משאית
צילום: Rhys Moult on Unsplash

המשטרה כשלה בחקירה, השופט המחוזי טעה – ונהג קטלני כמעט התחמק

נהג המשאית אבבה אבטה הרג שני הולכי רגל והמחוזי זיכה אותו מהמתה בקלות דעת. העליון קיבל את הערעור: טעות משפטית מהותית, לצד פגמים ומחדלים של גורמי האכיפה


איתמר לוין | (2)

טעות משפטית קשה של שופט מחוזי, מחדלים רבים של המשטרה והתנהלות מתוחכמת של ההגנה כמעט והביאו לכך שנהג משאית שהרג שני בני אדם לא יתן את הדין בחומרה הראויה – מעלה פסק דינו של בית המשפט העליון.

אבבה אבטה הרג בינואר 2024 את אלכסנדר ווליך מרינה סגלי ליד צומת עתלית, כאשר המשאית בה נהג סטתה לפתע ופגעה בשניים, כאשר עמדו על אי-תנועה. המדינה ייחסה לו עבירות של המתה בקלות דעת (12 שנות מאסר), נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת משקה משכר. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אינאס סלאמה, זיכה אותו מחמת הספק מעבירות אלו והרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות (שלוש שנות מאסר) ובגרימת נזק.

המחלוקת המרכזית הייתה האם אבטה נהג בשכרות. סלאמה קיבל את גרסתו של אבטה, לפיה שתה בירה רק לאחר התאונה ומכאן האלכוהול שנמצא בדמו בשיעור של פי 11 מהמותר. זאת, למרות שהייתה זו רק גרסתו השנייה של אבטה, היו לו גרסאות נוספות והוא נמנע מלהעיד במשפטו. הבדיקה בוצעה 3.5 שעות לאחר התאונה, בעוד החוק מחייב לבצע אותה בתוך שלוש שעות.

"בלב ליבם של החריגים לכלל אי-ההתערבות"

שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, קיבלה את ערעור המדינה והרשיעה את אבטה בשתי עבירות של המתה בקלות דעת. "המקרה המונח לפנינו מצוי בלב ליבם של החריגים לכלל אי-ההתערבות [של ערכאת הערעור בממצאי עובדה – א.ל]. ראשית, משנמנע המשיב מלהעיד בבית המשפט, הושתתה הכרעתו של בית המשפט המחוזי, בחלקה הארי, על ניתוח ראיות שבכתב – מלאכה בה כוחה של ערכאת הערעור שקול לזה של הערכאה הדיונית.

"שנית, ועיקר, בית המשפט המחוזי נפל לכלל טעות עת ביסס את זיכויו של המשיב על אמרת חוץ [שנאמרה מחוץ לבית המשפט – א.ל] שאינה קבילה כראיה לטובתו, שעה שהמשיב בחר שלא להעיד להגנתו ולא העמידה למבחן החקירה הנגדית".

כנפי-שטייניץ מזכירה, כי כאשר נאשם אינו מעיד – ניתן להשתמש רק לחובתו באמרת חוץ שנרשמה מפיו. "בענייננו, בחר המשיב למלא פיו מים, להימנע ממתן עדות, ולא להעמיד את גרסתו במבחן החקירה הנגדית – והכול לאחר שמשמעות הדבר הוסברה לו על ידי הסנגור ועל ידי בית המשפט. סיבותיו של המשיב להימנע מלהעיד שמורות עמו, אולם משעה שאמרותיו לא עברו את כור ההיתוך של החקירה הנגדית, טעה בית המשפט המחוזי עת מצא לקבל את גרסתו, השנויה במחלוקת, בוודאי עת זו משרתת את הגנתו.

"ויודגש: שגיאתו של בית המשפט קמא בעניין זה אינה מתמצה אך בהערכת מהימנות שגויה או במתן משקל-יתר לראיה כזו או אחרת – עניינים המסורים ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית; אימוץ טענת הגנה שהועלתה באמרת חוץ של נאשם הבוחר שלא להעיד להגנתו, עולה כדי שגיאה משפטית מהותית.

