למרות החובות של הבן הממשיך - המשק לא יימכר
בית המשפט קבע כי חייבים במסגרת הליך חדלות פירעון – בן ממשיך ואשתו – יפרעו את חובותיהם באמצעות תוכנית תשלומים רב-שנתית, במקום למכור את המשק החקלאי שבבעלותם. לדברי השופטת, מכיוון שהחייבים הסכימו לשלם את מלוא חובותיהם בפריסה מוסדרת, אין הכרח במימוש הנכס
בפסק דין שניתן באחרונה על ידי סגנית נשיאת בית משפט השלום בחיפה, השופטת איילת הוך-טל, נקבע כי חייבים במסגרת הליך חדלות פירעון – בן ממשיך ואשתו – יפרעו את חובותיהם באמצעות תוכנית תשלומים רב-שנתית, במקום למכור את המשק החקלאי שבבעלותם. מדובר בהחלטה יוצאת דופן, שכן לרוב במקרים דומים מחייבים בתי המשפט את החייבים למכור נכסים משמעותיים לצורך פירעון החובות.
החייבים נקלעו להליכי חדלות פירעון לאחר שנגד כל אחד מהם הוגשו תביעות חוב בסכומים משמעותיים. נגד הבעל הוגשו שלוש תביעות חוב בסכום כולל של 705,442 שקל, שמתוכן אושר סכום של 203,324 שקל בדין רגיל. נגד אשתו הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של 469,693 שקל, שמתוכן אושר סכום של 149,316 שקל. מעבר לכך, בני הזוג חייבים ביחד סכום נוסף לבנק מזרחי טפחות, בהיקף של כ-300 אלף שקל, וכן חוב נוסף לבנק הפועלים בסכום כולל של 108,437 שקל.
התברר שהזוג ובתם גרים בשני מבנים שבשטח המשק
במהלך הדיונים התברר כי החייבים מחזיקים בנכס משמעותי – משק חקלאי במושב שזור, שנרשם על שמו של הבעל כבן ממשיך בירושה מאמו המנוחה. במשק קיימים שני מבני מגורים – באחד מהם מתגוררים בני הזוג ואילו בשני מתגוררת בתם – וכן שטחי גידול חקלאיים. במצב כזה, לרוב, נדרש בית המשפט להכריע אם למכור את המשק לצורך תשלום החובות, או להותירו בידי החייבים ולקבוע דרך חלופית לפירעון החוב.
במהלך ההליך, הומלץ על ידי הנאמן, עו"ד גאדי זועבי, כי לנוכח שווי הנכס – 2.8 מיליון שקל על פי שמאות – החייבים ישלמו את מלוא חובותיהם מתוך נכסי המשק. הנאמן הדגיש כי מדובר בנכס בעל ערך גבוה בהרבה מסך החובות המצטברים, ולכן ישנה אפשרות למכור אותו ולכסות את כל החובות - ואף להותיר סכום מסוים בידיהם של בני הזוג.
- חוב של 30 אלף שקל תפח ל-300 אלף שקל - בית המשפט ביטל את ריבית הפיגורים
- טען שחברת האשראי עשקה אותו - השופט אמר - "התחייבת - תשלם"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, החייבים ביקשו להימנע ככל האפשר ממימוש הנכס, והציעו במקום זאת לשלם את החוב בתשלומים ארוכי טווח. לצורך כך, הם פנו ליועץ משכנתאות וניסו לבדוק אפשרות לשעבוד זכויותיהם במשק כדי לקבל מימון לפירעון החובות. עם זאת, המאמצים לא נשאו פרי.
לבסוף, החייבים הציעו כי ישלמו לנושים דיבידנד מלא בתוספת הוצאות ההליך ושכר הנאמן, שבמסגרתו הם ישלימו לתוך קופת הפירעון סכום של 169,548 שקל (החייב) ו-112,344 שקל (החייבת), בפריסה ל-72 חודשים. הנאמן ובעלי התפקיד הסכימו לתוכנית, אך הותירו את סוגיית הפריסה להכרעתו של בית המשפט.
