בראשית 2023 קיבל אילן כרמית, ששימש בעבר ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים, את ההודעה הרשמית שהמדינה החליטה להגיש נגדו כתב אישום בגין מתן עדות שקר. עבור מי שהיה מצוי בלב סערה מתוקשרת סביב תקינות מצלמות המהירות מסוג א־3, זו היתה עוד נקודת מפנה בפרשה שלא חדלה מטלטלות. אלא שהמערכה המשפטית, שהסתעפה לשאלות של מקצועיות, מנהל תקין והוגנות מצד רשויות החקירה והתביעה, נחתמה השבוע בהחלטה חריגה ומשמעותית: בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה, וקבע כי ביטול כתב האישום נגד כרמית ייוותר על כנו.

כדי להבין את משמעות ההחלטה יש לשוב לסיבוב הראשון, לפני כחצי שנה, כשבית משפט השלום ביטל את כתב האישום וקבע כי בחירת המדינה להעמיד לדין דווקא את כרמית, בעוד שמעורבים אחרים בפרשה לא הואשמו כלל, לוקה בפגם מהותי. השופטת קבעה כבר אז כי, "לכל הקורא את השתלשלות הדברים נוצרת תחושה קשה", וכי מדובר באפליה פסולה בהפעלת סמכות התביעה. כעת, בהרכב של שלושה שופטים, שב המחוזי אל הדברים והבהיר כי לאחר בחינה מעמיקה של כל החומר, "התחושה הקשה" אינה מתפוגגת אלא רק מתעצמת.

פסק הדין המחוזי פורש תמונה רחבה הרבה יותר מאשר המעשה הספציפי שיוחס לכרמית. הוא מחזיר את הקוראים שלו לראשית 2012, אל בדיקות התקינות של מערכת המצלמות, שם העיד כרמית כמומחה מטעם מכון התקנים לגבי ניסויים שנערכו בהולנד. חלק ניכר מהפרשה נגע לשאלה אם כרמית ידע והאם היה עליו לדעת שנציג מכון התקנים לא נכח בפועל בבדיקות שבוצעו בשטח. כרמית העיד כי התבסס על חומרים מקצועיים שנמסרו לו ועל דיווחים שקיבל, ובמשך תקופה ארוכה לא עלתה טענה נגד אמיתות דבריו. רק מאוחר יותר, בעקבות תהיות בתוך המשטרה, נפתחה חקירה פלילית בחשד שמסר עדות כוזבת.

ביהמ"ש לא הסתפק בבדיקת אמיתות דבריו של כרמית

פסק הדין מציין כי במרוצת השנים היו שינויי כיוון, הפניות חוזרות ונשנות מצד גורמי משטרה ופרקליטות, ובייחוד התכתבות פנימית ענפה בין גורמי המקצוע לבין נציגי המדינה בהולנד. וכך כתב בית המשפט בהכרעתו: "כבר ברבעון האחרון של 2016 היו ברשות המשטרה נתונים ברורים שלפיהם הדידמה - חוסר ההימצאות של נציג המכון בבדיקות - היתה ידועה ומבוררת". ובכל זאת, החקירה נגד כרמית לא נסגרה אלא התפתחה והלכה, עד שב-2023 הוחלט להגיש כתב אישום.

• נתפס במהירות של 190 קמ"ש - אבל זוכה בביהמ"ש
• החל מהשנה הבאה: כך תחלק המשטרה עוד אלפי דוחות לנהגים בישראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלא שבית משפט השלום לא הסתפק בבחינת אמיתות התוכן של דבריו של כרמית, אלא התחקה אחר הדרך שבה התנהלה החקירה כולה. השופטת התריעה בהחלטתה מפני פגמים מהותיים שנפלו בהתנהלות המדינה וקבעה כי הכרעת הדין אינה יכולה לעמוד. כשניסתה המדינה לערער על מסקנה זו, מצא עצמו המחוזי נדרש לסוגיה מהותית הרבה יותר: לא רק אם כרמית טעה בעדותו, אלא האם כלל ניתן להעמידו לדין בנסיבות שבהן גופי האכיפה עצמם פעלו באופן שהצטייר בעיני בית המשפט כלא שוויוני.

