נתפס במהירות של 190 קמ"ש - אבל זוכה בביהמ"ש
לטענת הנהג, הוא כלל לא נסע בכביש הזה בזמן שנעשתה העבירה. מנגד, השוטר לא ידע לתאר את מסלול הנסיעה מרגע המדידה ועד העצירה, לא ידע היכן עצר את הרכב, לא זכר את מיקומו המדויק של התמרור, לא זיהה את לוחית הרישוי ולא ידע כמה נתיבים היו בקטע הנסיעה. "התפקשש
לי בעת רישום הדו"ח במלל מיקום העצירה", הודה השוטר בעדותו
ליל קיץ חם, כביש סואן ומכונית אחת מסוג מרצדס, שנהפכה לפתע למרכזו של תיק פלילי טעון. תושב המרכז מצא עצמו נאשם בעבירה חמורה של נהיגה במהירות של 189 קמ"ש בכביש 431 - כביש שבו המהירות המרבית המותרת היא 100 קמ"ש. לפי התביעה, מדובר באירוע שהתרחש בלילה של ה-23 ביוני 2023, כשהאיש היה בדרכו ליס פלאנט ראשון לציון. אלא שלבסוף, אחרי הליך משפטי מורכב, קבעה השופטת מגי כהן בהחלטה תקדימית: "לא הוכח שנסע בכביש הזה" - וזיכתה אותו מחמת הספק.
הפרשה החלה כשלשוטר יצחק עמית פורת, מפעיל ממל"ז (מד מהירות לייזר) ותיק, התקבלה קריאת מהירות חריגה. הוא הציב את הניידת בקילומטר ה-11 של כביש 431, כיוון את מכשיר הלייזר, ולטענתו מדד את המרצדס של שגב כשהיא דוהרת במהירות כמעט כפולה מהמותר. ואולם האיש, בעדותו, שלל בתקיפות את הטענה הזו. לטענתו, הוא כלל לא נסע בכביש 431 באותו לילה. הוא ובת זוגו נסעו מגדרה, עברו דרך כביש 7, כביש 4 ומשם לכביש 20 - מבלי להתקרב בכלל למיקום שבו נטען כי היה. "אני נהגתי כחוק 95-90 קמ"ש", העיד שגב בבית המשפט. גם בת זוגו תמכה בגרסה הזו. לדבריה, "לא ייתכן שנסענו במהירות כזו - הכביש היה הומה רכבים".
התביעה הציגה את עדות השוטר פורת כאמינה ויציבה. לדבריו, הוא שמר על קשר עין עם הרכב הנמדד, וליווה אותו לאורך הדרך עד שהורה לו לעצור. אלא שכאן התחילה השרשרת הארוכה של הספקות. בחקירה הנגדית נחשפו כשלים רבים: השוטר לא ידע לתאר את מסלול הנסיעה מרגע המדידה ועד העצירה, לא ידע היכן עצר את הרכב, לא זכר את מיקומו המדויק של התמרור, לא זיהה את לוחית הרישוי ולא ידע כמה נתיבים היו בקטע הנסיעה. הוא הודה גם כי לא תיעד את נקודת העצירה, וכי דו"ח הפעולה מולא רק לאחר חצות - דבר שהוביל לבלבול בתאריך. "התפקשש לי בעת רישום הדו"ח במלל מיקום העצירה", הודה השוטר בעדותו.
אחת הנקודות המרכזיות שהטתה את הכף היתה היעדר חיזוק עובדתי לעצם מיקום הנסיעה. השוטר טען כי עמד על תמרור 815, אך לא הצליח להוכיח כי מדובר בנקודת אכיפה מאושרת בזמן האירוע. המסמך שהוגש מטעם המדינה לאישוש הנקודה המאושרת היה מתוארך לינואר 2024 - חצי שנה אחרי האירוע. גם השוטר הנוסף שהיה בניידת - מתנדב שאמור היה לשמש אתת - לא מילא דו"ח ולא הובא לעדות. השופטת התייחסה לכך בחריפות, וכתבה בפסק הדין כי, "כאשר ניצבים אנו בגרסה מול גרסה ואין חולק כי הנאשם נעצר בכביש 20 ולא בכביש 431... הרי שלא ניתן לקבוע כי הנאשם נסע בכביש 431".
