מונית
צילום: ביזפורטל

טלי גוטליב תשלם 30 אלף שקל לנהג מונית

הנהג תבע את חברת הכנסת מהליכוד לאחר שזו כינתה אותו "בן זונה" ו"אפס" בפוסט שהעלתה לפייסבוק. האירוע שבעקבותיו פורסם הפוסט התרחש באוקטובר 2019, כשכהן הסיע את בתה של גוטליב, במסגרת עבודתו כנהג מונית שמוביל ילדים עם צרכים מיוחדים למוסדות חינוך. כשהגיע לבית המשפחה, פרץ עימות מילולי בינו לבין גוטליב, שהתעקשה שבתה תאכל חטיף במהלך הנסיעה, בעוד שכהן טען כי אסור לאכול במונית

עוזי גרסטמן | (14)

בית משפט השלום בפתח תקווה פסק לטובתו של נהג המונית דוד כהן, שתבע את חברת הכנסת טלי גוטליב (הליכוד) לאחר שזו כינתה אותו "בן זונה" ו"אפס" בפוסט שהעלתה לרשת החברתית פייסבוק. כהן תבע את גוטליב בגין לשון הרע לאחר שפרסמה פוסטים שבהם תקפה אותו בחריפות בשל סירובו לאפשר לבתה, שסובלת מאוטיזם, לאכול במונית שלו. בית המשפט קבע כי מדובר בפרסום פוגעני שפגע בשמו הטוב של כהן, והורה לגוטליב לפצות אותו בסכום כולל של 30 אלף שקל.


האירוע התרחש באוקטובר 2019, כשכהן הסיע את בתה של גוטליב, במסגרת עבודתו כנהג מונית שמוביל ילדים עם צרכים מיוחדים למוסדות חינוך. כשהגיע לבית המשפחה, פרץ עימות מילולי בינו לבין גוטליב, שהתעקשה שבתה תאכל חטיף במהלך הנסיעה, בעוד שכהן טען כי אסור לאכול במונית. גוטליב, שהתרגזה על כך, פרסמה פוסט חריף בעמוד הפייסבוק שלה, שבו כתבה: "בן זונה. חתיכת בן זונה. ותתבע אותי יה אפס". היא גם צירפה תמונה של רכבו של כהן, עם מספר הרישוי הגלוי.


הפוסט של גוטליב נהפך לוויראלי


הפוסט נהפך במהרה לוויראלי, והועתק לעמוד הפייסבוק הפופולרי "סטטוסים מצייצים" ולעמוד נוסף של העיתונאית סיון כהן. אמנם הגרסאות שפורסמו שם צונזרו מעט ונמנעו משימוש בכינויי הגנאי החריפים, אך עיקרי הטענות נותרו בעינן. בעקבות הפרסום, ספג כהן מתקפות רבות מצד גולשים זועמים, ואף קיבל פניות נזעמות מתושבי גבעת שמואל, שקראו לפטרו מעבודתו.


לאחר שנוכח כי שמו הטוב נפגע, וכי ישנה פגיעה ישירה בפרנסתו, החליט כהן להגיש תביעה נגד גוטליב בגין לשון הרע, בדרישה לפיצויים בסכום כולל של 250 אלף שקל. כהן טען כי הפרסום לא רק פגע בשמו הטוב, אלא גם גרם ללקוחותיו לנתק עמו קשר, ואף הוביל לפגיעה בעבודתו בתחנת המוניות. לדבריו, הוא מעולם לא דיבר בגסות כלפי גוטליב או בתה, אלא ניסה לשמור על כללי הניקיון במונית.


מנגד, גוטליב טענה כי כהן נהג בחוסר רגישות כלפי בתה, והוסיפה כי הוא אילץ את הילדה לרדת מהמונית אם היתה אוכלת במהלך הנסיעה. היא טענה כי פעלה מתוך הגנה על בתה, ותיארה את תגובתה בפוסט כמעשה טבעי של אם מגוננת.


"פרסום מתוכנן ומכוון בפלטפורמה ציבורית"


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט נחום שטרנליכט בחן את טענות הצדדים, וקבע כי הדברים שכתבה גוטליב אינם בגדר "קללות ברגע של כעס", אלא פרסום לשון הרע הפוגע בשמו הטוב של כהן. בפסק הדין שפורסם, נכתב כי, "אין מדובר בגידופים רגעיים שנאמרו במהלך ויכוח, אלא בפרסום מתוכנן ומכוון בפלטפורמה ציבורית, אשר עשוי היה לפגוע באופן ישיר בפרנסתו של התובע".


השופט הדגיש כי העובדה שהפוסט כלל את מספר הרישוי של המונית הוסיפה לפגיעה, שכן היא אפשרה לאנשים לזהות את כהן ולבזות אותו ברשת החברתית - ואף במציאות. "הנתבעת בחרה להפוך ויכוח אישי לאירוע ציבורי ולמתקפה תקשורתית על אדם פרטי, וזאת ללא הצדקה מספקת", נכתב בפסק הדין.

קיראו עוד ב"משפט"


במהלך המשפט, ניסתה גוטליב לטעון להגנת "אמת בפרסום", אך השופט קבע כי היא לא הצליחה להוכיח כי כהן אכן התנהג כפי שתיארה בפוסט. "לא הובאה כל ראיה לכך שהתובע איים להוריד את בת הנתבעת באמצע הדרך, צעק עליה או השפיל אותה", כתב השופט בהכרעת הדין. "משלא הובאו עדים שיתמכו בגרסתה, ומשנמצא כי יש בגרסה חורים, הרי שאין להעניק לנתבעת את ההגנה הזו".


האם בית המשפט התחשב בכך שהנתבעת היא חברת כנסת? 

בית המשפט ציין כי אמנם חבמקרה אחר, פסק דיברת כנסת היא דמות ציבורית, אך חופש הביטוי אינו מעניק לה חסינות מפני תביעות לשון הרע.


מדוע הפיצוי נקבע על 30 אלף שקל בלבד? 

השופט קבע כי מדובר בסכום מידתי, בהתחשב בכך שהפרסום הוסר תוך זמן מה, אך גם בשל הפגיעה בשמו הטוב של כהן.


האם גוטליב נדרשה להתנצל? 

בית המשפט לא הורה לה להתנצל, אך פסק הדין הבהיר כי דבריה חרגו מגבולות השיח הציבורי הלגיטימי.


במקרה אחר, בפסק דין ע"א 4534/02 רשת שוקן נ' הרציקוביץ, קבע בית המשפט העליון כי לשון הרע קיימת גם כשמדובר בביטויים קשים הנאמרים מתוך סערת רגשות, אם הם עלולים לגרום לפגיעה של ממש בשמו של אדם. במקרה נוסף, בפסק דין רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, נפסק כי גם כינויי גנאי חריפים עלולים להוות לשון הרע אם יש בהם השפעה ממשית על מעמדו החברתי או המקצועי של אדם. ואילו בפסק דין ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, הבהיר בית המשפט כי כדי להוכיח את הגנת "אמת בפרסום", על הנתבע להציג ראיות חותכות לדבריו, ולא די בטענות כלליות.


במקרה נוסף, בית משפט השלום בראשון לציון הכריע באחרונה בתביעה של הרב אמנון יצחק נגד ענקיות הטכנולוגיה גוגל ומטא, ועוד שלושה אנשים פרטיים. הרב, שידוע כפעיל מרכזי בתחום החזרה בתשובה, דרש סכום כולל של 1.8 מיליון שקל בטענה כי פורסמו נגדו תכנים מכפישים בפלטפורמות השונות של החברות. הרב יצחק ועמותת שופר שבניהולו פנו לבית המשפט בטענה כי מיוני 2020 הופצו ברשת סרטונים ופרסומים שהציגו אותו באור שלילי. בין היתר, נטען כי הסרטונים תיארו אותו כמי שמנהל כת מסוכנת, מתעלל נפשית ופיזית בחסידיו, ואף כמי שהשפיע באופן עקיף על אדם שביצע רצח. התובעים טענו כי הפצת הסרטונים נעשתה באופן ממומן, בהשקעה כספית ניכרת, וכי גוגל ומטא סירבו להסיר את הפרסומים על אף פניותיהם החוזרות ונשנות. התובעים טענו כי מדובר בקמפיין מכוון שנועד להשחיר את שמו של הרב ולפגוע בפעילותו. לדברי הרב יצחק עצמו, "לא ייתכן שחברות ענק כמו גוגל ומטא יאפשרו הפצת שקרים גסים שכאלה, במיוחד כאשר מדובר באיש ציבור שהשפעתו רבה על הקהל הרחב". גוגל ומטא טענו כי הן אינן המפרסמות של התכנים, אלא רק מספקות פלטפורמות להפצת תוכן גולשים. הן הדגישו כי בהתאם למדיניות שלהן, הן לא מסירות תכנים כל עוד לא הוכח שמדובר בלשון הרע שאינו חוסה תחת חופש הביטוי. בנוסף, החברות טענו כי התובעים לא פנו ישירות ליוצרי הסרטונים, אלא בחרו לתבוע דווקא אותן.

