בוטל אחד משבעת האישומים בפרשת הקרטל של ויקטורי ויוחננוף
ביהמ"ש: לא ניתן לייחס למנכ"לי הרשתות עבירה של אי פיקוח על עצמם, כאשר הם העובדים היחידים המואשמים בביצוע הסדרים כובלים
שופט בית המשפט המחוזי מרכז, מיכאל קרשן, ביטל (15.3.26) את אחד מבין שבעת האישומים בפרשת קרטל המזון המיוחס לרשתות ויקטורי, יוחננוף ומנהליהן. ששת האישומים האחרים - העיקריים בתיק - נותרו בעינם. הנאשמים הרלוונטיים, לצד הרשתות, הם אייל רביד, מנכ"ל ויקטורי ובעל השליטה בה; איתן יוחננוב, מנכ"ל יוחננוף; אלעד חרזי, המשנה למנכ"ל יוחננוף. סופר ברקת ומנכ"לה, אפרים תשובה, לא ביקשו לבטל אישום זה.
על פי כתב האישום, רביד התבטא בפומבי פעמים רבות במחצית השנייה של שנת 2021 בדבר עלייה צפויה של כ-10% במחירי המזון, ואילו בשיחות עם ספקים אמר שהתבטאויות אלו נועדו להכשיר את הדרך להתייקרויות. לטענת המדינה, בכך הוא ביצע ניסיון להגיע להסדר כובל עם ספקים וקמעונאים. עוד נטען, כי ויקטורי ויוחננוף ביצעו בפועל הסדר כובל בשלהי 2021, כאשר הסכימו שלא לצאת במבצעים למעט אלו עליהם סיכמו שתי הרשתות.
אישום נוסף מייחס לוויקטורי וסופר ברקת הסדר כובל, בדמות תיאום מחירים של כלים חד-פעמיים. עוד טוענת המדינה, כי רביד העלה את מחירי מוצרי חברת ד"ר פישר לאחר שלחץ עליה להבטיח שגם רשת רמי לוי תעלה אותם, ופעל בצורה דומה לגבי מחיריהן של חברת הייבוא שסטוביץ' וחברת השימורים בית השיטה. האישום השביעי ייחס לרביד, חרזי, יוחננוב ותשובה עבירה של הפרת חובת הפיקוח על פי חוק ההגבלים, בטענה שלא פעלו למנוע מהרשתות לבצע את העבירות המיוחסות להן.
המנכ"לים טענו, כי אין אפשרות חוקית להעמידם לדין בעבירות צד להסדר כובל ובעבירת פיקוח בגין אותה מסכת עובדתית, שכן המדינה מאשימה אותם בכך שלא פיקחו על מעשיהם-הם. לשיטתם, אפשר להעמיד לדין נושא משרה על הפרת פיקוח אם ביצע את העבירה יחד עם עובדים אחרים (עליהם לא פיקח), אך לא כאשר העבירה מיוחסת אך ורק לנושא המשרה. המדינה טענה, כי יצירת הסדר כובל והפרת חובת הפיקוח המיועדת למנוע אותו, הן שתי עבירות נפרדות.
- המרדף אחרי החלבון: כך השתנה סל המזון של הצרכנים
- קרנות ענפיות ייחודיות: זרקור אל הפינות הנסתרות של שוק ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
קרשן עומד על חובת הפיקוח שמטילים חוקים רבים על נושאי משרה, ואשר מטרתה למנוע ביצוע עבירות בידי עובדיהם. אחריות כזו עשויה להיווצר גם אם העבירה לא בוצעה בפועל, הוא מציין. עם זאת, המקרה הטיפוסי להטלת האחריות הפלילית על המנהל, היא כאשר התאגיד או מישהו מעובדיו ביצע עבירה, ואזי על המנהל להוכיח שפעל למנוע אותה (גם אם הדבר לא עלה בידו). בפועל, אין תקדים להעמדת מנהל לדין כאשר לא בוצעה עבירה.
בנוגע לכתב האישום שלפניו אומר קרשן, כי "מהלך זה של ייחוס אחריות פלילית נוספת לנאשמים הוא בלתי אפשרי בנסיבות העניין. כאשר לנושא המשרה אחריות פלילית ישירה לביצוע עבירה פלילית שאף מחייבת לדעת המאשימה את התאגיד בו פעל, הדבר הטבעי הוא להאשימו בביצועה של אותה עבירה ואין שום צורך להפעיל כלפיו בנוסף סעיף של הרחבת אחריות, מה גם שהעונשים המירביים הצמודים לסעיפי אחריות נושאי המשרה קלים משמעותית מן העונשים המרביים הצמודים לעבירות המהותיות בהתאם לחוקים בהם עסקינן.
"ייחוס אחריות פיקוחית לנושא משרה שלא מנע את ביצוע העבירה הפלילית שלו עצמו, מהווה לדעתי כשל לוגי ברור. אחריות כזו נועדה לחול ביחס למעשי אחרים, עליהם ניתן לפקח. לא מוכרת בדין הדרישה לפיקוח עצמי של מי שבעצמו מבצע עבירה של מחשבה פלילית". את המדינה מייצגים עוה"ד שרון איובי-צוריאל ואוהד בורשטיין; את רביד מייצגים עוה"ד נתי שמחוני, אסף שובינסקי, דרור איישן ונועם לוי; ואת יוחננוב וחרזי - עוה"ד מזור מצקביץ וענבל רוזנבלום-ברנד.