- ביטול כתב האישום בפרשת מצלמות המהירות נותר על כנו
- החל מהשנה הבאה: כך תחלק המשטרה עוד אלפי דוחות לנהגים בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד מצאה השופטת כי השוטר לא פעל לפי נוהלי המשטרה לאכיפת מהירות בלילה: הניידת לא עמדה בשול הימני אלא על אי תנועה, לא הופעל אתת ולא נרשם דו"ח עיכוב - אף שהעיכוב נמשך יותר מ-20 דקות. גם מצב התנועה לא תועד, אף שעל פי הנהלים, אכיפה בלילה תיעשה רק כשהרכב הנמדד בודד בנתיבו. השוטר לא ציין שום דבר מכל אלה בדו"ח שלו.
על רקע כל אלה, קבעה השופטת כהן כי לא ניתן לקבוע מעל לכל ספק סביר ששגב אכן נהג ברכב הנמדד, ובוודאי שלא שהוא עשה זאת בכביש 431. לדבריה בפסק הדין שפורסם, "הזיהוי נעשה על פי צבע וסוג ולא לפי מספר רישוי... נוצר ספק סביר בלתי מבוטל אם לא למעלה מזה ביחס לאשמתו של הנאשם". בפסיקתה היא אף ציטטה את עקרונות הספק הסביר מהמשפט הפלילי: "מהותו של הספק הסביר היא כי נוצר ספק - סדק בגרסת המאשימה שמעלה אפשרות אחרת סבירה השונה מגרסתה של המאשימה... הספק צריך להיות רציני, הגיוני, ובעל אחיזה מעשית במציאות". לבסוף היא גם הוסיפה כי, "לאור האמור אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק". זיכויו של האיש אולי מנע ממנו רישום פלילי, אך בעיקר מהווה תזכורת לכך שבמערכת צדק שפועלת בצורה תקינה, גם ספק קטן כשהוא מגובה בראיות ואי התאמות - יכול לשנות גורלות.
מדוע שאלת מיקום הניידת היתה חשובה כל כך?
מיקום הניידת הוא קריטי לדיוק
מדידת המהירות, בייחוד כשמדובר בשעת לילה. ההנחיות קובעות שהניידת צריכה להיות מוצבת בשול הימני של הכביש, כדי לא להפריע לתנועה ולבצע מדידה יציבה ובטוחה. במקרה הזה, הניידת הוצבה כאמור על תמרור 815, על אי תנועה - מהלך שלא תואם את הנוהל, והשוטר אף הודה בכך. העמדה
הלא תקנית עוררה ספק לגבי איכות ותוקף האכיפה.
- עשו אקזיט וניסו להימנע מתשלום מס - וזה עבד
- הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
איך השפיע היעדרו של דו"ח מהשוטר הנוסף על התיק?
השופטת ציטטה בפסק הדין פסיקה מחוזית שקובעת כי על כל שוטר שנכח באירוע לרשום דו"ח - גם
אם לא ראה דבר. במקרה הזה, השוטר הנוסף (מתנדב) לא ביצע, כאמור, תיעוד כלשהו, ולא הובא לעדות. מכיוון שמדובר באירוע שהתרחש בלילה, כשהזיהוי החזותי מורכב, היעדר התיעוד נחשב פגם ראייתי מהותי שפוגע ביכולתו של הנאשם להתגונן, ומחזק את טענת ההגנה לטעות בזיהוי.
האם הנאשם טען גם לליקוי טכני במכשיר הממל"ז?
כן. ההגנה העלתה טענות על כך שלא הוצגו מסמכים המאשרים את תקינות מכשיר ה"אב" (המכשיר שמכייל את מכשירי הממל"ז). השופטת דחתה טענה זו והסתמכה על פסיקה
קודמת שלפיה קיימת חזקה של אמינות למכשיר הממל"ז. עם זאת, היא חזרה והדגישה כי גם מכשיר אמין אינו מבטיח הרשעה אם ההפעלה נעשתה בצורה רשלנית, או שלא לפי הנוהל - וזה בדיוק מה שקרה במקרה הנ"ל.
מה ההבדל בין
זיכוי רגיל לזיכוי מחמת הספק?