קיראו עוד ב"משפט"

"בבחינת הרבה למעלה מן הצורך, אף לו הייתי רואה לנכון לייחס משקל כלשהו לגרסאותיו של המשיב – ולא כך הוא – לא היה בידי לאמצן. גרסת המשיב לעניין שתיית האלכוהול היא בבחינת גרסה מתפתחת ורצופת סתירות, שזכתה למקצה שיפורים מתמשך". ואפילו אם היה משקל כלשהו לגרסתו של אבטה לא ניתן היה לקבל אותה, "משהיא עומדת בסתירה חזיתית לתשתית הראייתית המוצקה שנתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בעצמו". ראיות רבות מלמדות כי אבטה היה שיכור בעת התאונה, ולכן יש להרשיעו בהמתה בקלות דעת – קובעת כנפי-שטייניץ.

הפגמים כמעט הביאו לסיכול חקר האמת

עוד מתייחסת כנפי-שטייניץ למחדלי החקירה החמורים מצד המשטרה: "פגמים ומחדלים שונים בהתנהלות גורמי האכיפה הקשו שלא לצורך על חקר האמת, וכמעט שהביאו לסיכול בירורה. תחילה, עת נמנעו השוטרים מלעמוד על ביצועה המהיר של בדיקת השכרות.

"שומה היה על גורמי האכיפה להבהיר למשיב, ברחל בתך הקטנה, כי אף שזכות ההיוועצות בעורך דין שרירה וקיימת ותכובד במלואה, אין בה כדי להצדיק עיכוב ביצוען של בדיקות מדעיות הרגישות לחלוף הזמן; קל וחומר שעה שעיכוב זה דוחק את ממצאי הבדיקה אל מחוץ לגבולותיה של חזקת השכרות הסטטוטורית.

"המשכם, בפסיחה על חזקת הסירוב [סירובו של נהג לבצע בדיקת שכרות יוצר חזקה שהוא שיכור – א.ל] (בחקירות, באזהרות, ואף בכתב האישום) באופן ששמט עוגן משפטי אפשרי לכתב האישום (ומבלי לנקוט עמדה לעניין זה). וסופם בחוות הדעת המדעית, אשר יכולה הייתה להיות מנוסחת באופן חד וברור יותר.

"הצטברותם של כשלים אלו הכבידה, שלא לצורך, על מלאכתו של בית המשפט. הרשעתו של המשיב בדין מתאפשרת בסופו של יום אך ורק משום שחרף המחדלים הללו, מארג הראיות הכולל שניצב לחובתו לא הותיר ולו צל של ספק סביר באשר לאשמתו. ואולם, בשם המאבק בנגע הקשה של נהיגה בשכרות, חובה על גורמי האכיפה והתביעה ליתן דעתם לליקויים אלו, להפיק את הלקחים הנדרשים ולתקנם לעתיד לבוא, לבל יהפכו מחדלי חקירה לפרצה שדרכה יחמוק חוטא מן הדין".

ההתנהלות המתוחכמת של ההגנה

השופט חאלד כבוב הצטרף להערותיה של כנפי-שטייניץ "ביחס למחדלים הרבים שנפלו בהתנהלות גורמי האכיפה לאורך ניהול ההליך. התנהלות זו בשילוב עם ההתנהלות המתוחכמת של ההגנה, הייתה כפסע מלהוביל לתוצאה שבמסגרתה המשיב אינו נותן את הדין על מלוא חומרת מעשיו. יש לקוות כי יופקו בעניין זה הלקחים הדרושים".

התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי בחיפה לגזירת עונשו של אטבה. השופטת דפנה ברק-ארז הסכימה גם היא עם כנפי-שטייניץ. את המדינה ייצג עו"ד עודד ציון, ואת אטבה – עוה"ד ולדי טטלבוים ויאיר סטולר.


הוספת תגובה
2 תגובות | לקריאת כל התגובות

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    לכלא אין פה שאלה בכלל איזה מחדל (ל"ת)
    ספיר 20/04/2026 14:15
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אנונימי 20/04/2026 13:54
    הגב לתגובה זו
    בושה ששופט מחוזי מוציא תחת ידו פסד שכזה המעורר תגובות קשות מביהמש העליון .במילים לא עדינות הייתי אומר יש לזרוק אותו הביתה