ניתן להסתפק בתוכנית פירעון רב שנתית
לאחר בחינת המקרה, קבעה השופטת הוך-טל כי ניתן להסתפק בתוכנית פירעון רב-שנתית, ולא לחייב את החייבים למכור את הנכס. היא הסבירה
את החלטה באמצעות כמה טיעונים מרכזיים:
- ביהמ"ש נגד חברת ייעוץ: "אי בהירות בהסכם תפורש לרעתה"
- חקירת המשטרה נגד עו"ד תיחשב "אירוע מיוחד בעבודה"
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
- המשק החקלאי מהווה בית מגורים לחייבים – מכירתו היתה עלולה לגרום להם לאובדן קורת גג ולפגיעה בלתי מידתית.
- הנכס הוא גם מקור פרנסה פוטנציאלי – המשק החקלאי משמש בחלקו לפעילות חקלאית, מה שעשוי לסייע לחייבים להשתקם כלכלית.
- תשלום מלא לנושים – מכיוון שהחייבים הסכימו לשלם את מלוא חובותיהם בפריסה מוסדרת, אין הכרח במימוש הנכס.
- רצון החייבים לשקם את עצמם – השופטת התרשמה כי החייבים מנסים להתמודד עם מצבם הכלכלי ולצאת לדרך חדשה.
בית המשפט הדגיש בפסק הדין שפורסם כי, "מתן האפשרות ליחידים לבצע את התשלום בפריסה בהחלט עדיף על פני מימוש הזכויות, בשים לב להגנות החלות על בית מגורים ולעובדה שהנחלה מהווה גם משענת כלכלית מסוימת לייצור הכנסה". עם זאת, השופטת ציינה כי אין מקום לאשר פריסה של 72 חודשים - כפי שביקשו החייבים, וכי יש להגביל את תקופת התשלומים ל-60 חודשים.
על פי ההחלטה, החייבים יידרשו לעמוד בתוכנית תשלומים קפדנית: הבעל ישלם 1,400 שקל בחודש למשך 60 חודשים, והיתרה תחולק לחמישה תשלומים שנתיים שישולמו עד תום כל אחת משנות התוכנית; ואילו האשה תשלם 1,300 שקל בחודש למשך 60 חודשים, כשגם במקרה זה היתרה תחולק לתשלומים
שנתיים. אם החייבים יבקשו להקדים תשלומים, יהיה עליהם להגיש בקשה לבית המשפט.
בית המשפט קבע גם כי אם החייבים יפרו את הוראות הצו, הנכס עלול להיות ממומש לצורך כיסוי יתרת החוב. בפסק הדין כי, "במקרה של אי עמידת היחידים בתכנית התשלומים,
לא יהיה מנוס ממימוש הזכויות".
בעקבות ההחלטה, הביעו החייבים שביעות רצון והודו לבית המשפט, על כך שאפשר להם לשמור על ביתם. הבעל אמר כי, "זה היה הפחד הכי גדול שלנו – לאבד את הבית. אנחנו מבינים את האחריות שלנו, ונעשה הכול כדי לעמוד בתשלומים". מנגד, הנושים הביעו מורת רוח מההחלטה. אחד מהם טען כי, "בסופו של דבר, מדובר בחוב שצריך להיפרע, והיה נכון יותר לממש את המשק ולשלם לנושים באופן מיידי". הנושים יכולים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך סביר להניח שיידרשו להוכיח כי ההחלטה פוגעת בזכויותיהם באופן בלתי מידתי.
בהתאם לפסיקת בית המשפט, הנאמן יפקח על ביצוע התוכנית, ובמידה שהחייבים לא יעמדו בה, הנכס עלול לעבור הליך מימוש. התוכנית תיבחן באופן תקופתי, כשדו"ח המעקב יוגש לבית המשפט עד סוף 2026.