תגובות לכתבה(14):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 12.
    אנונימי 28/06/2025 16:28
    הגב לתגובה זו
    ככה זה כשאת בהמה עם פה גורה. תשלמי!!!
  • 11.
    חי 08/05/2025 18:43
    הגב לתגובה זו
    רק רפורמה תסיים את אי הצדק !
  • 10.
    אנונימי 08/05/2025 18:43
    הגב לתגובה זו
    אם היא הייתה שמאלנית השופט היה מחליט אחרת !
  • 9.
    אהרון 26/04/2025 17:37
    הגב לתגובה זו
    ככה לקלל נהג מונית בשפה גסה ועוד את אמא של הנהג לקרוא לה זונה שופטת עלובה
  • 8.
    שים 07/03/2025 08:00
    הגב לתגובה זו
    הפיצוי היה צריך להיות גבוה שבע מונים בהיות הנתבעת עוד וחכ. לא כאחד האדם בשוק. עונש דוגמא לאחרים.
  • 7.
    אמיתי 02/03/2025 21:57
    הגב לתגובה זו
    הרי היא לא תשלם את זה מכיסה הפרטי מי שישלם לנהג זה הציבור הפראייר שאלה היצורים שעושקים אותו כבר 50 שנה
  • 6.
    קפלניסט 02/03/2025 21:07
    הגב לתגובה זו
    נתניהו החולה ויתר המערכות השלטוניות בקריסה
  • 5.
    פרוגרס 02/03/2025 10:12
    הגב לתגובה זו
    צדיקים. השם יחזק אותם.
  • 4.
    אנונימי 01/03/2025 09:36
    הגב לתגובה זו
    אנשי השמאל הפוגרסיבי קיצוני מוציא דיבת הארץ רעה ומגינים סירטוני אונס מדויינים ולא עומדים לדין על בגידה שדינה עמוד התלייה.אה... נכון מדובר ביועצת המשפטית מבית הפרקליטות המושחתת החברה שך השופט ברק שהוא מחבריי קסטנר.
  • פצ 02/03/2025 00:28
    הגב לתגובה זו
    לכתוב שטויות ולהמציא בלי לתת דין וחשבון על זה. יש לך הוכחות להזיות שיצאו מהמקלדת שלך
  • אנונימי 24/05/2025 16:15
    נראה לי שאם אתה אדם אמיתי ולא בוט אירני אז אתה צריך ניתוח מח דחוף להפריד את שתי האונות שלך. יפחית לך את האגרסיות.
  • 3.
    אילן מתא 28/02/2025 14:31
    הגב לתגובה זו
    איך היינו נראים ללא מערכת המשפט וללא בתי המשפט וללא שופטים קן הקוקייה היה קטן עלינו . מדינת עולם שלישי מנוהלת עי אייכמנים חולי נפש בורים ועמי ארצות בראשם אדם מושחת נוכל עלוב נפש ורמאי .
  • 2.
    פסיכולוגית 28/02/2025 14:23
    הגב לתגובה זו
    השקיעי בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי למנוע את אשפוזך .
  • 1.
    כל הכבוד לבית המשפט גוטליב בלתי נסבלת (ל"ת)
    אנונימי 28/02/2025 14:06
    הגב לתגובה זו
מסמך חתימה
צילום: pixabay

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".

המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.

מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה

עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.

בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

הלוואה חשבונות
צילום: freepik

המלווה דרש כמעט מיליון שקל - ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף

פסק דין בפרשה של הלוואות במינימרקט ממודיעין קובע כי מלווה חוץ־בנקאי, שדרש מהלווה כ-900 אלף שקל בטענה לחוב תופח וריביות, הצליח להוכיח רק שבריר מהסכום. לאחר שנים של התדיינות, בית משפט השלום בפתח תקווה ביטל את ההסכם החוץ־בנקאי וקבע כי יש להשיב למלווה רק את סכום הקרן שנמצא כמשולם חלקית. השופטת הזהירה מהיעדר תיאום מסמכי הלוואה ומהסתמכות על צ'קים שנועדו לשמש בטוחה בלבד

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא, שהגיע אל שולחנה של השופטת לימור חלד-רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נוצר מתוך מצוקה כלכלית יומיומית, כזו שמוכרת היטב לעסקים קטנים בישראל. בין מדפי מינימרקט צנוע במודיעין התפתח קשר שהחל כעזרה לכאורה בין מכרים בבית הכנסת, והסתיים בשורה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל, טענות על ריבית נשך, האשמות הדדיות וחוב נטען שהתנפח עד לכ-900 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע בסופו של דבר כי כל שניתן להוכיח הוא יתרה של כ-60 אלף שקל בלבד.

ההליך המשפטי, שכלל שתי תביעות שטריות (תביעות להוצאה לפועל על סמך שטר, למשל צ'ק) שאוחדו, עסק ביחסי מלווה־לווה שנמשכו שנים. התובע, חיים אוזן, טען כי העניק לנתבע, ישראל מיכאל אביב, הלוואות חוץ־בנקאיות בהיקפים גדולים, וכי כנגד אותן הלוואות הופקדו בידיו צ'קים שנועדו להבטיח את ההחזר שלהן. לטענתו, מרגע שהנתבע הפסיק לפרוע את החוב, פנה לביצוע הצ'קים בלשכת ההוצאה לפועל. אלא שהנתבע טען מנגד כי מדובר במערכת יחסים אחרת לגמרי, שבה המינימרקט שבו עבד הוא זה שנזקק לעזרה תזרימית, וכי התובע הוא שפעל לאורך השנים בניגוד לדין, ללא כל הסכם הלוואה מסודר ומתוך גביית ריביות מופרזות.

במרכז הסיפור עמדו שלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבע, בסכום מצטבר של 670,400 שקל. לאחר פתיחת התיקים ביקש הנתבע, ב-2018, להכריז עליו חייב מוגבל ולהיכנס להליך איחוד תיקים. רק כארבע שנים מאוחר יותר הגיש התנגדות לביצועי השטרות - ובית המשפט, בהחלטה מוקדמת של רשם בכיר, העניק לו רשות להתגונן. כשהתיק הגיע לשלב ההוכחות, הציג התובע גרסה שלפיה הכיר את הנתבע בבית הכנסת, שם סיפר לו האחרון כי הוא בעליו של מינימרקט עם מחזורי פעילות נרחבים. התובע סיפק לו שירותי פריטת המחאות, הפנה אותו לאדם נוסף שעסק בצ'יינג', ואף טען כי שימש ערב להלוואות שקיבל הנתבע מאותו גורם. לדבריו, החוב תפח והלך עם השנים, ובעת פתיחת ההליכים הגיע לסכומים גבוהים מאוד.

המשיך להחזיק צ'קים של בטוחות גם אחרי ביצוע התשלומים

מנגד, טען הנתבע כי תחילה פנה אליו התובע כדי לסייע למינימרקט בתקופת קושי, כשבעליו הקודמים של העסק הם אלה שעמדו במרכז העסקה. רק מאוחר יותר הוא רכש את המינימרקט לעצמו ונטל על עצמו גם חלק מחובותיו, אך לטענתו הוא החזיר לתובע סכומים משמעותיים, בעוד שהתובע המשיך להחזיק צ'קים שניתנו לו כביטחונות ולא השיב אותם גם לאחר שהתשלומים בוצעו. בנוסף, הוא טען כי התובע גבה ממנו ריביות העולות בהרבה על המותר בחוק.

אחד הכלים המשפטיים הבולטים בתיק היה תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות. התובע טען כי החוק אינו חל, משום שההלוואות ניתנו כביכול לתאגיד שהוא המינימרקט, אך השופטת קבעה כי קו טענתו מנוגד לגרסתו שלו לאורך ההליך, שבה הדגיש כי ההלוואות ניתנו לנתבע כאדם פרטי. מאחר שהלווה אינו תאגיד, החוק חל במלואו.