מצלמות מהירות הן מערכות אכיפה אלקטרוניות המותקנות בצירי תנועה ומתעדות עבירות מהירות וחצייה באור אדום. בישראל מופעל מערך ארצי הכולל עמדות קבועות, מצלמות ניידות ומערכות למדידת מהירות ממוצעת לאורך קטע דרך. הקנסות הנגבים מגיעים לעשרות ומאות מיליוני שקלים
בשנה ומהווים מקור הכנסה תקציבי, לצד תפקידם ההרתעתי. סוגיות מרכזיות בפעילות המערך הן שיעור המצלמות הפעילות בפועל, אמינות המדידה, משך הזמן עד משלוח הדוח וטענות נהגים בבתי המשפט לתעבורה. גופי בטיחות טוענים כי הרחבת האכיפה מפחיתה תאונות
דרכים קשות, ודוחות ביקורת בחנו את ההתנהלות התקציבית מול המשטרה.
שנים לאחר החשד שהוצבו מצלמות מהירות שהתגלו כלא תקינות, ובצל מחלוקות חריפות על עדויות מומחים מהולנד ועל התנהלות המשטרה, דחה המחוזי את ערעור המדינה וקבע כי לא ניתן להשאיר על כנו את כתב האישום בגין עדות שקר נגד ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים לשעבר. בית המשפט
התריע מפני תחושת אי־נוחות קשה שנוצרת מהתנהלות התביעה ושאל מדוע דווקא הוא הועמד לדין