במקרים מסוימים, כשנכס מהווה בית מגורים עיקרי של החייבים, בתי המשפט נוטים להפעיל גישה גמישה ולהימנע ממימושו באופן מיידי. בפסק דין אחר (פש"ר 1342-08-16 כונס הנכסים הרשמי נגד פלוני), בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להעדיף פריסת תשלומים כשיש אפשרות לחייבים לשקם את עצמם כלכלית, כל עוד פירעון החוב אינו נפגע. כמו כן, בפסק הדין רע"א 11964/05 עו"ד מרקוביץ' נגד הכנ"ר, קבע בית המשפט העליון כי "יש לשקול פתרונות חלופיים למימוש נכסי מגורים של חייבים, במיוחד כאשר מדובר בנכס המשמש למגורים של החייבים ושל בני משפחתם".
.jpg "חוזה")
הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
בתו של אדם בן 77 טענה כי אביה סובל מדמנציה, וכי אחיה לחצו עליו לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שמינה אותה לקבל החלטות עבורו. בית המשפט בחן כמה חוות דעת של מומחים, ואף שמע את האיש עצמו בדלתיים סגורות - וקבע כי אין למנות לו אפוטרופוס: "יש לכבד את רצונו של האדם
ולשמור על חירותו", כתבה השופטת בהכרעת הדין שלה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות הכריע באחרונה במקרה רגיש במיוחד הנוגע לאדם בן 77, אלמן, המתגורר בבית אבות. אחת מבנותיו ביקשה למנות אותה כאפוטרופוס על ענייניו האישיים והרכושיים, בטענה שאביה סובל מירידה קוגניטיבית ואף אובחן כחולה דמנציה. לדבריה, אחיה לחצו על האב לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שערך לטובתה. מנגד, יתר האחים התנגדו נחרצות וטענו כי האב כשיר לקבל החלטות בעצמו, וכי מאחורי בקשת האחות עומדת מטרה של שליטה וניסיון להתעשר על חשבון רכושו של האב. השופטת שירי היימן נדרשה לשאלה האם יש למנות לאדם אפוטרופוס, או שמא יש להותיר בידיו את חירותו לקבל החלטות. הכרעתה משרטטת קווים ברורים לגבי האיזון העדין בין שמירה על טובתו של אדם מבוגר לבין כיבוד רצונו וזכויותיו.
המבקשת, בתו הבכורה של האיש, טענה כי מצבו הרפואי הידרדר מתחילת 2023, וכי כבר במרץ באותה השנה ערך לטובתה ייפוי כוח מתמשך כדי להבטיח שתוכל לדאוג לו ללא צורך בהליכים משפטיים ומבלי להיאבק מול אחיה. בנובמבר 2024, כך לדבריה, ביטל האב את ייפוי הכוח, אך לא מיוזמתו אלא בעקבות לחץ שהופעל עליו על ידי יתר ילדיו. עוד הוסיפה הבת כי אביה מקבל החלטות שאינן לטובתו: החלפת מטפל סיעודי, המרת שעות טיפול בכסף, שינוי מיופה כוח בביטוח הלאומי ואף סירוב לצאת מבית האבות לטיפולים רפואיים שהיא קבעה לו. "האדם אינו מסוגל להבין את משמעות המסמכים עליהם הוא חותם", כתבה בבקשה, וביקשה לאסור על חתימתו על מסמכים נוספים. במהלך הדיון אף הציעה המבקשת כי ימונה גוף חיצוני כאפוטרופוס, אם לא היא עצמה, תוך שמירה על האינטרס של אביה. היא הטילה ספק באמינות חוות הדעת הפסיכיאטרית שהציגו אחיה, וטענה כי, "ד"ר גרינברג הסתמכה על נתונים חלקיים ומגמתיים".
