בפסק דין שניתן באחרונה על ידי סגנית נשיאת בית משפט השלום בחיפה, השופטת איילת הוך-טל, נקבע כי חייבים במסגרת הליך חדלות פירעון – בן ממשיך ואשתו – יפרעו את חובותיהם באמצעות תוכנית תשלומים רב-שנתית, במקום למכור את המשק החקלאי שבבעלותם. מדובר בהחלטה יוצאת דופן, שכן לרוב במקרים דומים מחייבים בתי המשפט את החייבים למכור נכסים משמעותיים לצורך פירעון החובות.

החייבים נקלעו להליכי חדלות פירעון לאחר שנגד כל אחד מהם הוגשו תביעות חוב בסכומים משמעותיים. נגד הבעל הוגשו שלוש תביעות חוב בסכום כולל של 705,442 שקל, שמתוכן אושר סכום של 203,324 שקל בדין רגיל. נגד אשתו הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של 469,693 שקל, שמתוכן אושר סכום של 149,316 שקל. מעבר לכך, בני הזוג חייבים ביחד סכום נוסף לבנק מזרחי טפחות, בהיקף של כ-300 אלף שקל, וכן חוב נוסף לבנק הפועלים בסכום כולל של 108,437 שקל.

התברר שהזוג ובתם גרים בשני מבנים שבשטח המשק

במהלך הדיונים התברר כי החייבים מחזיקים בנכס משמעותי – משק חקלאי במושב שזור, שנרשם על שמו של הבעל כבן ממשיך בירושה מאמו המנוחה. במשק קיימים שני מבני מגורים – באחד מהם מתגוררים בני הזוג ואילו בשני מתגוררת בתם – וכן שטחי גידול חקלאיים. במצב כזה, לרוב, נדרש בית המשפט להכריע אם למכור את המשק לצורך תשלום החובות, או להותירו בידי החייבים ולקבוע דרך חלופית לפירעון החוב.

במהלך ההליך, הומלץ על ידי הנאמן, עו"ד גאדי זועבי, כי לנוכח שווי הנכס – 2.8 מיליון שקל על פי שמאות – החייבים ישלמו את מלוא חובותיהם מתוך נכסי המשק. הנאמן הדגיש כי מדובר בנכס בעל ערך גבוה בהרבה מסך החובות המצטברים, ולכן ישנה אפשרות למכור אותו ולכסות את כל החובות - ואף להותיר סכום מסוים בידיהם של בני הזוג.

• דיירת רחוב לשעבר תקבל מחיקת ריביות עבור חובותיה
• רק 7% מהחוב: בית המשפט אישר הסדר למפונה מגוש קטיף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, החייבים ביקשו להימנע ככל האפשר ממימוש הנכס, והציעו במקום זאת לשלם את החוב בתשלומים ארוכי טווח. לצורך כך, הם פנו ליועץ משכנתאות וניסו לבדוק אפשרות לשעבוד זכויותיהם במשק כדי לקבל מימון לפירעון החובות. עם זאת, המאמצים לא נשאו פרי.

לבסוף, החייבים הציעו כי ישלמו לנושים דיבידנד מלא בתוספת הוצאות ההליך ושכר הנאמן, שבמסגרתו הם ישלימו לתוך קופת הפירעון סכום של 169,548 שקל (החייב) ו-112,344 שקל (החייבת), בפריסה ל-72 חודשים. הנאמן ובעלי התפקיד הסכימו לתוכנית, אך הותירו את סוגיית הפריסה להכרעתו של בית המשפט.

ניתן להסתפק בתוכנית פירעון רב שנתית

לאחר בחינת המקרה, קבעה השופטת הוך-טל כי ניתן להסתפק בתוכנית פירעון רב-שנתית, ולא לחייב את החייבים למכור את הנכס. היא הסבירה את החלטה באמצעות כמה טיעונים מרכזיים:

• הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
• ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

• המשק החקלאי מהווה בית מגורים לחייבים – מכירתו היתה עלולה לגרום להם לאובדן קורת גג ולפגיעה בלתי מידתית.
  