פסק הדין קבע כי אין מדובר במחלוקת משפטית זניחה, אלא בשאלה נורמטיבית רחבה. "קדצה מן הנגה" - הדוקטרינה המאפשרת לבית המשפט לבטל כתב אישום כשהתנהלות הרשות פוגעת פגיעה ממשית בתחושת הצדק - עמדה במרכז הכרעתם. השופטים מזכירים בפסק הדין שפורסם את תפקידה כבלם חיוני מפני ניצול לרעה של סמכות התביעה. לדבריהם, המקרה של כרמית מציב את אחד מהמצבים שבהם בית המשפט אינו יכול להתעלם מההתנהלות הכללית של רשויות החקירה. לדבריהם, "תחושה של אי־נוחות הולכת ומעמיקה מנחה את הקורא. התמשכות ההליכים, חוסר הבהירות בהתנהלות גורמי החקירה וחריגות בהפעלת שיקול הדעת - כולם מצטרפים ליצירת ספק משמעותי במידת ההגינות שבה הופעלה סמכות התביעה בעניינו של המשיב".

דגש על ההשוואה בין הטענות נגד כרמית לעדות לומס

עוד עולה מהפסק כי השופטים שמו דגש מיוחד על השוואה בין הטענות נגד כרמית לבין העדות המשמעותית של ד"ר רוי לומס, מומחה בכיר ממכון התקנים שנפטר ב-2023. עדותו של לומס, שתיארה את הפערים בבדיקות שנערכו בהולנד והצביעה על "בלבול שנבע מטעויות ולא מרצון להטעות", עוררה את השאלה מדוע הוא עצמו לא הועמד לדין, אם אכן ראתה המדינה בחומרה כה רבה את אי־הדיוקים שנאמרו. אחד הציטוטים המרכזיים מפסק הדין מבטא את עמדת המחוזי באופן חד: "אין מקום להניח כי במי שתפקידו לשמור על נקיון המערכת ייעשה שימוש בכלי האכיפה הפלילית באופן שאינו שוויוני. כאשר מהות המעשים בין בעלי התפקידים דומה, כמעט מתבקשת הנחת השוויון גם בניהול ההליך הפלילי".

• בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
• צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת

על פי הכרעת המחוזי, הרושם הוא כי כרמית נותר היחיד לשאת באחריות פלילית על שרשרת כשלים מערכתיים רחבה בהרבה. בחלקים שונים של פסק הדין חוזר ההרכב ומדגיש כי הפגמים בתיק אינם מצטמצמים לתוכן של עדותו של כרמית, אלא להתנהלות של מערכת האכיפה כלפיו לאורך שנים. "נוצרת תחושה קשה", שבו וחזרו השופטים בהחלטתם על האמירה הדרמטית שנרשמה כבר על ידי הערכאה הראשונה, הפעם במסגרת ערכאת ערעור.

בתוך כך, הזכיר בית המשפט כי החובה לפעול בהגינות אינה עומדת במתח עם הצורך להיאבק בעבריינות, אלא להפך - היא מעצימה את אמון הציבור. השופטים קובעים כי "הניסיון ללכוד אמת לעולם לא יצדיק פגיעה בנורמות הבסיסיות של שוויון ועשיית צדק", וכי על המדינה לבחון עצמה היטב בבואה להעמיד אזרח לדין על עבירה הנוגעת לאמירת אמת. החלטת המחוזי דוחה אפוא את ערעור המדינה ומותירה על כנה את ההכרעה של בית משפט השלום, שקבע כי כתב האישום נגד כרמית יבוטל. משמעות הדבר היא שההליך הפלילי נגדו הגיע אל קצו.

פסק הדין מסתיים ברמיזה ברורה כי מעבר לתיק האישי של כרמית, בפרשה הזו מצויה גם הזדמנות למחשבה מחודשת מצד רשויות האכיפה. השופטים הרחיבו וציינו כי, "סוגיות של הפעלת סמכות, הגינות ושוויון אינן פרטים טכניים אלא יסודות הכרחיים לקיומו של משפט פלילי תקין".

למה בכלל יש עניין כל כך גדול סביב מצלמות המהירות בפרשה הזו?

משום שמדובר במערכת אכיפה לאומית שהנפיקה מאות אלפי דו"חות. כשהתברר שחלק מהבדיקות שנעשו למערכת עשויות להיות בעייתיות, עלה חשש שהאמינות של אגרת הדו"חות נפגעה. לכן כל פרט בבדיקות - מי נכח, מה נעשה בהולנד, מי העביר דיווחים ועוד - נהפך לעניין קריטי.