האחים מצדם, טענו כי הבקשה חסרת בסיס וכי אביהם אינו זקוק כלל לאפוטרופוס. לטענתם, מאחורי המהלך עומד ניסיון חוזר של אחותם לשלוט בחיי ההורים. הם אף הזכירו מקרה מן העבר, שבו פעלה המבקשת מול אמם המנוחה בדרך דומה, עד שבית המשפט הוציא נגדה צו הגנה שהורה להתרחק מהאם. לטענת האחים, "האחות מפעילה לחצים על האב ופוגעת בחייו", וכי מדובר ב"דפוס התנהגות חוזר ונשנה". לדבריהם, חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מצביעות על כך שהאב סובל מירידה קוגניטיבית קלה בלבד, אך תפישת המציאות שלו תקינה, כושר השיפוט שלו במצב טוב והוא מסוגל לנהל את ענייניו.
חוות הדעת הרפואיות: ירידה קוגניטיבית אך לא אי־כשרות
בפני בית המשפט הוצגו ארבע חוות דעת רפואיות. הראשונה, פסיכיאטרית מ-2023, קבעה כי האב "בשלבים ראשונים של תהליך דמנטי" אך כשיר לחתום על צוואה וייפוי כוח מתמשך. חוות דעת גריאטרית נוספת מאותה שנה הצביעה על "תמונה של דמנציה מלווה בהפרעות התנהגות", אך גם היא לא המליצה על מינוי אפוטרופוס. שתי חוות הדעת שהציגו האחים, מ-2024, חיזקו את התמונה: ד"ר נפאע ציין כי מדובר ב"דמנציה בדרגה קלה", אך הדגיש כי "האדם יכול לקבל החלטות על עצמו אם כי תשוש מבחינה תפקודית". ד"ר גרינברג קבעה כי ציון המבחן הקוגניטיבי של האב היה 27 מתוך 30, וכי "יש לו יכולת קוגניטיבית מספקת לחתום על מסמכים משפטיים, בוחן מציאות ושיפוט תקינים". בית המשפט קבע כי אף אחת מהחוות לא מצביעה על צורך במינוי אפוטרופוס. "בכולם צוין תהליך דמנטי קל וירידה קוגניטיבית שאינה עולה כדי אי כשרות", כתבה השופטת היימן.
- בעלים של חברה בן 50 חטף אירוע מוחי - איך למנוע מהחברה לקרוס?
- הבעיה הגדולה של רילוקיישן - מה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה לחזור ואיך מחלקים את הרכוש כשנפרדים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העמדה המקצועית המשמעותית ביותר היתה של עובדת סוציאלית לסדרי דין, שנפגשה עם האב, שוחחה עמו ואספה מידע ממוסדות שונים. בתסקיר שהוגש בינואר 2025 נכתב כי, "מדובר בקשיש עם תחילתה של ירידה קוגניטיבית קלה ולאור מצבו הרפואי כיום התרשמתי כי הוא אינו זקוק למינוי אפוטרופוס בעבורו". העובדת הסוציאלית הוסיפה כי, "שיפוטו ובוחן המציאות שלו תקינים", וציינה כי מצבו אף השתפר לאחר שהופסקו תרופות מרובות שנטל בעבר. גם עובדת סוציאלית המתמחה באלימות במשפחה, שטיפלה במשפחה בעבר, העידה כי כיום מצבו של הקשיש יציב, וכי הוא צלול יותר משהיה בעבר.
