חניון חנייה רכב
צילום: Istock

הדיירים נגד הקבלנית: מה קרה למתקני החניה?

בית המשפט קבע שטענת ההתיישנות לגבי התקלות שקיימות במתקני החניה שהתקינה החברה בבניין שלהם דורשת בירור עובדתי, אבל מחק חלק מהתובעים בגלל שאין להם שום זכויות במתקנים. השאלות מי צודק והאם יש מקום לפיצויים יתבררו בהמשך בבית המשפט

עוזי גרסטמן |

הדיירים ברחוב הירדן 60 ברמת גן מתמודדים עם סכסוך משפטי מסובך נגד רשפה חברה לבניין בגלל ליקויים במתקני חניה שהותקנו עבורם במסגרת פרויקט תמ"א 38 שבוצע בבניין. בית משפט השלום בתל אביב קיבל באחרונה באופן חלקי את בקשת חברת הבניין לסילוק התביעה על הסף, כשהשופט רון גולדשטיין החליט למחוק ארבעה תובעים מכתב התביעה בגלל היעדר יריבות, אך דחה את הטענות המרכזיות להתיישנות ושיהוי. במסגרת התביעה, שהוגשה בנובמבר 2024, תובעים הדיירים כמעט 1.8 מיליון שקל בגין ליקויים שנטען כי הופיעו במתקני החניה זמן קצר אחרי האכלוס ב-2016. הדיירים טענו שהמתקנים חדלו מלתפקד בתוך חצי שנה ממסירת הדירות, והליקויים כוללים בעיות מבניות שלא היה ניתן לגלות אותן במועד המסירה.

החברה דרשה סילוק מלא של התביעה, בטענה שהיא התיישנה ושיש פגמים נוספים במעמד של חלק מהתובעים. בית המשפט קיבל את הטענה לגבי ארבעה מבין התובעים שאינם מחזיקים בזכויות במתקני החניה. השופט גולדשטיין כתב בהחלטתו כי, "עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעים עתרו לקבלת שלושה סעדים כספיים 'בגין עלות פירוק והחלפת מתקני החנייה'; 'בגין ירידת ערך זמנית עקב חוסר היכולת להשתמש בחניות'; וכן בגין עוגמת הנפש".

בית המשפט קבע שאין יריבות בין החברה לבין ארבעה מבין התובעים, משום לפי נסח הטאבו ותקנון הבית המשותף, מתקני החניה הם רכוש פרטי המוצמד לדירות ספציפיות, ואלה לא בבעלותם. השופט הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "במצב דברים זה שאין מחלוקת בשאלת הבעלות ולאור הסעדים המבוקשים מתקבלת תמונה בדבר העדר יריבות בין המבקשת לבין התובעים שאינם מחזיקים בזכויות במתקני החניה". עם זאת, נציגות הבית המשותף נותרה בתביעה. השופט קבע שטענת הדיירים, שלפיה הנציגות אחראית על הטיפול בתקלות הנוגעות למתקני החניה, מצריכה בירור עובדתי.

סתירות בגרסאות ושאלת ההתיישנות

חברת הבניין טענה שהתביעה התיישנה, מכיוון שעילת התביעה נוצרה ב-6 לינואר 2016, לאחר מתן אישור האכלוס, ומאז חלפו שבע שנים עד להגשת התביעה הראשונה. החברה הצביעה על סתירות בגרסאות התובעים: בכתב התביעה נטען שהמתקנים לא היו שמישים "ממועד מסירתם" ב-2016, אך בתשובה לבקשת הסילוק נטען שהליקויים התגלו רק ב-2018, ושעד אז המתקנים פעלו באופן תקין.

ואולם בית המשפט לא שוכנע לפסוק בסוגיה בשלב הזה. השופט גולדשטיין קבע כי "אני סבור כי בנסיבות המקרה דנא נדרש בירור עובדתי לצורך הכרעה בטענות העומדות ביסוד הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות". הוא הוסיף שגם טענת הדיירים לפיה חברת הבניין הודתה בחלק מזכותיהם ב-2019 כשהסכימה להשתתף בתיקון בסכום של 17 אלף שקל, מצריכה בירור. "שאלת ההתיישנות מצריכה בירור עובדתי ולו בשל הצורך לבחון את ההשלכות האפשריות הנובעות מהודעת המייל שצרפו התובעים", כתב השופט, תוך הוספה שהסתירות בגרסאות התובעים מצדיקות בירור במסגרת ההליך הראשי.

חברת הבניין העלתה טענה נוספת: הדיירים הגישו תביעה זהה בבית המשפט המחוזי ב-2023, שנמחקה בספטמבר 2024 תוך חיוב שלהם בהוצאות משפט של 35 אלף שקל. פסק הדין קבע שתנאי להגשת תביעה חדשה הוא תשלום מלוא ההוצאות, וכי אי עמידה בכך "יהא בכך משום נימוק מספיק לדחיית התביעה החדשה". התובעים שילמו רק 10,000 שקל, וחברת הבניין טענה שיש לדחות את התביעה. בית המשפט לא התרשם מהטענה. השופט קבע כי, "לא מצאתי להחזיק את המועד בו ביקשו להעביר למבקשת את יתרת התשלומים לחובת התובעים, נוכח הפגיעה הקשה והבלתי-מידתית שתיגרם להם ככל שתביעתם תידחה על הסף". הוא הוסיף שלמבקשת קיימת אפשרות לקבל את יתרת התשלומים.

