ביהמ"ש חייב את הגשמה למסור למשקיע את רשימת המשקיעים

שלוש שנים של מאבק משפטי הסתיימו השבוע בפסק דין חריג שקובע זכות עיון במרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות - ומחייב את הגשמה נאמנות, נאמן של קרן ההשקעות של אבי כץ וחנן שמש שנקלעה לקשיים, למסור את המידע בתוך 30 יום. בפסק דין שניתן באחרונה על ידי השופטת סיגל יעקובי בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוכרעה שאלה משפטית מרכזית שעד כה לא זכתה להכרעה בפסיקה הישראלית: האם משקיע בשותפות מוגבלת ציבורית זכאי לקבל את הרשימה של כלל המשקיעים האחרים מידי הנאמן והמפקח? התשובה של בית המשפט היא חד משמעית - כן.

הסיפור התחיל ב-2017, כשקרן הגשמה - קרן ההשקעות בנדל"ן בראשות כץ, מייסד רשת קופיקס, ושותפו שמש - פרסמה תשקיף וגייסה כספים מהציבור להשקעה בפרויקט נדל"ן בלונדון. אריק לאון מרגי השקיע בפרויקט ורכש ארבע יחידות השתתפות בשותפות. כחמש שנים מאוחר יותר, ב-2022, התובע רצה לקבל מידע על זהות המשקיעים האחרים בשותפות. לא כדי להתחיל בשיחת חולין, אלא כי ידע שמשהו השתבש. ולא רק קצת השתבש. ב-2021 הוגשה תביעה של משקיעים בסכום כולל של כ-19 מיליון שקל נגד השותפות בטענות להטעיה בתשקיף, רשלנות בניהול והתעשרות שלא כדין. ב-2023 ניתן צו פתיחת הליכי חדלות פירעון כנגד השותף הכללי, הגשמה ניהול השקעות. התובע חשב שזה פשוט - הוא משקיע, הוא רוצה לדעת מי המשקיעים האחרים, ובטח שיש לו זכות לדעת. אבל הגשמה נאמנות חשבה אחרת לגמרי.

כשפנה התובע לקבל את המרשם, הוא התנגש בקיר בטון. הגשמה נאמנות, ביחד עם פאהן קנה - משרד רואי החשבון שמשמש מפקח על השותפות - סירבו בתוקף. הטיעון שלהם היה מעניין: יש שני מרשמים שונים. האחד - מרשם סטטוטורי שמנהלת השותפות, ובו רשום רק שמו של הנאמן כמחזיק היחידות. השני - מרשם פנימי שמנהל הנאמן לצורכי הנאמנות, ובו פרטי כל המשקיעים. לדברי הנתבעים, רק המרשם הראשון - זה שבו רשום רק הנאמן - הוא זה שהציבור רשאי לעיין בו. המרשם השני, עם פרטי המשקיעים? "זה פרטיות. זה לא עניינך. ואין לך זכות לדעת מי המשקיעים האחרים". התובע לא התרשם מהתגובה הזו. בינואר 2022 הוא הגיש תביעה, וטען כי על פי פקודת השותפויות, חוק הנאמנות והסכם הנאמנות, יש לו זכות ברורה לקבל את המידע. הנתבעים המשיכו לעמוד על שלהם, וטענו שהתובע רק מחפש לאסוף תובעים נוספים לתביעה הקיימת. "שידול תובעים", כך הם כינו את זה.

ההחלטה בשאלה העקרונית

ביוני 2023, לאחר שנה וחצי של התדיינות, הכריעה השופטת יעקובי בשאלה העקרונית והכריזה: למשקיע בשותפות מוגבלת ציבורית יש זכות לקבל את רשימת כלל מחזיקי יחידות ההשתתפות בשותפות. השופטת קבעה בהחלטתה כי, "שותפות מוגבלת ציבורית תנהל מרשם מחזיקי יחידות השתתפות... מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות יהיה פתוח לעיון הציבור". היא הוסיפה שתיקון מס' 5 לפקודת השותפויות מ-2015 נועד "להרחיב ולעדכן את מנגנוני הממשל התאגידי בשותפויות מוגבלות ציבוריות ולהבטיח הגנה נאותה על עניינם של ציבור בעלי יחידות ההשתתפות". אבל הסיפור לא נגמר שם. כי השותפות עצמה לא היתה נתבעת בהליך, והשאלה שנותרה היתה האם הנאמן והמפקח חייבים למסור את המרשם.

• בית המשפט דחה לשבוע הבא את הדיון בבקשת קרן הגשמה לעיכוב הליכים
• מציעים לכם תשואה גבוהה - תברחו; המקרה של קרן הגשמה ואיך מזהים נוכלים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחרי שבית המשפט קבע את הזכות העקרונית, קרה משהו מוזר. נאמני הגשמה, שמונו לשותף הכללי שנקלע לחדלות פירעון, הסכימו למסור את המרשם. אבל בתנאי אחד: שהתובע ובאי כוחו יתחייבו "שלא יעשו כל שימוש ברשימה, בדגש על פנייה יזומה ושידול בעלי יחידות ההשתתפות המנויים בה להצטרף להליכים משפטיים". התובע סירב. הוא טען שהתנאי חסר בסיס משפטי, שהוא מסכל את תכלית הפקודה, ושהוא פוגע בזכויות המשקיעים. "קבלת המרשם היא זכות, ושאלת התכלית אינה רלוונטית", הוא טען בתוקף. 

השופטת הסכימה איתו במפורש בהחלטה מספטמבר 2023. היא כתבה אז כי, "חובת השותפות לנהל את המרשם ולהעמידו לעיון בעלי יחידות ההשתתפות... נועדה לתת מענה לבעיית התיאום בין בעלי יחידות ההשתתפות, לבעיית האדישות הרציונלית של המשקיעים ולא-סימטריה במידע בין השותף הכללי לבין מחזיקי יחידות ההשתתפות... להגבלת זכותו של התובע... לעשות שימוש במידע, לרבות על דרך פניה ליתר השותפים המוגבלים, אין עיגון בדין והיא אף חותרת תחת תכליות התיקון".

הנאמן סירב - ונשאר ללא נימוקים

למרות ההחלטות החוזרות ונשנות של בית המשפט, הגשמה נאמנות והמפקח המשיכו לסרב למסור את המרשם. כעת הם שינו אסטרטגיה והעלו טיעון חדש: "אין על הנאמן חובה קונקרטית למסור את המרשם. הזכות היא מהשותפות, לא מהנאמן". בפסק הדין שניתן באחרונה, השופטת יעקובי דחתה את הטיעון הזה לחלוטין. היא קבעה שהנתבעים שינו את גרסתם בצורה שאינה מקובלת: "לאורך ההליך דנן, כמו גם בהליכים קודמים באותה סוגיה, ועד מתן ההחלטה בשאלה העקרונית... עמדו הנתבעים על כך שהמרשם של השותפות הוא מרשם חלקי שבו מצוין רק שמו של הנאמן... בעוד המרשם שבו מצויים פרטי המשקיעים מצוי בידי הנאמן".

• הקבלן ישלם לזוג 56 אלף שקל בגלל רטיבות ועובש בדירה
• הקלדנית הפסידה: התסמונת שלה לא תוכר כפגיעת עבודה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבנקאית שגנבה תקבל פיצויי פיטורים?

ואז, רק בסיכומים של הדיונים בבית המשפט, טענו לפתע הנתבעים שבכלל יש מרשם מלא בידי השותפות, ושהמרשם שבידי הנאמן הוא רק רשימה נוספת לצורכי הנאמנות. השופטת כתבה בתגובה לכך כי, "לא מצאתי לקבל טענות עובדתיות אלו, שנטענו לראשונה בסיכומים, ללא תצהיר, וסותרות את עמדתם העקבית של הנתבעים ביתר כתבי הטענות מטעמם".

השופטת ערכה בדיקה פשוטה אך מדויקת: היא השוותה בין הפרטים שאמורים להיות במרשם הסטטוטורי על פי הפקודה, לבין הפרטים שאמור הנאמן לנהל על פי הסכם הנאמנות. והתשובה? הם זהים לחלוטין. על פי סעיף 65לה לפקודת השותפויות, במרשם צריכים להירשם: שמו, מספר זהותו ומענו של כל מחזיק, כמות יחידות ההשתתפות שבבעלותו ותאריך הקצאתן. ועל פי סעיף 6.1 להסכם הנאמנות, "הנאמן ינהל מרשם של בעלי היחידות שבו יכללו שמותיהם וכתובותיהם של בעלי היחידות ומספרי הזהות שלהם וכן מספריהן של היחידות הרשומות על שם בעלי היחידות ותאריכי הנפקתם".

השופטת יעקובי קבעה כי "זהות הפרטים המצויים במרשם הנאמן ובמרשם הסטטוטורי יש בה כדי לחזק את המסקנה שהמרשם שבידי הנאמן הוא המרשם הסטטוטורי, ובפרט כאמור לעיל שעד למועד ההחלטה בשאלה העקרונית הודו הנתבעים שהמרשם שמנהלת השותפות הוא מרשם חלקי... ורשימת מחזיקי יחידות ההשתתפות רשומים ומנוהלים אצל הנאמן".