• הנכס הוא גם מקור פרנסה פוטנציאלי – המשק החקלאי משמש בחלקו לפעילות חקלאית, מה שעשוי לסייע לחייבים להשתקם כלכלית.
• תשלום מלא לנושים – מכיוון שהחייבים הסכימו לשלם את מלוא חובותיהם בפריסה מוסדרת, אין הכרח במימוש הנכס.
• רצון החייבים לשקם את עצמם – השופטת התרשמה כי החייבים מנסים להתמודד עם מצבם הכלכלי ולצאת לדרך חדשה.
  

בית המשפט הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "מתן האפשרות ליחידים לבצע את התשלום בפריסה בהחלט עדיף על פני מימוש הזכויות, בשים לב להגנות החלות על בית מגורים ולעובדה שהנחלה מהווה גם משענת כלכלית מסוימת לייצור הכנסה". עם זאת, השופטת ציינה כי אין מקום לאשר פריסה של 72 חודשים - כפי שביקשו החייבים, וכי יש להגביל את תקופת התשלומים ל-60 חודשים.

על פי ההחלטה, החייבים יידרשו לעמוד בתוכנית תשלומים קפדנית: הבעל ישלם 1,400 שקל בחודש למשך 60 חודשים, והיתרה תחולק לחמישה תשלומים שנתיים שישולמו עד תום כל אחת משנות התוכנית; ואילו האשה תשלם 1,300 שקל בחודש למשך 60 חודשים, כשגם במקרה זה היתרה תחולק לתשלומים שנתיים. אם החייבים יבקשו להקדים תשלומים, יהיה עליהם להגיש בקשה לבית המשפט.

בית המשפט קבע גם כי אם החייבים יפרו את הוראות הצו, הנכס עלול להיות ממומש לצורך כיסוי יתרת החוב. בפסק הדין כי, "במקרה של אי עמידת היחידים בתכנית התשלומים, לא יהיה מנוס ממימוש הזכויות".

בעקבות ההחלטה, הביעו החייבים שביעות רצון והודו לבית המשפט, על כך שאפשר להם לשמור על ביתם. הבעל אמר כי, "זה היה הפחד הכי גדול שלנו – לאבד את הבית. אנחנו מבינים את האחריות שלנו, ונעשה הכול כדי לעמוד בתשלומים". מנגד, הנושים הביעו מורת רוח מההחלטה. אחד מהם טען כי, "בסופו של דבר, מדובר בחוב שצריך להיפרע, והיה נכון יותר לממש את המשק ולשלם לנושים באופן מיידי". הנושים יכולים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך סביר להניח שיידרשו להוכיח כי ההחלטה פוגעת בזכויותיהם באופן בלתי מידתי.

בהתאם לפסיקת בית המשפט, הנאמן יפקח על ביצוע התוכנית, ובמידה שהחייבים לא יעמדו בה, הנכס עלול לעבור הליך מימוש. התוכנית תיבחן באופן תקופתי, כשדו"ח המעקב יוגש לבית המשפט עד סוף 2026.

במקרים מסוימים, כשנכס מהווה בית מגורים עיקרי של החייבים, בתי המשפט נוטים להפעיל גישה גמישה ולהימנע ממימושו באופן מיידי. בפסק דין אחר (פש"ר 1342-08-16 כונס הנכסים הרשמי נגד פלוני), בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להעדיף פריסת תשלומים כשיש אפשרות לחייבים לשקם את עצמם כלכלית, כל עוד פירעון החוב אינו נפגע. כמו כן, בפסק הדין רע"א 11964/05 עו"ד מרקוביץ' נגד הכנ"ר, קבע בית המשפט העליון כי "יש לשקול פתרונות חלופיים למימוש נכסי מגורים של חייבים, במיוחד כאשר מדובר בנכס המשמש למגורים של החייבים ושל בני משפחתם".