דוגמאות אקטואליות לכך ש"גם השכל הישר חבר במועדון"

1. עצמאות שיפוטית

הדיון בבג"ץ על הוועדה לבחירת שופטים (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

האם הכרזת מלחמה על מערכת המשפט הייתה קלף מנצח בפריימריז בליכוד? אין תשובה חד-משמעית. יריב לוין שהוביל אותה ואמיר אוחנה שייצג את פניה הגסות, התברגו בצמרת הרשימה. לעומת זאת, טלי גוטליב הצרחנית ומשה סעדה העבריין-לכאורה נדחקו לשוליה. הנקודה החשובה באמת היא, שהשכל הישר מלמד עד כמה מלחמה כזאת מסוכנת לכל אחד מאיתנו.

מערכת משפט עצמאית היא יסוד שאין בלתו לדמוקרטיה ולשמירת זכויות יסוד, במישור הכי יום-יומי. יש צורך בשופטים עצמאיים כדי שיוכלו לפסוק נגד המדינה ולא יחששו שקידומם ייפגע ואולי הם אף יודחו בשל כך. שופטים שישחררו חשודים, יזכו נאשמים, יעניקו קצבאות, יפסקו פיצויים, יגנו על ילדים וישמרו על עניים.

כבר כיום יש שופטים ראויים שאינם מקודמים משום שפסיקתם אינה נושאת חן בעיני פשיסט זה או אחר. בדיון בבג"ץ על השינויים בוועדה לבחירת שופטים אמר במפורש בא כוחו של לוין, שהשאיפה היא למנותם על פי דעותיהם הפוליטיות. השופט השמרן אלכס שטיין תמצת מיד את המשמעות: "זה יהיה אסון".

2. מגאפון לגוטליבים

לא עושים כל דבר ולא מראיינים כל אחד בשביל רייטינג (תמונת AI)

טלי גוטליב קיוותה להגיע לצמרת הליכוד בדרך אחת ויחידה: השתוללויות בלתי פוסקות. להפיץ תיאוריות קונספירציה, להפריע לדיונים בבג"ץ, לצעוק על התובעת במשפט נתניהו, לצרוח בדיוני הכנסת, להשתלח ברשתות החברתיות. למיטב ידיעתי, היא לא העבירה אף חוק משמעותי, לא העלתה לסדר היום שום הצעה בעלת חשיבות, לא קידמה שום הגנה על חלשים.

אבל מי שאשם באמת בתופעת הגוטליבים (ויש עוד לא מעטים כמותה, במיוחד בקואליציה הנוכחית) הוא אנחנו - התקשורת. אנחנו מזמינים את האנשים האלה לאולפנים, מתוך הנחה שיתנו כותרת. אנחנו מהדהדים את הטענות המופרעות שלהם, בתקווה שזה יביא רייטינג. בפועל, אנחנו רק משרתים אותם ויוצרים את המפלצות להן הפכו.

• שלושה עמודים שיצרו תקדים מחייב - ויישום חלקי מאוד

הרייטינג לא מצדיק כל דבר; מן הסתם גם פורנו יגדיל אותו. לא צריך לתת ביטוי לאמירות הזויות, ודאי בעידן בו כל אחד יכול להפיץ אותן בעצמו כרצונו. ומעל הכל, חייבים לזכור שאנחנו במצב של דמוקרטיה המתגוננת מפני מי שמנסים להשתמש בה כדי להרוס אותה. עניין של שכל ישר.

3. ועדת חקירה

"אתה רואה, יא מניאק? אם כולם אומרים, כנראה שזה נכון" (צילום: נחום עסיס, ויקיפדיה)

תשאלו כל ילד בן עשר, והוא יגיד לכם שחייבים לחקור לעומק את מחדלי 7 באוקטובר ושהחקירה הזאת צריכה להיעשות מיד ובידי מי שאינם נוגעים בדבר. למרות שהממשלה הנוכחית אינה משופעת בעילויים, אני משער שאפילו הם מבינים את זה. אבל הם יודעים שייצאו רע מאוד מחקירה כזאת, ולכן עושים הכל כולל הכל כדי למנוע את הפעלת המכשיר שיצר המחוקק בדיוק לשם כך: ועדת חקירה ממלכתית.

הטענה שלהם היא, שוועדה שיקים הנשיא יצחק עמית לא תיהנה מאמון חלק ניכר מהציבור. ולמה? כי במשך שנים הם עצמם הרעילו נגד בג"ץ בכלל ועמית בפרט, כולל בעלילות בזויות - ועכשיו, כמאמרו של שמעון כסאח ב"אופסייד סטורי" של הגשש, הם צועקים: "אתה רואה, יא מניאק? אם כולם אומרים, כנראה שזה נכון". ובאותה נשימה הם ניסו להקים ועדת חקירה שהם עצמם ימנו לפחות מחצית מחבריה. השכל הישר התאבד בקפיצה משולשת לאחור.