זיכוי רגיל משמעו שהנאשם לא ביצע את המעשה כלל. זיכוי מחמת הספק, לעומת זאת, קורה כשקיימת אפשרות שהנאשם ביצע את העבירה, אך ההוכחות אינן חד-משמעיות ואין אפשרות לקבוע אשמה מעבר לספק סביר. זה בדיוק מה שקרה כאן -
השופטת לא קבעה באופן חד משמעי שהאיש חף מפשע, אלא שנוצר ספק ממשי אם זה היה הוא שנהג בכביש 431 במהירות שנמדדה.
האם ייתכן שהשוטר מדד רכב אחד ועצר רכב אחר?
זוהי אחת האפשרויות המרכזיות
שעלו בדיון. השוטר הודה כי לא זיהה לוחית רישוי, לא תיעד את הרכב המטרה בצילום ולא ידע לתאר את הרכב מעבר לסוגו וצבעו. בנוסף, הוא איבד קשר עין עמו לזמן מה. מכיוון שלא נרשמה מהירות הניידת במרדף, קשה לדעת אם סגר את הפער מהרכב המהיר. ייתכן כי הרכב שנעצר כלל לא היה
זה שנמדד - וזה היה הבסיס לספק הסביר.
מדוע נקודת האכיפה שהוגשה לבית המשפט לא התקבלה כראיה?
המדינה הציגה אישור לנקודת האכיפה, אך האישור היה מתוארך לינואר 2024, בעוד שהאירוע התרחש
ביוני 2023. השופטת קבעה שהאישור אינו רלוונטי למועד האירוע, ולכן לא מוכיח שנקודת האכיפה היתה מאושרת בזמן אמת.
מכמונות מהירות חדשות, שמבוססות על טכנולוגיית רדאר וצילום, צפויות להיכנס לשימוש מבצעי בקרוב - מה שישנה לחלוטין את אופן אכיפת עבירות המהירות בישראל. עד היום השוטרים שהפעילו אמצעי אכיפת מהירות, כמו אקדח הלייזר (ממל"ז) או מצלמות א-3, היו צריכים להסתמך על ראייה ישירה של הנהג. כלומר אם נהג נתפס במהירות מופרזת, שוטר היה צריך לשמור עליו קשר עין כדי שהדו"ח יהיה תקף. המכמונות החדשות יפעלו ללא צורך בקשר עין ויאפשרו לשוטרים בניידות למדוד ולצלם את הרכב בזמן אמת. מדובר בשדרוג משמעותי למכמונות הוותיקות, כמו הדבורה שמותקנת בעיקר בניידות בדרום. בפועל זה אומר שאם חרגתם מהמהירות המותרת, תקבלו תמונה ברורה שלכם ברכב עם מהירות הנסיעה, וזה יספיק לצורך הרשעה מיידית.
- 3.אנונימי שוטר לשעבר 12/06/2025 22:18הגב לתגובה זוזאת הצרה של המשטרה תובעים לא מקצועיים תובע מקצועי לא היה הולך עם תיק לניהול לגבי הפעלה על אי תנועה זה לא נכון שרק משול ניתן להפעיל זה הוראה פנימית
- 2.בצלאל אברהם 08/06/2025 13:42הגב לתגובה זונהג על מרצדס ב 190 קמש כנראה מקורב לכמה אנשים. בת זוגו העידה. כל מטרת המשפט זה שהשוטר שרשם הדוח יבין שאם הוא רוצה להמשיך לישון טוב בלילה כדאי שישכח. ומי נותן לזה יד כמובן בית המשפט לשלום העבריינים.
- 1.איזה יופי.. עוד עבריין תנועה שהצליח לחמוק (ל"ת)אנונימי 30/05/2025 11:50הגב לתגובה זו

הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל עקב תאונה
השופטת קבעה כי המפעל נתן לנער "הדרכה חפוזה ונמהרת" ולא פיקח על עבודתו, שעה בלבד אחרי שהתקבל לעבודה. קטיעת שלוש אצבעות ביד הדומיננטית הפכה את ימי הקיץ של התובע לסיוט רפואי מתמשך. העדויות שנשמעו בבית המשפט חשפו פערים גדולים בגרסאות, והובילו למסקנה חד־משמעית:
רשלנות המעביד היא שגרמה לתאונה. הפיצוי הכולל שישולם לנער מגיע ליותר מ-981 אלף שקל
הקיץ שאמור היה להיות פתיחת הדלת הראשונה של נער בן 15 לעולם העבודה הסתיים מהר הרבה יותר מכפי משחשב, ובצורה שאיש לא היה מאחל לעצמו. במקום שעות עבודה קלילות במפעל לייצור בקבוקים, התובע מצא את עצמו בחדר המיון של בית החולים העמק בעפולה, כשהוא סובל מפגיעה קשה בידו הדומיננטית. בתוך שעה בלבד מהרגע שנקלט לעבודה, שגרת החופש הגדול שלו התפוגגה והתחלפה בלילות של כאבים, טיפולים וניתוח בהרדמה כללית, לאחר ששלוש מאצבעותיו נקטעו בחלקן. פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בחיפה חושף את רצף המחדלים שאיפשרו את התאונה, ומבהיר כי אחריות המפעל היא ברורה ומלאה.
