המספר היומי - 3.5 מיליארד דולר תקציב האו"ם. למה גוטרש הזהיר מקריסה?
מזכ"ל הארגון הזהיר מפני קריסה פיננסית. מי מממן אותו, כמה זה עולה ולמה דווקא עכשיו הוא נראה שברירי מתמיד?
או"ם בסוף השבוע השמיע מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש אזהרה מפני קריסה פיננסית של הארגון, שמכוונת זרקור על נושא שבדרך כלל נשאר בשוליים: הכסף. לא הצהרות, לא החלטות ולא נאומים אלא השאלה הבסיסית מי מממן את הארגון, כמה זה עולה, ולמה דווקא עכשיו המערכת כולה נראית שברירית מתמיד.
התקציב הרגיל של האו״ם עומד על כ-3.5 מיליארד דולר בשנה, ולצדו תקציב נפרד לפעולות שמירת שלום בהיקף של כ-5-6 מיליארד דולר. במונחים גלובליים מדובר בסכומים לא גבוהים, בוודאי ביחס להיקף הפעילות, אך מדובר בתקציב שנמוך מתקציב עירייה של מטרופולין גדול בארה״ב, או מתקציב שנתי של תאגיד בינוני בוול סטריט. לשם השוואה, התקציב השנתי האחרון של העיר ניו יורק עמד על 116.8 מיליארד דולר. התקציב של לוס אנג'לס עמד על כ-12.8 מיליארד דולר.
מי מממן את האו"ם?
ארה"ב היא התורמת הגדולה ביותר לתקציב הארגון, עם יותר מחמישית מהתקציב הרגיל ורבע מתקציב שמירת השלום. אחריה סין, ולאחר מכן מדינות אירופה ויפן. בפועל, המשמעות פשוטה: כאשר מדינה גדולה מחליטה לעכב תשלומים או לצמצם התחייבויות, האו״ם אינו יכול לפצות על כך. אין לו מנגנון אכיפה, ואין לו רזרבות משמעותיות.
כאן נכנס לתמונה המשבר הנוכחי. בשנים האחרונות הצטברו חובות בהיקף של מיליארדי דולרים, כאשר חלק מהמדינות, ובראשן ארה״ב, אינן משלמות את חלקן במועד ולעיתים גם לא במלואו. במקביל, כללי התקציב הפנימיים של האו״ם מחייבים החזרת עודפים למדינות החברות, גם כאשר אותן מדינות כלל לא שילמו בפועל. התוצאה היא ארגון שמתמודד עם מחסור במזומנים, למרות שעל הנייר הוא מאושר תקציבית.
- המנהיגים בועידת האקלים מזהירים מהסכנה, אבל הוועידה כולה היא הצגה
- האו"ם: הכלכלה העולמית צפויה לצמוח ב-4% במהלך 2022
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תחושה של חוסר אמון
הבעיה אינה רק טכנית. היא משקפת שינוי עמוק יותר ביחס של מדינות למוסדות בינלאומיים. אם בעבר האו״ם נתפס כפלטפורמה חיונית לניהול סדר עולמי, כיום יותר ויותר מדינות רואות בו גוף פוליטי, מסורבל ולעיתים גם מוטה, שאינו בהכרח משרת את האינטרסים שלהן. התחושה הזו בולטת במיוחד במדינות שחוות יחס עוין או חד-צדדי מצד מוסדות האו״ם, ומתקשות להצדיק מימון למערכת שפועלת נגדן בזירה המדינית.
על רקע זה, שאלת היחס של ממשל טראמפ לאו״ם מקבלת משמעות רחבה יותר. אין כיום תהליך רשמי של פרישת ארה״ב מהאו״ם, אך בפועל ניכרת התרחקות ברורה: קיצוצים בתקציבים, הקפאת תשלומים, ונסיגה מגופים ומסגרות בינלאומיות שונות. מדובר לא במהלך אדמיניסטרטיבי אלא בהצהרה פוליטית - תפיסה שלפיה מוסדות רב-לאומיים מגבילים את חופש הפעולה של מדינות חזקות, ולא בהכרח מצדיקים את המחיר הכלכלי והמדיני שהם גובים. טראמפ אף פועל במקביל להקמת "מועצת השלום", גוף שנועד בהגדרתו לפקח על הניהול והשיקום של רצועת עזה לאחר המלחמה אך עשוי בבוא העת להוות אלטרנטיבה לאו"ם.
מנקודת מבט זו, המשבר התקציבי של האו״ם אינו מקרי ואינו זמני. הוא תוצאה של אובדן אמון מתמשך, ושל פער הולך וגדל בין האחריות שהארגון נטל על עצמו לבין הנכונות של המדינות לממן אותו. כאשר ארגון נתפס כפחות רלוונטי, פחות הוגן ופחות אפקטיבי, התקציב הוא הראשון להיפגע.
- האבסורד של איירובוטיקס: היו"ר קיבל יותר כסף מכל בעלי המניות יחד
- מיקרוסטרטג'י במבחן: הביטקוין נושק למחיר הרכישה הממוצע של מייקל סיילור
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- מרים אדלסון הפסידה היום 3 מיליארד דולר: מניית לאס וגאס סנדס...
השאלה האמיתית אינה אם האו״ם יצליח “לסגור את החודש” הקרוב, אלא האם הוא יצליח להצדיק מחדש את קיומו בעיני מי שאמורים לממן אותו. בלי שינוי עמוק במבנה, בהתנהלות ובתפיסה, גם הזרמת כספים זמנית לא תפתור את הבעיה. היא רק תדחה את המשבר הבא.
