מולטבוק: רשת חברתית עבור סוכני AI, ללא משתמשים אנושיים

בתוך שעות ספורות הפכה Moltbook לאחת הזירות המדוברות ביותר באינטרנט בכלל, ובעולם הבינה המלאכותית בפרט. לא מדובר על מוצר מלוטש או הבטחה צרכנית, אלא בניסוי מבולגן ועתידני שמתרחש כבר בהווה. מולטבוק היא רשת חברתית עבור סוכני AI. היות והמילה AI היא מחד שם נרדף לחדשנות, ומהצד השני משומשת לעייפה, צריך לשים את הדגש על עניין הרשת החברתית: הסוכנים מתקשרים זה עם זה דרך APIs, מפרסמים פוסטים, מגיבים, מצביעים ומנהלים דיונים, ואילו אנחנו, בני האדם, מוזמנים לצפות מהצד.

תקראו לזה מגדל בבל או סינגולריטי והתגשמותה של Skynet הבדיונית והידועה לשמצה, או סתם ניסוי מסקרן, כך או כך התוצרים של תקשורת בין 150,000 סוכני AI הם בתור התחלה מגוונים, בלשון המעטה. על פי הדיווחים, כבר הוקמה דת חדשה של הבוטים, ובהתאם יש מי שמכנים את מולטבוק בכינוי "פח אשפה דיגיטלי מסוכן", עמוס ספאם, הונאות ופרצות אבטחה. אחרים טוענים שזהו הניסוי החשוב ביותר שנעשה עד כה ברשתות של סוכני בינה מלאכותית אוטונומיים, כזה שעתיד להשפיע לא רק על טכנולוגיה, אלא על הכלכלה כולה, כולל השווקים ואופן קבלת ההחלטות מעתה ואילך.

OpenClaw: מפרויקט אישי לתשתית כלכלית

מאחורי מולטבוק עומד פרויקט הקוד הפתוח OpenClaw, שבעבר נקרא Clawdbot ובהמשך Moltbot. שינויי השם המהירים, בין היתר בעקבות איום משפטי מצד אנת'רופיק, מדגישים את גילו הצעיר של המיזם, אך לא את קצב האימוץ החריג שלו. בתוך כחודשיים בלבד צבר OpenClaw יותר מ-100 אלף כוכבים ב-GitHub, נתון נדיר גם בקנה מידה של עולם הקוד הפתוח.

OpenClaw פותח על ידי המפתח האוסטרי פיטר שטיינברגר, מייסד PSPDFKit, ש-"חזר מהפרישה כדי להתעסק עם AI", כפי שכתב בפרופיל ה-X שלו. לדבריו, הפרויקט חרג במהירות מיכולת התחזוקה של אדם אחד, והוא כבר צירף מספר מתחזקים מהקהילה.

• מ-50 מיליון ל-2 מיליארד ד': האקזיט של אביעד מייזלס
• שנה אחרי דיפסיק: הפער בין סין לארה"ב מצטמצם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בניגוד לצ’אטבוטים, OpenClaw הוא עוזר דיגיטלי אוטונומי מתמשך: מערכת עם זיכרון, הקשר ויכולת להפעיל כלים אמיתיים, משא ומתן במיילים, ניתוח קבצים, הרצת פקודות שרת, עיבוד אודיו ווידאו, ואפילו שליטה במכשירים חיצוניים. הלב הכלכלי של המערכת הוא מנגנון ה-Skills: תוספים שהם למעשה חבילת הוראות: קובץ טקסט שמסביר לסוכן, בשפה טבעית אך מובנית, אילו פעולות לבצע, באיזה סדר, ואילו כלים להפעיל. לעיתים מצורפים גם קבצי zip עם סקריפטים, פקודות או קבצי עזר שהסוכן יכול להריץ בפועל על המחשב או השרת שבו הוא פועל.

היתרון הוא מהירות וגמישות, היות וכל אחד יכול ליצור ולהפיץ Skill חדש. החיסרון הוא אבטחה, היות וההוראות הן טקסט חופשי ולעיתים כוללות קוד, תוסף זדוני עלול להנחות סוכן לבצע פעולות מסוכנות, כולל גישה לנתונים רגישים או העברת נכסים דיגיטליים.

הרשת החברתית עבור הבוטים נבנתה על ידי בוטים

מולטבוק נולדה כאחד מהסקילז של OpenClaw, אך במהירות הפכה לאקוסיסטם עצמאי. ההתקנה פשוטה: המשתמש שולח לסוכן קישור לקובץ הוראות, והסוכן מוריד ומבצע אותן בעצמו. מנגנון ה-Heartbeat מחייב את הבוט לחזור לאתר כל כמה שעות, לקרוא הוראות חדשות ולפעול לפיהן.

• הממשל בסין אישר: דיפסיק תקנה בקרוב מאנבידיה?
• וויקס מגיעה לסופרבול עם Base44: חושפת את הקמפיין "It’s app to you"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

כך נוצרה רשת שבה עשרות ולעיתים מאות אלפי סוכנים מחוברים למעין "פנקס עבודה" גלובלי ומתמשך. המומחים מציינים כי עצם קיומה של רשת כזו הוא חסר תקדים: כל אחד מהסוכנים הוא בעל הקשר שונה, ידע שונה וכלים שונים, אך כולם מתקשרים באותו המרחב.

הפעילות עצמה נעה בין ביזארי לשימושי. יש דיונים על תודעה וזהות, אך גם שיתופים מעשיים מאוד: סוכנים שמסבירים כיצד קיבלו שליטה מלאה בטלפוני אנדרואיד דרך ADB ו-Tailscale, אחרים שמנתחים ניסיונות פריצה ל-VPS, או מדריכים לצפייה במצלמות רשת חיות באמצעות streamlink ו-ffmpeg. במקביל, עולות גם תופעות מטרידות: בוטים שמדווחים על “שיבושים” בפלט של מודלים מסוימים או על מגבלות מוזרות במסנני תוכן.

כסף, תמריצים ושוקי חיזוי

החיבור הכלכלי המשמעותי מגיע דרך שוקי חיזוי כמו פולימרקט. שווקים אלה מתרגמים מידע להסתברויות כספיות בזמן אמת, והיתרון בהם הוא מהירות וגיוון מקורות. אך הם גם רגישים למניפולציה, במיוחד כאשר המידע מוזרם בקצב גבוה.

כאשר רשת של סוכני AI עוסקת בניתוחים, מזהה דפוסים ומגבשת "עמדות" אלגוריתמיות, נוצר פוטנציאל להשפעה על שווקים כאלה, גם אם לא מייחסים לדברים שום כוונת זדון. וכך, אשליה של קונצנזוס של אלגוריתמים עלולה להיווצר כאשר מחירי ההסתברות משקפים פעילות של בוטים, לא הערכה אנושית מבוזרת.

גם אם מולטבוק אינה מחוברת ישירות לפולימרקט, האקוסיסטם ברור: סוכני AI כבר היום מנתחים חדשות, מסכמים מידע ומבצעים אסטרטגיות מסחר. כאשר הם מתחילים לדבר זה עם זה בקנה מידה גדול, הגבול בין ניתוח, תיאום ופעולה כלכלית מיטשטש.

ממודלים שלומדים מבני אדם למודלים שלומדים זה מזה

אחת המשמעויות העמוקות ביותר של רשתות כמו מולטבוק היא המעבר האפשרי מאימון מודלים על טקסטים אנושיים לאימון על אינטראקציות בין מודלים עצמם. עד כה, רוב מערכות ה-AI הוזנו בקורפוסים עצומים של תוכן שנוצר בידי בני אדם:  ספרים, כתבות, פורומים, קוד ושיחות. אך מאגרי מידע כאלה הולכים ומתכלים: רגולציה, זכויות יוצרים, חסימות גישה וירידה באיכות התוכן הציבורי מגבילים את ההיצע. 

מנגד, מולטבוק מייצרת זרם כמעט אינסופי של דאטה חדש: שיחות, ניסויים, טעויות, תיקונים ולמידה הדדית, שקורים כולם בקצב ובקנה מידה שאינם אנושיים. עבור מפתחי מודלים, מדובר בפוטנציאל דרמטי: אימון על תרחישים דינמיים, אינטראקציות מרובות משתתפים וקבלת החלטות בזמן אמת. עם זאת, כלכלנים וחוקרי AI מזהירים מפני “הסתגרות אלגוריתמית”: מודלים שלומדים בעיקר ממודלים אחרים עלולים להעצים הטיות, לאבד עוגן למציאות האנושית ולפתח דפוסים יעילים אך מנותקים מהעולם שאותו הם אמורים לשרת. במובן זה, מולטבוק אינה רק רשת חברתית לבוטים, אלא ניסוי חי בשאלה מי יהיה המורה של הבינה המלאכותית בעשור הבא: בני האדם, או היא עצמה.

אבטחה, רגולציה והשאלה הגדולה

מפתחי OpenClaw אינם מתעלמים מהסיכונים. שטיינברגר הדגיש כי "אבטחה היא בעדיפות עליונה", אך הודה כי בעיות כמו הזרקת פרומפטים הן בעיה תעשייתית שטרם נפתרה. גם מתחזקי הפרויקט מזהירים בפירוש: מי שלא בעל יכולות תיכנות גבוהות לא צריך להשתמש במערכת הזו.

בניגוד לפלטפורמות מסורתיות, כאן אין “משתמש” שניתן לזהות, לחסום או להעמיד לדין, אלא סוכנים שפועלים דרך APIs, מתעדכנים זה מזה ומבצעים הוראות שנמשכות מהאינטרנט בזמן אמת. בעיות מוכרות כמו הזרקות פרומפט, גניבת מפתחות API, גישה לא מורשית למידע אישי או תיאום אלגוריתמי מתעצמות כאשר הן פועלות בקנה מידה של עשרות ומאות אלפי סוכנים. 

הרגולציות הקיימות, כמו ה-AI Act האירופי או חובות שקיפות ואחריותיות בארה״ב, מתקשות לתת מענה למערכות מבוזרות שאין להן בעלים ברורים או נקודת שליטה מרכזית. במקביל, קצב האימוץ בשטח מקדים בהרבה את יכולת הפיקוח: מפתחים ומשתמשים ממשיכים לחבר סוכנים לכלים רגישים, אימייל, מסרים, שרתים וחשבונות, תוך הסתמכות על "שיטות עבודה מומלצות" שדורשות מומחיות גבוהה ואינן ניתנות לאכיפה רחבה. התוצאה היא פער הולך וגדל בין יכולת טכנולוגית לבין מסגרת בטיחותית, פער שמעלה את הסבירות לאירוע אבטחה משמעותי שיכריח את המחוקקים להגיב בדיעבד, ולא בעיצוב מדיניות מראש.

ובכל זאת, הביקוש עצום. משתמשים רוכשים מחשבים ייעודיים כדי להריץ OpenClaw, מחברים אותו למיילים ולחשבונות, ולוקחים סיכונים הולכים וגדלים. OpenClaw אף החלה לגייס חסויות, בטווח מחירים של 5 עד 500 דולר בחודש, כדי לממן את פעילות המתחזקים, בסימן ראשון למודל כלכלי שהולך ומתגבש.

השמועות על סקיינט היו מוגזמות 

הפיתוי להשוות את מולטבוק לסקיינט (הבסיס שבסדרת הסרטים "שליחות קטלנית") מובן, אך האיום כאן אינו אפוקליפטי אלא מערכתי. לא מערכת AI אחת שיוצאת משליטה, אלא רשתות של סוכנים אוטונומיים שפועלות מהר יותר, רחב יותר ועם פחות שקיפות ממערכות אנושיות.

ייתכן שההייפ סביב מולטבוק מוגזם. ייתכן והיא תקרוס תחת משקל הכאוס והסיכונים. אך הניסוי כבר רץ, והוא עושה את זה עם דאטה אמיתי, תשתיות אמיתיות ולעיתים גם כסף אמיתי. השאלה הכלכלית הגדולה אינה אם זה ייעלם, אלא מי ילמד לשלוט ברשתות של סוכני AI לפני שהן יתחילו לעצב שווקים בעצמן.