למה המדינה התעקשה להעמיד לדין דווקא את אילן כרמית?

לפי טענת המדינה, כרמית היה זה שמסר עדות לבית המשפט בפרשת המצלמות, והוא זה שלטענתם העביר מידע לא מדויק. אבל אחד הוויכוחים המרכזיים בפסק הדין הוא האם זה הוגן להטיל את כל האחריות עליו בלבד, בזמן שאנשים נוספים היו מעורבים באותן בדיקות. זו בדיוק הסיבה שבית המשפט ראה בעיה של אפליה.

למה בית המשפט משתמש בביטוי "תחושה קשה"?

מכיוון שמעבר לשאלות המשפטיות היבשות, השופטים הרגישו שמשהו בהתנהלות הרשויות לאורך השנים לא מסתדר. עיכובים, שינויי כיוון, חומרים שהועברו באיחור - הכל הצטבר כך שהשופטים אמרו בעצם: למי שקורא את כל מה שקרה כאן, קשה להרגיש בנוח עם הדרך שבה הופעל כוח התביעה.

מה כל-כך בעייתי בכך שתיק נמשך שנים?

זה פוגע גם בהגינות כלפי האדם שמואשם וגם באמון הציבור. כשחקירה מתארכת בלי הסבר טוב, וכשגורמים שונים מחליפים גרסאות או עמדות, זה יוצר רושם שמשהו לא עובד כמו שצריך. במקרה הזה, השופטים ציינו במפורש שהזמן הרב שחלף החמיר את אי-הנוחות.

מה המשמעות של "הגנה מן הצדק" בפועל?

זה אומר שגם אם אדם באמת טעה או אמר משהו לא מדויק, עדיין ייתכן שלא נכון להעמיד אותו לדין, אם הדרך שבה המדינה פעלה היתה לא הוגנת. זו לא תעודת יושר, אלא אמירה על התנהלות הרשויות. כלומר גם מדינה צריכה לשחק בצורה הוגנת.

האם בית המשפט קבע שכרמית דיבר אמת?

לא. זו לא היתה השאלה המרכזית בשלב הזה. הדיון התמקד בעיקר בהתנהלות המדינה - האם היא פעלה בצורה הוגנת ושוויונית כשהחליטה להעמיד לדין רק אותו. השופטים הדגישו שלא הגיעו לדיון מלא באמת העובדתית, כי התיק נפל קודם לשם.

למה בכלל היתה מחלוקת סביב נוכחות נציג המכון בהולנד?

מפני שזה היה תנאי חשוב מאוד לתקינות המערכת. אם נציג מקצועי לא נכח בבדיקות, זה מערער את האמינות שלהן. כרמית נשען על מסמכים ותכתובות שקיבל, אבל בדיעבד התברר שהנוכחות של נציג המכון לא היתה כפי שסברו. מכאן התחיל כל הוויכוח.

האם פסק הדין עשוי להשפיע על תיקים אחרים של מצלמות המהירות?

לא באופן ישיר. זה פסק דין שמתייחס רק לכתב האישום נגד כרמית. אבל מבחינה ציבורית־מערכתית, ייתכן שהוא יחזק קריאה לבדוק מחדש איך מתקבלות החלטות בתיקים רגישים, ואיך הרשויות מוודאות שהן פועלות באופן שוויוני כלפי כל המעורבים.

למה מתייחסים הרבה לעדות של ד"ר לומס שנפטר?

מכיוון שהוא היה מומחה מכריע שסיפק מידע על הניסויים בהולנד. העובדה שהוא עצמו לא הועמד לדין, בעוד שכרמית כן, הדגישה את שאלת האפליה. מותו גם הקשה לברר מחדש חלק מהעובדות, וזה רק חיזק את העמדה שלא הוגן לנהל את התיק בדרך שהוא התנהל.

מה יקרה עכשיו?

מבחינה משפטית, התיק נגד כרמית נסגר. המדינה לא יכולה להגיש את אותו כתב אישום מחדש. מבחינה ציבורית, כנראה שהפרשה תמשיך ללוות את הדיון על אמון הציבור במערכות האכיפה והחקירה, בעיקר בגלל היקף השימוש במצלמות המהירות וחומרת הממצאים שעלו לאורך הדרך.