תשלם לנהג המונית: הערעור של גוטליב נדחה

בסתיו 2019 התרחש עימות קטן לכאורה, שנהפך לסכסוך משפטי מתמשך. נהג המונית דוד כהן, שעסק גם בהסעת תלמידים עם צרכים מיוחדים, הוריד את בתה של חברת הכנסת מהליכוד,טלי גוטליב, שהיא גם אם לילדה עם צרכים מיוחדים, בסמוך לביתה שבגבעת שמואל. שם פרץ ויכוח סביב חטיף שאכלה הילדה במהלך הנסיעה. כהן טען כי ביקש ממנה בנימוס שלא לאכול במונית בשל הלכלוך שנגרם בעקבות כך, ואילו גוטליב סיפרה כי דווקא הוא "צעק עליה בגסות לעיני בתה". חילופי הדברים הקצרים התגלגלו במהרה לפוסטים ברשת החברתית.

ימים אחדים לאחר האירוע פרסמה גוטליב שני פוסטים נוקבים בפייסבוק, שבהם הזכירה את שמו הפרטי של כהן, צירפה צילום של המונית ובו נראה מספר הרישוי ושם תחנת המוניות, ותיארה אותו כאדם ש"צורח" על ילדים עם צרכים מיוחדים ואף מאיים להפסיק נסיעה באמצע הדרך. בפוסט נוסף כינתה אותו "מתבכיין", לאחר שלטענתה פנה לפייסבוק בבקשה להסיר את הפרסום. כהן לא נשאר אדיש. לטענתו, בעקבות הפוסטים הוא ספג עלבונות, קריאות נאצה ודרישות לפטרו מתחנת המוניות. הוא הגיש תביעה על לשון הרע בבית משפט השלום בפתח תקווה. גוטליב הגיבה בתביעה שכנגד, וטענה כי הוא זה שנהג כלפיה בגסות, התייחס לבתה באופן מבזה, ואף השאיר את המנוע פועל כשהילדה ברכב, בניגוד להוראות הדין.

פסק הדין הראשון שניתן בפברואר האחרון בבית משפט השלום הכריע כי שני הפוסטים מהווים לשון הרע. השופט נמרוד שטרנליכט קבע כי גם בלי הקללות החריפות עצמן, עצם ההצגה של כהן כמי שמתעמר בילדה בעלת צרכים מיוחדים היא פוגענית. "הצגת המשיב כאדם בלתי מתחשב וחסר רגישות באופן כה קיצוני כלפי ילדה בעלת צרכים מיוחדים עלולה להפכו למטרה לשנאה ולבוז ואף לפגוע בפרנסתו", כתב השופט בפסק דינו אז. הוא דחה את טענת "אמת בפרסום" מאחר שגוטליב לא הצליחה להוכיח את גרסתה ולא הביאה את הסייעת שנכחה באירוע לעדות. עוד הוא קבע כי השם הפרטי, מספר הרכב ופרטי תחנת המוניות הם פרטים מזהים דיים.

גוטליב טענה שבימ"ש השלום התעלם מסתירות בעדות הנהג

בית משפט השלום חייב אז את גוטליב לשלם לכהן פיצוי בסכום כולל של 30 אלף שקל, לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בכך נסתם הגולל על התביעה הראשונה, אבל גוטליב בחרה לערער לבית המשפט המחוזי. בערעור טענה גוטליב כי פסק הדין התעלם מטענות יסודיות. ראשית, לדבריה, הפוסטים לא אפשרו לזהות את הנהג, ולכן לא התקיים בהם כלל יסוד ה"פרסום" בעוולת לשון הרע. שנית, גוטליב טענה כי הערכאה הראשונה לא הכריעה בשאלת המהימנות והתעלמה מסתירות בעדויות של כהן ושל עדים מטעמו.

• בעלה של שקמה ברסלר תובע מיליונים בגין לשון הרע
• טלי גוטליב תשלם 30 אלף שקל לנהג מונית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט מוטי פירר במחוזי דחה את הערעור. הוא ציין כי סוגיית הזיהוי נדונה בהרחבה כבר בבית משפט השלום. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נכתב כי, "שמו הפרטי של המשיב, סוג הרכב, צבעו, מספר הרישוי ושמה של תחנת המוניות… כל אלו מצביעים על כך שניתן היה לזהות אותו בבירור". עוד הוא הדגיש כי גם אם לא הופיעו שם משפחתו או פניו של הנהג, די היה בפרטים האלה כדי לאפשר לכל אדם להבין במי מדובר, ואף להימנע מלקרוא לו להסעה.