האם דרשה בדיקת אבהות - הגרוש והמאהב סירבו
במרכזו של פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות עמדה דרישתה של אם להצהיר כי אביה של בתה בת השבע אינו בעלה לשעבר, אלא גבר אחר שעמו ניהלה קשר מחוץ לנישואים. שני הגברים ועמדות הגורמים המקצועיים התנגדו לבדיקת רקמות ולבירור נוסף. השופטת גילה ספרא-ברנע
הכריעה כי טובת הילדה גוברת על חקר האמת, ודחתה את התביעה תוך חיוב האם בהוצאות משפט של הנתבעים
ב-2018 נולדה ילדה לעולם של סכסוכים ומחלוקות. אמה, שהיתה נשואה באותה העת, טענה כי אביה האמיתי של הילדה הוא דווקא אדם אחר - לא בעלה - שעמו ניהלה מערכת יחסים אינטימית במקביל לנישואיה. במשך שנים הילדה גדלה בידיעה כי מי שרשום כאביה הוא זה שמלווה אותה, אך מאחורי הקלעים נפתח מאבק משפטי טעון, שהגיע לשיאו בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות.
במוקד ההליך עמדה דרישתה של האם לבצע בדיקת אבהות ולתת פסק דין הצהרתי שלפיו האב הרשום במשרד הפנים - בעלה לשעבר - אינו אביה של הילדה, וכי האבהות הזו שייכת לגבר אחר, הנתבע 1. השופטת גילה ספרא-ברנע נדרשה לשאלה רגישה במיוחד: האם לאפשר דיון והבאת ראיות בנוגע לאבהות הילדה, או שמא יש לסיים את התיק כבר בשלב הזה, מתוך הבנה שההליך עצמו עלול לפגוע בטובתה של הקטינה .
האשה תיארה בפני בית המשפט מערכת נישואים שהתפוררה והלכה כבר ב-2017, לאחר הפלה קשה שעברה. לדבריה, היא ובעלה דאז חדלו לקיים קשר זוגי, עברו לישון בחדרים נפרדים, והמשיכו להתגורר כמעין שותפים בלבד. מתוך המציאות הזו נולד הקשר שלה עם הנתבע 1, שממנו, לטענתה, היא נכנסה להריון עם בתה. "מספר חודשים לאחר ההפלה הריתי מהנתבע 1, עמו ניהלתי קשר אינטימי, ונולדה הקטינה", טענה האם בבית המשפט .
מנגד, שני הגברים - גם הבעל לשעבר וגם מי שעליו ביקשה האם להטיל את האבהות - התנגדו בתוקף לדרישה שלה. הבעל לשעבר התעקש כי הילדה רואה בו אב לכל דבר, וכי ניתוק הקשר יפגע בה אנושות. גם הנתבע 1 הבהיר כי אין לו כל כוונה לשמש דמות אב לילדה, ואף טען שלא התעניין בה לאורך השנים. אליהם הצטרפה גם עמדת היועצת המשפטית לממשלה וחוות דעת של גורמי רווחה, שהזהירו מפני ביצוע בדיקה גנטית.
- אדם סירב לעבור בדיקת אבהות - מה קבע בית המשפט?
- גבר שהוגשה נגדו תביעת אבהות כוזבת יקבל פיצוי של 50 אלף של על עוגמת הנפש
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כבר בשלב מוקדם קיבל בית המשפט תסקיר של עובדת סוציאלית לסדרי דין, שבו נכתב כי, "הקטינה מכירה את הנתבע 2 כאביה לכל דבר", ולכן הומלץ שלא לערוך בדיקת רקמות. גם האפוטרופסה לדין שמונתה לילדה התרשמה כי היא מקיימת קשר רגשי עם האב הרשום, וכי הוא משתדל להיות חלק מחייה, חרף הקשיים. בהמשך, בהתאם לחוק מידע גנטי, הועבר התיק לעמדת בית הדין הרבני הגדול. בחוות הדעת שניתנה בדצמבר 2023 נקבע חד-משמעית כי אין מקום לערוך בדיקה גנטית, שכן תוצאה שכזו עלולה לפגוע בכשירות של הילדה להינשא בעתיד. "אין מקום לקבל ראיות נסיבתיות אחרות המנסות לקבוע חזקת אבהות של אדם אחר על הקטינה", קבע בית הדין הרבני הגדול .