• אירופה מלאה, המזרח התיכון מסוכן - ומפת התיירות העולמית מתחילה להשתנות
• כשהמשאב הופך לנשק: מה שוק הכותנה במאה ה-19 מלמד אותנו על מצרי הורמוז

השבוע הוא חטף מכה נוספת, דווקא מכיוונה של גלי בהרב-מיארה. למרות שלדעתה האמצעי היחיד הוא ועדת חקירה ממלכתית, היועצת המשפטית הצטרפה לעמדת הממשלה: יש להמתין עד לאחר הבחירות. מה שאומר, שבמקרה הטוב ועדת החקירה תוקם 40 חודשים אחרי המחדל. 40 חודשים בהם הזיכרון מתעמעם, ניתן להשמיד ראיות (במיוחד אם מאבדים את השלטון) והלקחים אינם מופקים. למצב המופקר הזה תרם רבות גם בג"ץ, שדחה שוב ושוב את ההכרעה בעתירות שהוגשו לפני למעלה משנתיים. את המחיר משלמים המדינה, בטחונה, חייליה ואזרחיה.

4. נמל התעופה בן-גוריון

הכנסות רש"ת תלויות במספר הטיסות והנוסעים (צילום: ויקיפדיה)

יש כנראה סיבות אובייקטיביות טובות לעומס ולעיכובים הקשים בנתב"ג בשבועות האחרונים, גם בלי שביתות פראיות: מטוסי התדלוק האמריקנים, מחסור בעובדים, בעיות בתעופה ביוון. אבל כאשר רשות שדות התעופה הודיעה לפני שבועיים שצפויות 90 המראות בתוך שלוש שעות, השכל הישר שואל שאלה פשוטה: מישהו הכריח אתכם לאשר כל כך הרבה טיסות בכל כך מעט זמן?

מובן שלא. אבל הכנסות רש"ת תלויות באגרות שמשלמות החברות הפועלות בנתב"ג ובאחוזים מן המכירות בחנויות הדיוטי פרי, כך שיש לה אינטרס ישיר בכך שהתנועה בנמל תהיה רבה ככל האפשר. במילים אחרות: האינטרס הכלכלי של הרשות מתנגש בחובתה הרגולטורית לפעול לטובת הטסים. לא בטוח מה גובר.

עוד הערה. בשהותי בבלגרד בשבוע שעבר גיליתי להפתעתי, שאינני יכול להיכנס ללוח הטיסות של נתב"ג משום שאני בחו"ל. מן הסתם מסיבות של אבטחת סייבר, אבל תודו שזה חוסר היגיון מגוחך במיוחד.

5. המוזיאון הלאומי בבלגרד

המוזיאון הלאומי בבלגרד. דרישת ביטחון מוזרה (צילום: סיימון לגנר, ויקיפדיה)

עוד משהו קטן מביקורי בבלגרד. המוזיאון הלאומי של סרביה הוא בניין מרשים החולש על כיכר הרפובליקה במרכז העיר, והוא כולל אוספים מעניינים של ארכיאולוגיה ואמנות. דווקא משום שאינו ענק ואינו יומרני, הוא מוזיאון נעים ומחכים, שיצאתי ממנו עם ידע חדש ובלי להיות מותש.

זהו המקום היחיד בבלגרד בו יש אמצעי ביטחון דומים לאלו המוכרים לנו בארץ, עם מגבלה מוזרה במיוחד: מותר להכניס מים, אסור להכניס משקאות שאינם שקופים. זה הזכיר לי חבר ילדות, שאהב משקאות בטעמים ואביו העיר לו שהוא שותה מים רק אם מכניסים לתוכם צבעי טמבור. במוזיאון בבלגרד, צריך להותיר בקבוקים כאלה במלתחה; כנראה הם לא כל כך מודאגים מכך שהמעילים והתיקים יתפוצצו.

6. ג'ייסון ארדיי

לא עלו על הבלופים שלו והסוף היה טראגי (צילום: ויקיפדיה)

בשנת 2023 היה ג'ייסון ארדיי בן ה-37 הפרופסור השחור הצעיר ביותר בתולדות אוניברסיטת קיימברידג' וקיבל את אחת המשרות היוקרתיות בעולם בתחום הסוציולוגיה. לפני שבועיים הוא התפטר ולפני שבוע התגלתה גופתו לאחר שכנראה התאבד. מה שקרה באמצע הוא שנחשפו פרטים כוזבים רבים שמסר ארדיי על עצמו, ושהאוניברסיטה המפורסמת לא טרחה לבדוק לפני ששכרה אותו, תחת לחץ להתגוון מבחינה אתנית.

מביכה במיוחד היא העובדה, שדי היה במעט שכל ישר כדי לעלות על ארדיי בזמן אמת. הוא טען שאובחן כלוקה באוטיזם, לא דיבר עד גיל 11 ולמד לכתוב רק בגיל 18 - ולמרות זאת הפך לנואם מבוקש ואקדמאי פורה. לא רק שאין לזה תקדים בתולדות הרפואה; בוועדה שראיינה את ארדיי היה חבר פסיכיאטר הילדים הנודע פול רמצ'דאני, שאמור היה לומר מיד: לא יכול להיות.

ארדיי גם טען, כי רץ 30 מרתונים בתוך 35 יום כדי לגייס כספים לצדקה. זה כמעט בלתי אפשרי מבחינה גופנית, אבל שוב - צבע עורו של ארדיי עיוור את עיניהם ואטם את אוזניהם של מראייניו. כאשר כתב העת החשוב Times Higher Education החל להעלות שאלות, ארדיי איים עליו בתביעה והגיש תלונה למשטרה נגד העיתונאי. גם זה לא גרם לאיש להרים גבה. הסוף, כאמור, היה טראגי.