גם הטענה השנייה נדחתה. השופט פירר קבע כי בית משפט השלום בחן את גרסאות הצדדים, ואף זקף לחובת גוטליב את אי־זימונה של הסייעת. "משלא הובאה סייעת זו לעדות נותרנו כשגרסאות הצדדים באשר לנסיבות האירוע עומדות זו מול זו", ציטט השופט בהכרעתו. המחוזי הזכיר את "כלל אי־ההתערבות", שלפיו ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מהימנות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים.

לבסוף קבע המחוזי כי פסק הדין של בית משפט השלום יעמוד על כנו, והערעור נדחה. בנוסף לפיצוי שנפסק נגד גוטליב בערכאה הראשונה, היא חויבה לשלם לכהן הוצאות משפט נוספות בסכום כולל של 12 אלף שקל בעקבות הערעור.

• יבואנית תקבל 315 אלף שקל מתוך תביעה של 2.2 מיליון
• דרש לבטל הסכם גירושים בטענה שלא הבין עברית - ונדחה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מכר דירה, ביקש לבטל את העסקה - ונדחה בבית המשפט

למה בית המשפט מתייחס לפוסטים בפייסבוק ברצינות כזאת?

כי גם מה שנכתב ברשתות החברתיות נחשב "פרסום" לכל דבר ועניין. אם הפוסט פוגע בשם של מישהו, מזכיר אותו בצורה שניתן לזהות אותו וגורם נזק - זה נחשב לשון הרע בדיוק כמו כתבה בעיתון או פרסומת ברדיו.

אבל כתוב שהיא הזכירה רק את השם הפרטי שלו. זה מספיק כדי לזהות?

כן. בית המשפט קבע שהשילוב בין השם הפרטי "דוד", צילום המונית עם מספר הרישוי, צבע הרכב, הסורג הייחודי וגם שם תחנת המוניות - כל אלה ביחד מספיקים כדי שכל מי שמכיר את התחנה או את הנהג יבין במי מדובר. לא צריך שם משפחה או תמונה של הפנים.

אם היא הרגישה שהוא באמת צעק עליה ועל הבת שלה, למה זה לא נחשב "אמת בפרסום"?

מכיוון שמי שטוען שהדברים הם אמת חייב להוכיח את זה. בית המשפט ציין שהעדה הכי חשובה, הסייעת של הילדה שהיתה נוכחת שם, בכלל לא הובאה לעדות. בלי ראיה חיצונית שתומכת בגרסה שלה, נוצר מצב של מלה מול מלה, ואז היא לא עומדת בנטל ההוכחה.

מה ההבדל בין ויכוח רגיל ברחוב לבין פוסט בפייסבוק?

ויכוח ברחוב נשאר בין מי שנמצאים שם. פוסט בפייסבוק מתפרסם לכל העולם, נחשף למאות ואולי אלפי אנשים, והוא יכול לגרום נזק גדול הרבה יותר לשם של האדם שעליו הוא נכתב. לכן בתי המשפט מתייחסים אליו בחומרה.

האם העובדה שטלי גוטליב היא דמות ציבורית עזרה לה או הזיקה לה במשפט?

היא לא עזרה. להפך, העובדה שמדובר באישיות ציבורית אפילו מחזקת את ההבנה שהפוסט זכה לתהודה רחבה יותר. בית המשפט הזכיר שבמעמדה, הדברים מקבלים משקל נוסף ויכולים להשפיע מהר יותר על דעת קהל.

ואם אנשים סתם נעלבים מפוסט? לא אמורים להיות מוגנים בחופש הביטוי?

חופש הביטוי הוא ערך חשוב, אבל הוא לא מוחלט. יש לו גבול ברור: אסור לפגוע בשם הטוב של מישהו אחר בלי הצדקה עובדתית. כלומר מותר להביע דעה, מותר לכעוס, אבל אסור להציג אדם בצורה פוגענית ושקרית בפני הציבור.

למה הערעור לא הצליח? אולי המחוזי היה יכול לראות את הדברים בצורה אחרת?

בערעורים בתי המשפט נוטים לא להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה. השופט המחוזי אמר מפורשות שזה "כלל אי ההתערבות" - בית המשפט שראה ושמע את העדים נמצא בעמדה טובה יותר לשפוט מי דובר אמת. לכן כדי להפוך החלטה כזאת צריך הוכחות חריגות, וזה לא היה המקרה.