על פי פסק הדין, התאונה התרחשה ב-30 ביולי 2018, כשהתובע, יליד 2003, הגיע למפעל לאחר ששמע מחבריו כי המקום נוהג להעסיק קטינים בתקופת הקיץ. השופטת מאג'דה ג'ובראן־מורקוס מתארת כיצד כבר בתחילת היום, בתוך רבע שעה מהגעתו, נמצא הנער עובד ללא פיקוח וללא הכשרה מספקת, בסביבה שבה פועלת מכונה תעשייתית כבדה לייצור בקבוקים. הוא סיפר כי ישב עם מנהל הנתבעת כ-15 דקות בלבד לפני תחילת העבודה, וכי לא נערך לו סיור במפעל, לא ניתן לו מידע על אופי המתקנים והסכנות, ולא הוסברה לו דרך העבודה עם המכונה. בעדותו היא אמר כי, "אז לא ידעתי מה המכונה הזו ואף אחד לא הדריך אותי איך לעבוד על המכונה… אני כקטין רוצה להראות את עצמי מבין, התחלתי לעבוד על המכונה".
העדות הזו עמדה מול גרסה אחרת לחלוטין שהציג מנהל הנתבעת, שטען כי התובע התקבל לעבודה פשוטה של הדבקת מדבקות על בקבוקים וכיסוי צנצנות, וכי לא ניתנה לו כל הוראה לעבוד על המכונה הכחולה המייצרת את הבקבוקים. לדבריו, העובד הנוסף שהיה מופקד על המכונה - אדם מנוסה ומוכשר - הוא זה שהיה אמור לעבוד עליה, ולתובע כלל לא היה תפקיד שקשור בה. המנהל אף טען כי ירד ממשרדו בקומה העליונה, הבחין בתובע יושב על המכונה "ומנסה לעבוד עליה", וכי צעק לעברו לרדת ולחזור לתפקידו, אך התובע התעלם וניסה להראות שהוא יודע להפעיל את המכונה.
העובד הנוסף לא הובא לעדות
אלא שגרסת הנתבעת לא הצליחה לעמוד במבחן הראיות. בית המשפט מציין כי העובד הנוסף, שלפי תצהיר המנהל היה תושב עזה שעבד במקום, לא הובא לעדות, אף שבטופס בל/250 שמולא בסמוך לאירוע נרשם עד אחר לחלוטין, תושב מאותו יישוב שבו נמצא המפעל. גם אשתו של מנהל הנתבעת, שנכחה במקום בזמן התאונה לפי דבריו, לא הובאה לעדות. השופטת קבעה בהכרעתה כי ההימנעות מהבאת עדים קריטיים משפיעה לרעת הנתבעת ומחלישה את גרסתה באופן מהותי. לצד זאת, היא ציינה כי העדות של התובע היתה עקבית, סדורה ואמינה, ואף נתמכה בכך שבמסמכים הרשמיים שהוגשו לאחר התאונה לא נרשם שהתובע חרג מהוראות כלשהן.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בכך קיבל בית המשפט את גרסת הנער, שלפיה מי שהפנה אותו ישירות למכונה היה מנהל העבודה עצמו. הוא לא הוזהר מפני הסיכון, לא קיבל כל הנחיה להימנע מקרבה למתקן, וההדרכה שניתנה לו היתה מינימלית, כללית ולא מתאימה לגילו. בחלק מרכזי בפסק הדין קבעה השופטת כי, "הנתבעת לא הסתייגה ולא פירטה בטופס 250 או בטופס הודעה על פגיעה למל"ל כי התובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו", וכי הוראות הבטיחות שניתנו לו היו "חפוזות וכלליות". עוד היא כתבה בהכרעת הדין כי, "לא נערך לו סיור במבנה המפעל וישר התחיל לעבוד - ללא פיקוח".

עשו אקזיט וניסו להימנע מתשלום מס - וזה עבד
פסק דין חשוב של המחוזי מרחיב את ההבנה לגבי אופן קביעת שווי פעילות ונכסים במסגרת עסקות מחירי העברה. בתוך מסכת עובדות מורכבת, קבעה השופטת כי חבות מס עתידית של המוכר אינה חלק משווי המכירה, אך מבנה תשלומי ה-Holdback למייסדים דווקא כן מהווה רכיב אינהרנטי
בשווי זה. מדובר בהכרעה בעלת השלכות רוחב משמעותיות, המשנה את האופן שבו חברות בינלאומיות יידרשו לגשת לחישובי FAR לאחר רכישת מניות
כשחברת הייטק ישראלית נמכרת לענקית בינלאומית, נדמה לעתים שהדרמה האמיתית מתרחשת אחרי שהקמפיין החגיגי מסתיים. במקרים רבים, בתוך זמן קצר לאחר שהמניות עוברות רישום והתקשורת מפרסמת את שווי העסקה, מתחיל מאחורי הקלעים תהליך מורכב בהרבה: שינוי המבנה העסקי הפנימי, העברת הפעילות, ומכירת נכסים בלתי מוחשיים - תהליך שמערב שאלות מס מורכבות, שונות מכל מה שמוכר בעסקאות רגילות בין צדדים שאינם קשורים.
כך קרה גם בפרשה הבאה, שנדונה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבמרכזה עמדה הקסהדייט, חברת סייבר שפעלה בישראל והוקמה ב-2014 על ידי שלושה מייסדים. החברה נמכרה למיקרוסופט ישראל לפי שווי של 75 מיליון דולר, בתמורה שנקבעה בעסקה בין צדדים שאינם קשורים. אלא שיום לאחר השלמת רכישת המניות, ביצעה החברה שינוי מבנה שבמסגרתו הועברה כל פעילותה ונכסיה למיקרוסופט. זהו הרגע שבו החלה המחלוקת שבמוקד פסק הדין.
הערעור עסק בשתי שאלות מס מרכזיות, שעד היום לא זכו להכרעה שיפוטית ישירה בהקשר של שינויי מבנה לאחר רכישת מניות. האחת נגעה לגילום המס, כלומר האם יש להוסיף לשווי הנכסים (FAR) את מס רווח ההון שהמוכר עתיד לשלם בגין המכירה. השנייה עסקה בסיווג תשלומי ה-Holdback (הולדבק) למייסדים, כשליש מהתמורה שחולקה להם רק אם ימשיכו לעבוד במשך שלוש שנים לאחר העסקה.
בית המשפט פתח את פסק דינו בהצגת המסגרת המושגית: שווי הממכר נקבע על בסיס מחיר הרכישה של המניות, מאחר שמדובר בעסקה בין צדדים בלתי קשורים המשקפת את שווי השוק האמיתי של החברה. אלא שבשלב הזה נדרשות התאמות שונות, וההתאמות האלה הן לב לבו של הערעור. כפי שתיארה השופטת ירדנה סרוסי בהכרעתה, "ערעור מס הכנסה זה עניינו בהתאמות שיש לבצע לתמורת המניות, על מנת להעריך את שווי מכירת הנכסים והפעילות".
- השכר נטו יעלה - אבל, לא לכולם; התוכנית של האוצר נחשפת
- 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רשות המסים לא דרשה זאת בעבר
הוויכוח הראשון, והמרכזי, היה האם צריך לגלם את מס רווח ההון שהחברה היתה חייבת בו בעת העברת הפעילות למיקרוסופט. פקיד השומה טען שכן, וטען שהתחשיב צריך לשקף את השיקולים הכלכליים שהרוכשת ידעה מראש, לרבות המס שיידרש בעתיד. לעומתו, הקסהדייט טענה כי רשות המסים עצמה לא דרשה זאת בעבר, וכי הדבר עומד בניגוד לקווי ההנחיה של ה-OECD ולחוזר 15/18 העוסק בשינויי מבנה.