טענות נוספות שנדחו - בינתיים

חברת הבניין טענה גם שחלק מהתובעים רכשו את דירותיהם כדירות יד שנייה, שנים לאחר שהליקויים היו ידועים, ושאחרים חתמו על הפרוטוקולים של המסירה, שבהם אישרו את קבלת הדירות והחניות "לשביעות רצונם המלאה". בית המשפט קבע שגם הטענות האלה מצריכות בירור עובדתי ולא ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי. בית המשפט דחה גם את טענת השיהוי, תוך ציון ש"השימוש בה נעשה באופן צר ומצומצם עוד יותר" מההתיישנות, ושאף היא מצריכה בירור.

קיראו עוד ב"משפט"

בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את הבקשה חלקית: ארבעה תובעים נמחקו מכתב התביעה בגלל היעדר יריבות, והתובעים חויבו בהוצאות של 2,500 שקל. ואולם הטענות המרכזיות - התיישנות, שיהוי וויתור - יתבררו במסגרת הדיון בתביעה עצמה. בית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 45 יום, וקבע ישיבת קדם משפט נוספת ליוני 2026. בכך המאבק על הליקויים במתקני החניה בעוד רחוק מלהסתיים.


מה זה היעדר יריבות, ולמה זה חשוב?
יריבות משפטית היא הקשר המשפטי בין התובע והנתבע. בלי יריבות, אין למי לתבוע ואין על מה. במקרה הזה, בית המשפט קבע שארבעה תובעים לא מחזיקים בזכויות במתקני החניה שבגללם מוגשת התביעה, אז אין להם יריבות עם חברת הבניין בנושא הזה, בדיוק כמו שאי אפשר לתבוע על נזק למכונית שלא שייכת לך.

למה בית המשפט לא פסק עכשיו אם התביעה התיישנה או לא
התיישנות זה נושא מסובך שתלוי בשאלה מתי התגלו הליקויים בפועל. יש סתירות בין הגרסאות של התובעים (האם ב-2016 או ב-2018?), וישנה גם השאלה האם חברת הבנייה הודתה ב-2019 שהיא אחראית כשהסכימה לשלם חלק מהתיקון. שאלות כאלה דורשות שמיעת עדויות וחקירות, אי אפשר להכריע בהן רק על סמך מסמכים.

מה זה הודאה במקצת הזכות, ולמה זה חשוב?
לפי חוק ההתיישנות, אם הנתבע הודה שחלק מהתביעה נכון, זה מאפס את שעון ההתיישנות ומתחיל אותו מחדש. הדיירים טוענים שכשחברת הבניין הסכימה ב-2019 לשלם 17 אלף שקל לתיקון החניות, זו היתה הודאה שיש בעיה והיא אחראית. אם זה נכון, התביעה לא התיישנה כי שבע השנים התחילו רק ב-2019.

האם רוכשי דירות מיד שנייה יכולים לתבוע את הקבלן?
זו שאלה משפטית מורכבת. בדרך כלל, רוכש יד שנייה לא יכול לתבוע את הקבלן המקורי אלא את המוכר. אבל הפסיקה מכירה בזכות תביעה ישירה בעילות נזיקיות מסוימות, בייחוד כשמדובר בליקויים סמויים שלא היו ידועים בזמן הרכישה. זה יצטרך להתברר במשפט.

מה קורה אם חתמת על פרוטוקול מסירה שאומר שהכל בסדר?
זו נקודה מעניינת. חברת הבניין טענה שחלק מהתובעים חתמו על פרוטוקולי מסירה בהם אישרו קבלת החניות "לשביעות רצון מלאה", ולכן ויתרו על הזכות לתבוע. אבל חוק חוק המכר דירות אומר שאי אפשר לוותר על זכויות מראש, בייחוד על ליקויים סמויים שלא היו ידועים. זה גם ייבחן במשפט.

למה חברת הבניין שילמה 17 אלף שקל ב-2019 אם היא טוענת שאין בעיה?
זו השאלה שעומדת במרכז. חברת הבניין טוענת שזה היה תשלום לפנים משורת הדין או לצורכי פשרה, לא הודאה באחריות. הדיירים טוענים שזו הודאה. בית המשפט יצטרך לבדוק את התכתובות מאותה התקופה כדי להבין מה באמת קרה.

מה זה מעשה בית דין ולמה חברת הבניין טענה לזה?
מעשה בית דין זה כשכבר היה הליך משפטי על אותו הנושא, והוא הסתיים. אי אפשר לפתוח את זה שוב. חברת הבנייה טענה שכבר היתה תביעה זהה שנמחקה, אז אסור להגיש אותה שוב. אבל בית המשפט קבע שהתביעה הקודמת נמחקה בהסכמה, לא היתה החלטה לגבי המחלוקת עצמה, ולכן אפשר להגיש תביעה חדשה (בתנאי שמשלמים את ההוצאות מההליך הקודם).

איך בדיוק נמדדות שבע השנים של התיישנות בתביעות על ליקויים בבנייה?
זו אחת השאלות הכי מורכבות בדיני התיישנות. האם השעון מתחיל במועד האכלוס, כשהליקוי התגלה, או כשהליקוי היה צריך להתגלות? במקרה של תמ"א 38 ורכוש משותף, עולה גם השאלה האם מתחילים למנות רק אחרי שהדירה האחרונה נמסרה. בית המשפט יצטרך להכריע בכל זה בהמשך.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה