ההטרדה המינית החלה כ"עיסוי" (צילום: באמצעות AI)
ההטרדה המינית החלה כ"עיסוי" (צילום: באמצעות AI)

מעסיק יפצה עובדת ב-300,000 שקל על הטרדה מינית

הציג את עצמו כבעל "כוחות ריפוי", וניצל את מצוקתה ויחסי המרות ביניהם לקיום יחסי מין במשך שנים * יחד עם רכיבי שכר והוצאות, חויב המעסיק בתשלום 487,000 שקל


איתמר לוין |
נושאים בכתבה הטרדה מינית

מעסיק שהטריד מינית עובדת, לאחר שתחילה הציג את עצמו כבעל "כוחות ריפוי" המחייבים מגע אינטימי, ולבסוף קיים עימה יחסי מין – יפצה אותה ב-300,000 שקל. כך קובע (13.3.26) שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, כמאל אבו-קאעוד.

 

העובדת החלה את עבודתה בשנת 2015, כאשר הייתה בת 22, ובשנת 2019 הפכה לשותפה עם המעסיק; יחסי העבודה נמשכו עד 2023. המעסיק מבוגר ממנה ב-15 שנים, נשוי ואב לילדים. אבו-קאעוד קיבל את גרסתה של העובדת, לפיה בשנת 2016 נוצרו ביניהם קשרי ידידות, כאשר היא שיתפה אותו בקשייה האישיים. המעסיק טען, כי יש לו כוחות ריפוי והציע לה "טיפולים" להתמודדות עם קשייה הנפשיים. במסגרת זו החל לקיים איתה מפגשים, אותם כינה "טקסי ריפוי" ואשר כללו הדלקת נרות, מגע גופני ועיסוי.

 

המפגשים הפכו ליומיים ומיניים, וזאת כאשר לטענת העובדת – המעסיק "השתמש באמצעים רגשיים ונפשיים שונים כדי לבסס שליטה בה", וכאשר היא תלויה בו לפרנסתה. לאחר הקמת השותפות (שלדבריה הייתה פיקטיבית), המעסיק הפסיק לשלם לה משכורת, היא נאלצה לבקש ממנו כספים לצרכיה השוטפים – ואף לקיים עימו יחסי מין כאשר לן בדירה ששכר עבורה. העובדת תבעה 1.3 מיליון שקל כפיצוי על הטרדה מינית והתנכלות וברכיבי שכר שונים.

 

המעסיק טען, כי מדובר בקשר אישי ורומנטי שהתנהל בהסכמה הדדית מלאה, ללא כפייה וללא יחסי מרות, וכי העובדת הייתה אישה עצמאית שקיבלה בעצמה את החלטותיה. הוא הכחיש את הטענות על "טקסי ריפוי" ויצירת יחסי תלות, ואמר שהעובדת הייתה שותפה עסקית וניהלה בעצמה את ענייניה הכספיים.

 

אבו-קאעוד אומר, כי הוא נותן אמון בליבת גרסתה של העובדת – למרות שהיו בה אי-התאמות מסוימות והתברר שבעבר מסרה גרסאות שאינן מדויקות, כולל בהתכתבות עם המעסיק ובהליכים אחרים – אך ככלל, עדותה הייתה מהימנה והשתלבה עם ראיות אחרות. לעומת זאת, גרסתו של המעסיק לא הייתה אמינה, לא התיישבה עם הראיות, הייתה רצופת סתירות ולעיתים הותאמה בדיעבד לראיות שהוצגו.

 

"הנתבע היה מודע למצבה האישי והרגיש של התובעת, ולפחות ראה בה בתקופה הרלוונטית אדם הזקוק לתמיכתו ולסיועו", קובע אבו-קאעוד. מכלול הנסיבות "מצביע על כך שהתובעת הייתה תלויה בנתבע לא רק במישור המקצועי, אלא גם במישור הכלכלי והיומיומי". המעסיק התייחס אליה בצורה פטרנליסטית, מה שמחזק את תמונת פערי הכוחות ביניהם. בשיחות ביניהם הוא תיאר את מערכת היחסים כריפוי, עזרה, סמכות או שליחות, וטען שיחסי המין ביניהם נועדו לעזור לה.

 

"התובעת העידה מדם ליבה, כמי שמכה על חטא על כך שנפלה קורבן למעשיו של הנתבע. גרסתה לא נסתרה, ולא הונחה תשתית ראייתית שיש בה לסתור את עצם קיומם של המפגשים הנטענים; נהפוך הוא – הראיות שהובאו תומכות בקיומם", ממשיך אבו-קאעוד. העובדה שהיחסים התקיימו בהסכמה אינה מוציאה אותם מכלל הטרדה מינית, בשל יחסי המרות והתלות שבין השניים, בעטיים העובדת לא הסכימה להם בצורה חופשית.

קיראו עוד ב"משפט"

 

לצד הפיצוי על ההטרדה המינית, חויב המעסיק לשלם לעובדת פיצויי פיטורים בסך 45,000 שקל, רכיבי שכר בסך 92,000 שקל והוצאות בסך 50,000 שקל (סכום גבוה במיוחד בבית הדין לעבודה). נציגי הציבור שוש אבשלום ושלומית לוי הסכימו עם אבו-קאעוד. את העובדת ייצג עו"ד אורי שאבי, ואת המעסיק – עו"ד אורנה שמריהו.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה