המלחמה מול איראן מוכיחה: תפיסת המיגון של ישראל חייבת להשתדרג

הדיון הציבורי על מרחבים מוגנים נוטה להתמקד בפרטים נקודתיים: להגדיל ממ"דים, לשפר אבזור, להוסיף מערכות או להפוך את החלל לאנושי יותר לשהייה. אלה שיפורים חשובים, אך הם מטפלים בעיקר בשכבה החיצונית של הבעיה. האתגר האמיתי נמצא ברמה התכנונית הרחבה יותר כי האיום השתנה ולכן גם ההיגיון התכנוני חייב להשתנות.

המציאות הביטחונית של השנים האחרונות ושל הלחימה הנוכחית מול איראן , מדגישה שוב עד כמה האיום הנוכחי שונה מזה שעל בסיסו תוכננו מערכות המיגון של העשורים הקודמים.

תפיסת הממ"ד בישראל התגבשה לאחר מלחמת המפרץ בתחילת שנות ה-90; אז האיום המרכזי היה טילי סקאד איטיים יחסית, עם ראשי נפץ קטנים יחסית ודיוק נמוך. המענה ההנדסי התמקד בהגנה מפני הדף ורסס, והממ"ד הפך לחלק אינטגרלי מהבנייה החדשה.

זו הייתה קפיצה משמעותית קדימה, והיא אכן סיפקה מענה טוב לאיומים של אותה תקופה. אך המציאות הביטחונית של העשור הנוכחי שונה לחלוטין.

כיום מדובר בטילים בליסטיים עם ראשי נפץ כבדים מאוד (500 ק"ג וצפונה), בעלי דיוק גבוה עם פגיעה היקפית עצומה – כזו שיכולה לפגוע בעשרות בניינים מפגיעת טיל אחד. ממ"ד שתוכנן מול איום של שנות התשעים עלול ליצור תחושת ביטחון שאינה תואמת את המציאות.

• המקלט בבניין לא תקני? כך תשדרגו את הביטחון ואת ערך הנכס - ומה עושים כשבעל הבית מסרב לשלם?
• לראשונה חושף הכלכלן הראשי נתונים על מבצעי קבלן: מה המבצע הנפוץ ביותר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבעיה איננה רק בעובי הקירות. היא קשורה למודל התכנוני כולו

כאשר בוחנים את מצב המיגון בפועל, התמונה מורכבת. מקלטים ציבוריים רבים בישראל, בעיקר בשכונות ותיקות, אינם מותאמים לשימוש בזמן אמת. באשקלון נמצאו מקלטים נעולים. בצפת נמצאו מקלטים ללא איוורור תקין ובשכונות שלמות בירושלים אין קליטה סלולרית בתוך המקלטים.

כאשר נשמעת אזעקה אנשים מתקשים לעיתים באיתור מיקום המיגון הקרוב, נתקלים בדלתות נעולות או מגיעים לחללים שאינם מאפשרים שהייה ממושכת.

בבניינים רבים שנבנו משנות השישים עד שנות השמונים, אין ממ"ד כלל והדיירים תלויים לחלוטין במקלטים ציבוריים. התחזוקה, האכיפה וההתאמה לתקנים מתקדמים אינן אחידות, וחלק מהמקלטים נבנו בתקופה שבה האיום היה שונה לחלוטין.

לכן השאלה איננה רק כמה עבה הקיר, אלא כיצד בנויה מערכת ההגנה הסביבתית.

מעבר מתפיסת הממ"ד כחדר יחיד לתפיסה של מיגון כמערכת תכנונית שלמה

מערכות יירוט מתקדמות הן שכבה חשובה במערך ההגנה, אך הן אינן יכולות לספק מעטפת הרמטיתולכן המיגון הבנוי חייב להיות שכבה משלימה שמגדילה את הסתברות ההישרדות גם בתרחישים מורכבים יותר.

• מחסום ה-4 מיליון: כמה באמת צריך להרוויח כדי לקנות דירה בישראל?
• דירה בכ-38 מיליון שקל בפרויקט דובנוב 4 של ישראל קנדה בתל אביב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הפיל הלבן החדש בסלון: למה המשקיעים בורחים מדירות 4 חדרים?

מיגון מודרני צריך להיבנות כרצף הירארכי של מרחבים: מרחב דירתי, מרחב קומתי, מרחב בנייני, מרחב מוסדי ומרחב שכונתי נגיש. ניתן לנהל עומסים, להבטיח נגישות טובה יותר ולהקטין תלות במרחב יחיד כאשר קיימת הירארכיה כזו.

בפרויקטים של התחדשות עירונית ברחבי הארץ, ניתן כבר היום לראות יישום של הגישה הזו - שילוב של ממ"ד בכל דירה לצד מרחב מוגן קומתי המשרת את דיירי הקומה, ובנוסף החניון התת קרקעי מתוכנן כך שיוכל לשמש כמרחב מוגן רחב - היקף בעת חירום.

כך נוצרת מערכת מדורגת של הגנה. הדיירים יכולים לעבור בתוך שניות למרחב הקומתי, והקומה כולה מתפקדת כיחידה אחת אם המרחב הדירתי אינו זמין או נפגע. ניתן לנהל עומסים, להבטיח נגישות טובה יותר ולהגיב בצורה יעילה יותר למצבי קיצון ברגע שיש רצף של מרחבים מוגנים.

מעבר מתקן מפרט לתקן ביצועים

השאלה המרכזית איננה רק עובי הקיר או סוג הדלת, אלא מה המרחב מאפשר בזמן אמת. כמה זמן ניתן לשהות בו, כמה אנשים הוא מסוגל להכיל ומה קורה כאשר חלק מתשתיות הבניין נפגעות.

הגישה הזו כבר מתחילה להופיע בהנחיות המעודכנות של פיקוד העורף. במבנים ציבוריים – בהם ניתן להתקהל עד 50 איש רק אם קיימת גישה למרחב מוגן תקני בתוך זמן ההתרעה. המשמעות היא שהבדיקה צריכה להיות תפקודית מעבר להיותה בדיקה מבנית, קרי - האם המרחב מאפשר שהייה ממושכת, האם ניתן להמשיך לעבוד, ללמוד או לתת טיפול בסיסי גם כאשר הפעילות מחוץ למבנה נעצרת.

להוסיף ממ"ד לדירה באופן עצמאי או לקדם התחדשות עירונית?

לפי דוח מבקר המדינה, נכון לינואר 2025 לכ-3.2 מיליון תושבים בישראל, שהם 33.6 אחוז מהאוכלוסייה, אין מיגון תקני. זה כבר לא דיון על שיפור נקודתי במפרט, אלא פער תשתיתי רחב. כאשר יותר משליש מהציבור חי בלי מעטפת מיגון תקנית, כל כשל בתחזוקה, בנגישות או בתכנון הופך מיד לסיכון מערכתי.

גם ברמת הדירה הבודדת, הדיון חייב לעבור מסיסמאות למספרים. לפי התקנות, השטח המינימלי של ממד הוא 9 מטרים רבועים נטו, לא כולל קירות, ובמקרים הנדסיים חריגים ניתן לאשר גם שטח קטן יותר, אך לא פחות מ-5 מטרים רבועים. במסלול המקוצר לבנייה נמוכה, פיקוד העורף בודק את הבקשה בתוך 14 ימים קלנדריים. כלומר, צוואר הבקבוק איננו רק רגולציה, אלא בעיקר היתכנות הנדסית, מימון ויכולת ביצוע.

גם השאלה הכלכלית חייבת להיאמר באופן ישיר. באומדנים של הכנסת ומערכת הביטחון שימשה עלות ייחוס של כ-140 אלף שקל להוספת ממד, אך בשוק בפועל העלות נעה לרוב סביב 130 עד 160 אלף שקל לדירה בבניין משותף, ו-170 עד 200 אלף שקל בבית פרטי, לפני עלויות חריגות כמו חיזוק יסודות, מנוף, עבודות מעטפת או התאמות תשתית. לכן, כל דיון על שדרוג תפיסת המיגון חייב לכלול גם מודל מימון. בלי סבסוד, תמריצים ותכנון בקנה מידה בנייני או שכונתי, חלק גדול מהציבור פשוט לא יוכל לממן את המיגון הדרוש.

