
אוריך על מעצרו: הייתי לבד כמו שלא הייתי מעולם
יועצו של נתניהו שב לעבודה בלשכת ראש הממשלה לאור הסכמות עם המשטרה * מתאר ברשת X את תנאי מעצרו: "בשלוש בבוקר הכניסו אותי לתא קטן בכלא, תחת כיפת השמים, אחרי קליטה מסודרת וחיפוש בעירום. התא היה מוצף במים ושאריות אוכל"
יונתן אוריך, יועצו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שב לעבודה בלשכת רה"מ לאחר שהמשטרה הסכימה להסיר את המגבלה שאסרה זאת עליו במשך כשנה. הצדדים הסכימו, כי אוריך יוכל לשוחח עם נתניהו ועם כל גורם אחר, למעט בנושא החקירה נגדו, וייאסר עליו לצאת מהארץ בשלושת החודשים הקרובים.
אוריך זומן לשימוע לפני שיוחלט האם להגיש נגדו כתב אישום בפרשת הבילד, לנוכח החשד שהיה מעורב בהדלפת המסמך המסווג לעיתון הגרמני באוגוסט 2024 בידי אלי פלדשטיין וארי רוזנפלד. במקביל, נמשכת החקירה נגדו בפרשת קטרגייט, לנוכח העובדה שעבד בשירותה של הנסיכות במקביל לעבודתו בלשכת נתניהו; המחלוקת היא משפטית - האם מדובר היה בעבירות על בטחון המדינה והפרת אמונים.
אוריך פרסם (16.3.26) ברשת X פוסט המתאר את תנאי מעצרו ומצב רוחו: "בשלוש בבוקר הכניסו אותי לתא קטן בכלא, תחת כיפת השמים, אחרי קליטה מסודרת וחיפוש בעירום. התא היה מוצף במים ושאריות אוכל ולא היה לי איפה לשבת ובטח שלא לשכב לישון. עמדתי על דלת התא, נשען על הסורגים של הפתח, מביט החוצה. היה שקט. גשם התחיל לרדת. מבעד לחלון ראיתי את הסוהרים יושבים בחמ"ל. רציתי לשתות מים, בכל זאת הייתי אחרי 12 שעות של חקירה, אבל לא הצלחתי כי הברז לא עבד.
"הייתי לבד כמו שלא הייתי מעולם. לא חשבתי שאראה עוד את המשפחה שלי, בטח לא את ראש הממשלה. החיים כאילו הסתיימו שם. עם אור ראשון, אולי נרדמתי, הכלא התעורר לחיים. סוהרים רצו ממקום למקום, אסירים במדים ואזיקים הובהלו לכאן ולשם. הסתכלתי מבעד לחלון. זה לקח כמה שעות שנדמו כנצח עד שהובילו אותי לבית המשפט, ומשם לעוד ערעור במחוזי, ואחר כך לעוד זמן מאחורי סורג ובריח, ועוד חקירות, ועוד דיונים, ועוד.
- ההשבתה בקטאר מוחקת את עודף הגז בעולם - המחירים עשויים להמשיך לזנק
- שר האנרגיה של קטאר מזהיר: מחיר הנפט עשוי להגיע ל-150 דולר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עבר זמן מאז, עברו הרבה דברים. פגשתי אנשים חדשים בחיי. למדתי דברים חדשים על עצמי, על החיים, על הקדוש ברוך הוא, על משפחה, על מה זה זמן ומהי חירות ואיך אנחנו לא מעריכים מספיק את הדברים הפשוטים בחיינו. אבל בכל לילה ובכל בוקר אני חוזר לאותו מקום, לאותו התא, נשען על החלון ומבין שזהו. מהזהו הזה צריך איכשהוא, בעזרת השם, יום אחד, לנסות לקום".