הוגה הדעות הדתי החתום על השטרות הראשונים

שתי חתימות מתנוססות על שטרי הכסף הראשונים של המדינה, אותם הנפיק עבורה בנק אנגלו-פלשתיין (אפ"ק) - כיום בנק לאומי. אלו חתימותיהם של שני אישים שונים בתכלית זה מזה: היו"ר אליעזר הופיין והמנכ"ל אהרון ברט.

הופיין, המכונה לעיתים "אבי המערכת המוניטרית הישראלית", עמד בראש הבנק במשך 35 שנים סוערות: ביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל, מלחמת העולם השנייה, המאבק בבריטים, קליטת ניצולי השואה, מלחמת השחרור, הקמת המדינה, העלייה ההמונית, הצנע והקיצוב. ברט פעל בצילו של הופיין הדומיננטי ונדחק לשולי הזיכרון ההיסטורי. הוא היה דמות מיוחדת במינה: בנקאי ואיש עסקים קר מזג - וגם ציוני נלהב, מחנך, סופר והוגה דעות ייחודי.

ברט נולד בגרמניה במארס 1890, בבית ששילב יהדות שורשית עם השכלה מודרנית. אביו, יעקב ברט, הוסמך לרבנות בבית המדרש הברלינאי המפורסם של הרב עזריאל הילדסהיימר, שאת בתו נשא לאישה. הוא היה גם פרופסור לשפות שמיות ולימד באוניברסיטת. וכך גדל אהרון בתוך שילוב של שמירת מצוות עם הוויות וחוויות העולם - "תורה עם דרך ארץ" במלוא מובן המילה.

חנוכייה בחלון מול הרייכסטאג

ילדיו של ברט זכרו את הגאווה היהודית של אביהם, ואת זכרונותיהם תיעד הסופר ישראל ארליך: "גרנו אז בקומה השנייה של בית שניצב מול הרייכסטאג [הפרלמנט הגרמני]. אבא עמד בתפילת שחרית של חול, עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, התפלל אל מול חלון הצופה אל הרייכסטאג, ללא חשש, ללא בושה. בימי החנוכה, הציב את החנוכייה על אדן החלון ובירך על הנרות. בסוכות, למרות שהיה זה איזור של גויים, לא חששנו לשבת בסוכה ולשיר בקול".

אותה גאווה יהודית, משולבת באמונה של מי שמתפלל שלוש פעמים ביום לבניית ירושלים ושיבת ציון, הפכה את ברט לציוני נלהב, יוצא דופן בסביבה הקרה והאדישה-משהו (שלא לומר המתבוללת למחצה) של יהדות גרמניה. ברט תכנן לעלות ארצה ב-1936 ואך ביקש מידידו, האמן והעסקן הדתי-ציוני הרמן שטרוק (מי שצייר את דיוקנו הידוע ביותר של תיאודור הרצל) לרכוש עבורו מגרש בחיפה. אלא שבניגוד לרוב יהודי גרמניה, ברט קלט כבר ב-1933 את סכנות הנאציזם והקדים את עלייתו; משפחת ברט הגיעה ארצה חודשים אחדים לאחר עלייתם לשלטון.

ברט, עורך דין במקצועו, חשב להקדיש את זמנו בארץ לפעילות ציונית, אך משלא הוצעה לו משרה מתאימה, חזר לתחום המשפטים. מדי יום הקדיש שעות ארוכות ללימוד המשפט הבריטי ולהשלמת ידיעותיו באנגלית. הוא פתח משרד בחיפה, הצליח בעבודתו וצד את עיניהם של ראשי הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית. 

התנגדות בתוך הבנק

באמצע שנות ה-1930 הצטרף ברט לדירקטוריון אפ"ק שבבעלות התנועה הציונית. התקדמותו הייתה מהירה וביוני 1938 מונה לסגנו של הופיין בן ה-57, שכבר היה אז יו"ר הבנק. על נסיבות המינוי כתב פרופ' נדב הלוי בהיסטוריה הרשמית של בנק לאומי:

"הופיין היה האיש המרכזי, שניהל למעשה את הבנק. טבעי היה, שחלק מנטל הניהול השוטף יועבר לאדם צעיר יותר, שיוכל בבוא היום לרשת אותו, כאשר יפרוש מהניהול היום-יומי ויעבור לעסוק בעיקר בענייני מדיניות.

"הופיין עצמו רמז כמה פעמים על הצורך למצוא לו עוזר בכיר. הוחלט שלא למנות את אחד משלושת עוזריו של הופיין, אלא למצוא אדם מבחוץ. זאת מתוך גישה שרצוי שאדם זה יהיה אישיות ציבורית, הבחירה נפלה על ד"ר אהרון ברט, עורך דין במקצועו ומפעילי קרן היסוד.

"בתחילה הוצע, כי ברט ישמש כמנכ"ל משותף, אבל מיד התעוררה התמרמרות בין עובדי הבנק. עוזריו של הופיין ומנהלי סניפים בבנק נקטו, בנפרד, כמה פעולות כדי לשנות את ההחלטה. אנשי הבנק ראו בהצעה פגיעה בכבודו של הופיין ואף פגיעה בבנק; איך יתייחסו מוסדות פיננסיים רציניים לבנק, אשר מכניס אדם בעל רקע לא-בנקאי במעמד שווה להופיין?

"נראה, שההתנגדות מבפנים היא שהביאה לשינוי התואר שניתן לברט, וליצירת התפקיד של סגן יו"ר מועצת המנהלים. בין הופיין וברט התפתחו יחסים תקינים ופוריים, שנמשכו שנים רבות. ברט למד מהר את ענייני הבנקאות והוכיח את עצמו. כאשר הופיין נבחר שוב ליו"ר מועצת המנהלים ב-1947, נתמנה ברט למנהל כללי".

2.5 מיליון לא"י למלחמת השחרור

במקביל להתקדמותו בבנק, המשיך ברט בפעילותו הציונית, ועד מהרה יצר קשר הדוק בין השניים. הסוכנות היהודית הקימה את "כופר היישוב" ו"מגבית ההתגייסות" למימון פעילותו של ארגון ההגנה; ברט היה חבר נשיאותו של הגוף הראשון ועמד בראשו של השני מראשיתו.

בעידודו העמיד בנק אפ"ק לרשות "מגבית ההתגייסות" מקדמות בערבות הסוכנות היהודית, ועם פרוץ מלחמת השחרור העניק לה הלוואת ענק של 2.5 מיליון לירות ארצישראליות. בנקאי מן השורה לא היה נותן הלוואה כזו למימון מלחמתי, במיוחד כאשר סיכוייו הצבאיים של הלווה (כפי שנראו אז סיכויי היישוב) נמוכים למדי.

השיא של מיזוג הציונות והבנקאות בפעילותו של ברט היה הנפקת שטרות אפ"ק עבור המדינה, שנאלצה להקים תוך כדי מלחמת קיום מערכת מוניטרית משלה, שתיכנס לתוך החלל הריק שהותירו הבריטים. האמון שנתן הציבור היהודי בבנק אפ"ק - ואף במנהליו החתומים על השטרות - היה מוחלט: הישראלים הסתערו על תחנות ההחלפה ותוך שבועות אחדים המירו את כל שטרות המנדט בשטרות החדשים.

"דורנו מול שאלות הנצח"

במקביל לפעילותו הכלכלית והציבורית, החל ברט כבר ב-1920 בפעילות ספרותית ענפה. באותה שנה כתב את ספרו "אורתודוכסיה ציונית", ובשנים הבאות פרסם מאמרים בעיתוני התנועה הציונית ותנועת המזרחי, חיבר חוברת לנוער על "קרן היסוד" והעלה על הכתב דברי הגות בנושאי דת ואמונה.

חיבורי ההגות הם שהציבו את ברט בשורה הראשונה של המחברים הדתיים בדורו. ארבעה ספרים פרסם בתחום זה, ובראשם - "דורנו מול שאלות הנצח", שיצא לאור במספר מהדורות בשפות שונות. בהקדמתו סיפר ברט כיצד נולד הספר. הוא ניסה תחילה להעלות על הכתב שיחות שניהל עם ילדיו, אך עבודתו בבנק מנעה זאת ממנו. ואז, בנובמבר 1951, חלה לתקופה ממושכת ובשנת ההחלמה כתב את הספר.

ברט דן ב"דורנו מול שאלות הנצח", בלשון בהירה המובנת לבן המאה ה-20, בנושאים העומדים ברום עולמה של היהדות: מדע ואמונה, השגחה אלוקית, בחירה חופשית, הדת והעולם המודרני, שכר ועונש, ימות המשיח ועוד. הוא הפגין בקיאות בכל מכמני היהדות - תנ"ך, משנה, תלמוד, פוסקים ומפרשים - וארג אותם למסכת מרתקת של רעיונות מעמיקים, הנקראים בנשימה עצורה.

בשיחה פרטית, ערב פרסום הספר, הסביר ברט מדוע לחץ למהר ולסיים את הפקתו: "חיי האדם אינם נצחיים. מחלתי הייתה לי אות התראה מאת הבורא, שנפשי נקראת לחזור אל יוצרה. ואם החלמתי בעזרת השם, הריני מבין ששנות חיים אלו ניתנו לי לא לשם השגרה בעבודת הבנק, אלא לעשות נפשות לה' ולתורתו בקרב הנוער. זו חובתי לעצמי ולבורא, לעשות בשנים שעוד נותרו לי".

בבוקר ג' סיון תשי"ז (2.6.1957) קיבל ברט לביתו מסמכים של בנק לאומי. לאחר שחתם עליהם, החל לעבור מחדש על החלק הראשון של ספרו הבא - "בריאת העולם". בשולי אחד העמודים הוסיף את המילים "מה גדלו מעשיך ה'", הניח את העט מידו ולאחר מספר שעות נפטר בפתאומיות.