חובת הנאמן - להגן על זכויות המשקיעים

היא לא הסתפקה בניתוח הטכני, והזכירה לנאמן את חובותיו הבסיסיות על פי חוק הנאמנות: "אין חולק כי מחובתו של הנאמן לנהוג באמונה ושקידה ולהבטיח את זכויות בעלי היחידות, הכוללת אף את הזכות לעיין במרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות. משכך ומשהמרשם הוחזק בפועל על ידי הנאמן, שאז מוטלת עליו החובה לסייע למחזיקי יחידות ההשתתפות לעיין במרשם המצוי בידיו".

השופטת אף הפנתה לסעיף 7(ב) לחוק הנאמנות, שקובע כי, "הנאמן חייב לתת לנהנים דין וחשבון על עניני הנאמנות אחת לשנה ובגמר כהונתו, ולמסור להם ידיעות נוספות לפי דרישתם הסבירה". ובפסק דין קודם בעניין וינברג, כפי שציטטה השופטת, נקבע כי, "שעה שהנאמן פעל לטובת הנהנה, ושעה שלרשותו מידע בעניין הנאמנות, מדוע שלא ימסור את המידע לנהנה המעוניין בכך, כשאין סיבה שלא לעשות כן? בעניין זה הנהנה לא צריך למסור סיבה פרטנית לרצונו לקבל את המידע".

לאורך כל ההליך, הנתבעים טענו שהסירוב למסור את המרשם נובע מרצון להגן על פרטיות המשקיעים. אך השופטת דחתה את הטענה הזו כבר בשנה שעברה, וכתבה כי "משנקבעה בפקודת השותפויות חובה לנהל מרשם יחידות השתתפות ולהעמידו לעיון הציבור, אין ממש בטענת הנתבעות לפיה חובת סודיות גורעת מזכותו של השותף המוגבל לעיין במרשם... חובה חוקית זו גוברת על טענות פרטיות במקרה זה".

מה באמת עמד מאחורי הסירוב? השופטת ציינה בפסק הדין כי הנתבעים טענו לאורך הדרך שמטרת התובע היא "שידול תובעים נוספים" לתביעת המשקיעים. אבל גם אם זו היתה המטרה, זה לא מהווה סיבה לשלול ממנו את הזכות החוקית. "הפכתי והפכתי בטיעוני הנתבעים ולא מצאתי נימוק לסירוב להעביר את הרשימה, פרט לטענה הכללית מסוג 'השומר אחי אנוכי', שבנסיבות המקרה דנן אין לקבלה", כתבה השופטת.

המפקח שהסתמך על "אין לי כלים"

חלק מעניין בפסק הדין עוסק במפקח. פאהן קנה, משרד רואי החשבון שמשמש מפקח על השותפות, טען שגם אם היתה הפרה, הוא לא אחראי למסור את המרשם, כי הוא בכלל לא מחזיק בו. המפקח טען שתפקידו הוא רק "לנקוט בפעולות לשם הבטחת מילוי חובותיה והתחייבותיה של חברת השותף הכללי", ושלמפקח "אין כלים" להשגת המרשם. השופטת דחתה גם את הטיעון הזה. לדבריה, "משאין מחלוקת כי תפקיד המפקח להבטיח שמירת זכויותיהם של בעלי היחידות... עליו למלא את תפקידו בנאמנות ובמסירות. הטענה כי למפקח אין יתרון על פני התובע וכי אין לו 'כלים' על מנת לממש את חובותיו אינה ברורה די צורכה ולמעשה חותרת תחת ההתחייבויות שלקח על עצמו המפקח".

בסופו של דבר השופטת קבעה כי "על הנתבעת 1 (הנאמן) והנתבעים 3 ו-5 (כמפקחים) למסור לתובע... את מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות של השותפות המוגבלת. הגם שהמקור להטלת החיוב שונה, חבותם של הנתבעים השונים היא יחד ולחוד במובן זה שאם אחד מהם ימסור לתובע את רשימת מחזיקי יחידות ההשתתפות, יהיו האחרים פטורים מכך". הנאמן חויב למסור את המרשם בתוך 30 יום. המפקח קיבל 90 יום, מכיוון שהמרשם אינו מוחזק בידיו והוא יצטרך לנקוט פעולות לקבלתו. בנוסף, הנתבעים חויבו ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 50 אלף שקל.