות המדינה? פסק דין חדש של בית משפט השלום בקצרין נותן תשובה ברורה, וכנראה כואבת מאוד עבור החקלאים.
הסיפור מתחיל בנובמבר 2021. יפתח בלסקי, חקלאי ותיק מרמת הגולן, קיבל התראה על תקלה במערכת המים במטעים שלו. כשבדק את העניין למחרת, נחשף למחזה מחריד: עשרות דונמים של עצי מנגו צעירים ובוגרים, שטיפח במשך שנים, נכרתו והושחתו בזדון.
התזמון לא היה מקרי. יום קודם לכן ביצעה הסיירת הירוקה (של הרשות לשמירת הטבע והגנים) מבצע אכיפה נרחב לפינוי פלישות בקר ורועים בלתי חוקיים בשטחים הסמוכים למשק בלסקי. החקלאים היו בטוחים: מדובר בנקמה. הם הגישו תביעה על סכום של כ-755 אלף שקל נגד המדינה ומשטרת ישראל, בטענה שהם התרשלו בשמירה על האזור, אף שהיה ברור שפעולת האכיפה תגרור תגובה אלימה.
התובעים: המשטרה ידעה ולא הזהירה
במרכז התביעה עמדה הטענה שלפיה המשטרה והסיירת הירוקה היו צריכות לצפות את הנקמה. בלסקי טען כי אם היו מעדכנים אותו על הפינוי, הוא היה מציב שמירה פרטית. "אחרי אירוע כמו שהיה אתמול היינו צריכים לדעת להיות ערניים", צוטט אחד ממפקדי מג"ב שהגיע לזירה.
יתרה מכך, מפקח מהסיירת הירוקה אף התקשר לבלסקי לאחר האירוע והתנצל, כשהוא מציין שהוא מבין שבלסקי היה "קורבן של הנסיבות" בעקבות פעולת האכיפה. מבחינת החקלאים, זו היתה הוכחה לכך שהכתובת היתה על הקיר.
השופטת ברכה לכמן, שבחנה את הראיות, החליטה לדחות את התביעה וסיפקה ניתוח משפטי מרתק על גבולות האחריות של המשטרה. "חובת הזהירות המוטלת על המשטרה אינה חובה מוחלטת למנוע כל פעילות עבריינית", הסבירה השופטת בפסק הדין. היא ציטטה פסיקה עקרונית של בית המשפט העליון, וכתבה כי "אף אם העמדת שוטר בכל פינת רחוב... יהא בהם כדי למנוע נזקים רבים... המחיר החברתי שיהא עלינו לשלם לשם כך בזכויות אדם ובקיומנו כחברה חופשית אינו מאפשר זאת".
לדבריה, המשטרה אינה יכולה לשמש כ"מבטחת על" של כל אזרח מפני פשיעה. כדי להטיל אחריות על המשטרה, יש להוכיח רשלנות קונקרטית. כלומר שהיה מידע ספציפי על כוונה לפגוע דווקא במטעי בלסקי, ושהמשטרה התעלמה ממנו. במקרה הזה, המשטרה אכן נערכה עם סיורים ותגבור כוחות באזור לאחר הפינוי, אך לא היה בידיה מידע מודיעיני ממוקד.
- מיליון שקל במזומן, סיפור אירוסין ופקיד השומה נפגשים
- עובד פיקטיבי או אמיתי? ביה"ד סירב לזרוק את התביעה
- תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
- הגלידרייה נסגרה, החוב נשאר: מי ישלם על שכירות כושלת?
המבחן המשפטי: חוכמה בדיעבד
השופטת התייחסה גם להתנצלויות של אנשי הסיירת הירוקה ומג"ב. היא קבעה כי מדובר ב"חוכמה לאחר מעשה" (Hindsight bias). העובדה שכולם הבינו בדיעבד שההשחתה היא כנראה תוצאה של הפינוי, לא אומרת שהיה ניתן לצפות זאת מראש ברמה שמחייבת הצבת שמירה צמודה על כל מטע ומטע באזור. "האחריות ברשלנות אינה אחריות מוחלטת", הדגישה השופטת בהחלטתה, "על התובעת להוכיח קיומו של אשם מצד הנתבעת... לא הוכח שהנתבעת נהגה בחוסר סבירות או בהיעדר מיומנות".
במהלך המשפט, הצדדים הגיעו להסכמה שמאית שלפיה הנזק הישיר שנגרם למטע הוא כ-246 אלף שקל (הרבה פחות מהתביעה המקורית). למרות זאת, מכיוון שהתביעה נדחתה במישור האחריות, החקלאים לא יקבלו אפילו שקל מהמדינה.
מעבר להפסד הכספי, פסק הדין הזה מהדהד את חוסר האונים של החקלאים בפריפריה. הוא מבהיר כי גם כשהמדינה נוקטת יד קשה נגד עבריינים (כמו בפינוי הסיירת הירוקה), הנזק העקיף שנגרם לחקלאים שומרי החוק כתוצאה מהפעולות האלה, נשאר על כתפיהם בלבד.
בסופו של דבר, בית המשפט העדיף לשמור על המדיניות המשפטית המצמצמת את אחריות המדינה בנזיקין על פעולות פשיעה. המסר לחקלאים הוא שהמשטרה תנסה לתפוס את העבריינים (ובמקרה זה התיק נסגר מחוסר ראיות), אך היא לא תפצה על הנזק שנגרם לכם בלילה.