זו בדיוק הסיבה שממד דירתי לבדו איננו יכול להיות התשובה היחידה, אלא קידום ההתחדשות העירונית. כאשר עלות של מאות אלפי שקלים פוגשת בניין ישן, אוכלוסייה מבוגרת או שכונה חלשה, נדרש פתרון מדורג: ממ"ד בדירות שבהן זה אפשרי, ממק בקומות או בליבת המבנה שבהן זה יעיל יותר, ומרחב שכונתי נגיש במקום שבו אין היתכנות הנדסית או כלכלית לפתרון פרטי. זו כבר לא שאלה של נוחות, אלא של תשתית לאומית.

עצמאות תשתיתית בזמן חירום

מרחב מוגן שתלוי לחלוטין בתשתיות הבניין, עלול להיכשל דווקא ברגע הקריטי. המרחב עלול להפוך לבלתי שימושי אם האוורור תלוי במערכת מרכזית, אם החשמל מגיע רק מהרשת הארצית או אם אין קליטה תקשורתית.

לכן מיגון מתקדם צריך לכלול רמה בסיסית של עצמאות תשתיתית. מערכות אוורור ייעודיות, פתרונות חשמל גיבוי ויכולת תקשורת גם כאשר חלק מהרשתות נפגעות.

המשמעות היא שהמרחב ממשיך לתפקד ומאפשר שהייה בטוחה גם במקרה של הפסקת חשמל רחבה או פגיעה בתשתיות.

הממ"ק כליבה תכנונית וכלכלית

בתוך המערכת הזו תופס מקום חשוב גם המרחב המוגן הקומתי. כאשר הוא מתוכנן כחלק מליבת המבנה; הוא משתלב בתכנון האדריכלי בצורה טבעית ומאפשר ארגון יעיל יותר של הקומה ושל מערכות הבניין.

בישראל עדיין יש שיעור גבוה של דירות ללא ממ"ד, בעיקר במבנים שנבנו לפני 1992. במבנים כאלה מרחב מוגן קומתי יכול לספק פתרון יעיל יחסית. שטח של 4 עד 5 מטרים רבועים לכל יחידת דיור, מאפשר ליצור מרחב שמשרת את כל דיירי הקומה בעלות נמוכה משמעותית מהוספת פתרון נפרד לכל דירה.

כאשר המיגון משתלב בתכנון הכולל של הבניין הוא אינו נתפס כנטל אלא ככלי שמייעל את התכנון, משפר את ארגון התשתיות ומאפשר שימושים נוספים גם בשגרה.

כאשר המרחב משמש ביום יום כחדר עבודה שקט, חלל למידה או חדר דיירים, הוא מפסיק להיות חדר שמחכים לו לשעת חירום בלבד כי הוא הופך לנכס תכנוני שמעלה את איכות החיים בבניין ולכן גם את המוטיבציה להשקיע בו ולתחזק אותו.

המבחן החברתי של המיגון

הדיון במיגון הוא חברתי מעבר להיותו הנדסי או אדריכלי. אם פתרונות מיגון מתקדמים יופיעו רק בעיקר בפרויקטים חדשים ובאזורים חזקים, ייווצרו בישראל פערי חוסן משמעותיים בין אוכלוסיות ואזורים שונים.

לכן מדיניות המיגון חייבת להתייחס גם לבניינים ותיקים, לפריפריה ולמרחבים ציבוריים. בפרויקטים של התחדשות עירונית ניתן לשלב פתרונות כמו מרחבים מוגנים קומתיים יחד עם תמריצי זכויות בנייה, כך שניתן יהיה להגיע לכיסוי מיגון רחב גם בבניינים ישנים מבלי להטיל עלויות כבדות על הדיירים.

הכותבים, ורד מצליח אלנבוגן וקובי גל, הם אדריכלים ושותפים במשרד גל מצליח אדריכלים.