בבית משפט השלום בראשון לציון ניתן באחרונה פסק דין תקדימי, שבמסגרתו נדחתה תביעתו של הרב אמנון יצחק נגד ענקיות הטכנולוגיה גוגל ומטא, ועוד שלושה אנשים פרטיים. הרב, שידוע כפעיל מרכזי בתחום החזרה בתשובה, דרש סכום כולל של 1.8 מיליון שקל בטענה כי פורסמו נגדו תכנים מכפישים בפלטפורמות השונות של החברות. ואולם לאחר דיון מקיף, קבע בית המשפט כי התביעה אינה מבוססת, ואף חייב את הרב בהוצאות משפט לטובת הנתבעות.

הרב יצחק ועמותת שופר שבניהולו פנו לבית המשפט בטענה כי מיוני 2020 הופצו ברשת סרטונים ופרסומים שהציגו אותו באור שלילי. בין היתר, נטען כי הסרטונים תיארו אותו כמי שמנהל כת מסוכנת, מתעלל נפשית ופיזית בחסידיו, ואף כמי שהשפיע באופן עקיף על אדם שביצע רצח. התובעים טענו כי הפצת הסרטונים נעשתה באופן ממומן, בהשקעה כספית ניכרת, וכי גוגל ומטא סירבו להסיר את הפרסומים על אף פניותיהם החוזרות ונשנות.

התובעים טענו כי מדובר בקמפיין מכוון שנועד להשחיר את שמו של הרב ולפגוע בפעילותו. לדברי הרב יצחק עצמו, "לא ייתכן שחברות ענק כמו גוגל ומטא יאפשרו הפצת שקרים גסים שכאלה, במיוחד כאשר מדובר באיש ציבור שהשפעתו רבה על הקהל הרחב".

גוגל ומטא טענו כי הן אינן המפרסמות של התכנים, אלא רק מספקות פלטפורמות להפצת תוכן גולשים. הן הדגישו כי בהתאם למדיניות שלהן, הן לא מסירות תכנים כל עוד לא הוכח שמדובר בלשון הרע שאינו חוסה תחת חופש הביטוי. בנוסף, החברות טענו כי התובעים לא פנו ישירות ליוצרי הסרטונים, אלא בחרו לתבוע דווקא אותן.

• תבע את עורכת הדין של גרושתו: הציגה אותי כרמאי
• דיירת תקפה בוואטסאפ - ותפצה את יו"ר ועד הבית ואשתו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מלבד גוגל ומטא, תבע הרב יצחק גם שלושה נתבעים פרטיים, שנטען כי הפיצו את הפרסומים ברשתות החברתיות. הנתבעים כללו מפעילי עמודי פייסבוק ויוטיוב שהעלו את הסרטונים וכתבו תגובות המאשימות את הרב בהונאה ובהתעללות בחסידיו. בית המשפט קבע כי אחד הנתבעים הפרטיים, שפרסם תגובית פוגענית בפייסבוק, אכן חרג מגבולות חופש הביטוי. בהתאם לכך, חויב הנתבע לשלם פיצוי לרב אמנון יצחק בסכום כולל של 5,000 שקל. לעומת זאת, הנתבעים האחרים, שנטען כי שיתפו פרסומים מכפישים או הגיבו באופן שלילי, לא חויבו בפיצוי, מכיוון שלא הוכחה כוונה זדונית מצדם או שהיקף הפרסום מצדם היה מוגבל. בית המשפט הדגיש כי האחריות לשיתוף פרסומים פוגעניים אינה מוחלטת, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו תוך איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. במקרה הזה, מרבית הנתבעים לא נמצאו אחראים, מכיוון שלא הייתה ראיה מספקת לכך ששיתופם של הדברים גרם לפגיעה ממשית.

השופט רפי ארניה דחה את התביעה, וקבע כי לא ניתן להטיל אחריות על גוגל ומטא בגין הפרסומים. בפסק הדין שפורסם, נכתב כי, "המבחן הקובע להסרת פירסום הוא מבחן 'השקר הברור'. על פי מבחן זה, מסדת חייבת להסיר פירסום ללא צו שיפוטי רק כאשר ישנה ראיה חד משמעית לכך שהתוכן בלתי חוקי על פניו".

השופט הוסיף כי התובעים לא הוכיחו כי כל הפרסומים הופצו בפייסבוק, וכן כי לא הוצגו מספיק ראיות המוכיחות שהנתבעות היו מחויבות להסירם. לדבריו, "אין לצפות מחברות כמו גוגל ומטא לבצע סינון מוקדם של כל התכנים שמועלים לרשת, במיוחד כאשר מדובר בכמות אקספוננציאלית של פרסומים המועלים מדי יום".

• הפשרה בפרשת אי.די.בי: שטרום סיים - נוחי נותר לבד
• הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"

מעבר לדחיית התביעה, חויבו התובעים לשלם הוצאות משפט בסכום משמעותי של 100 אלף שקל - 50 אלף שקל לכל אחת מהחברות. בכך, קבע בית המשפט כי האחריות על תוכן משמיץ אינה נופלת באופן אוטומטי על הפלטפורמות הדיגיטליות, אלא בראש ובראשונה על המפרסם עצמו. משמעות הדבר היא שתובעים במקרים דומים יידרשו להציג ראיות ברורות הרבה יותר בנוגע לאחריות הנתבעות, ולא להסתמך רק על הטענה כי מדובר בחברות בעלות שליטה רחבה על תכני הרשת.

האם ניתן לתבוע את יוצרי הסרטונים עצמם?

כן, אך הדבר מותנה באיתורם ובאיסוף ראיות נגדם. בית המשפט ציין כי התובעים לא הוכיחו שניסו לאתר את יוצרי הפרסומים - מה שיכול היה לשנות את מהות התביעה.

האם לפסק הדין תהיה השפעה על תביעות עתידיות נגד פלטפורמות דיגיטליות?

ייתכן שכן. פסק הדין מחזק את עמדתן של פלטפורמות כמו גוגל ומטא, בכך שהן אינן אחראיות אוטומטית על תכנים של גולשים, אלא רק במקרים שבהם יש הוכחה חד משמעית לכך שמדובר בתוכן אסור.

במקרה אחר, בפסק דין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ', נקבע כי פרסום ביקורתי אינו בהכרח לשון הרע, בייחוד כשמדובר באיש ציבור. נקבע כי יש לתת משקל לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת. במקרה הזה, נדחתה תביעתו של איש העסקים לוני הרציקוביץ', שטען כי נכתבו נגדו דברים פוגעניים בעיתון. בפסק דין נוסף, ע"א 751/10 פלוני נגד דיין, נדונה שאלת האחריות של בעלי פלטפורמות דיגיטליות על תכנים של משתמשים. בית המשפט קבע כי כדי לחייב פלטפורמה בהסרת תוכן, יש להוכיח כי מדובר בפרסום שקרי מובהק שאינו נופל תחת חופש הביטוי. במקרה הה, התביעה נגד בעלת הפלטפורמה נדחתה. ואילו בע"א 1104/00 אפל נגד חסון, נקבע כי פרשנות של ביטוי בלשון הרע חייבת להיות אובייקטיבית ולהיבחן לפי הקשר הדברים. עוד נקבע בפסק דין זה כי גם אם ביטוי מסוים עשוי להיראות פוגעני, צריך לבדוק כיצד הציבור הרחב היה מפרש אותו. פסק דין זה מחזק את חשיבות חופש הביטוי ומעמיד רף גבוה להוכחת לשון הרע.