אשליית ה-9.8 מיליארד: האמת מאחורי רווחי העתק של בנק הפועלים

הבוקר התבשרנו על "חגיגה" בבנק הפועלים פועלים 2.24%  . הכותרות זועקות על רווחי עתק של 9.8 מיליארד שקלים לשנת 2025. על הנייר, זוהי הצלחה פנומנלית. אבל מאחורי המספרים היבשים והגרפים המנצנצים שמציגים המנכ"ל ידין ענתבי והנהלת הבנק, מסתתרת מציאות עגומה, דורסנית וצינית מאין כמותה. כיו"ר ארגון העובדים, תפקידי להסיר את המסכה מהדוחות הללו ולהראות לציבור וללקוחות הבנק את המחיר האנושי הכבד שמשלמים עובדות ועובדי הבנק.

הרווחים הללו לא נולדו בחלל ריק. הם פרי עמלם של אלפי עובדות ועובדים שעבדו תחת אש, תרתי משמע. בשנת 2025, כשהמשק הישראלי התמודד עם השלכות המלחמה, עובדי הבנק היו שם בחזית השירות, בסניפים המטווחים, במוקדים וביחידות רבות שנתנו מענה ללקוחות ברגעיהם הקשים ביותר. והתגמול? במקום הכרת תודה, קיבלנו מההנהלה סטירת לחי בדמות תוכנית "התייעלות" וקיצוצים אכזריים' בשעה שהבנק שובר שיאי רווח. כל זאת תורם למחיר המנייה ולאופציות של מנכ"ל הבנק וחברי ההנהלה.

סכסוך העבודה שבו אנו מצויים מאז ספטמבר 2025 נולד מתוך דאגה עמוקה לעתיד הבנק. פתחנו בו כדי להסדיר את השינויים הארגוניים הנרחבים ולקבוע מתווה פיצוי הוגן לעובדים שנדרשים לשאת בנטל ה'התייעלות', הקיצוצים ובעומסים הבלתי נגמרים.

קיצוצים על חשבון השירות

הציבור חייב להכיר את המשמעות של התוכנית שההנהלה מנסה לקדם. ביטול 770 תקנים וניוד כפוי של מאות עובדים. מדובר בחיסול ממוקד של אופק הקידום ושל הביטחון התעסוקתי של העובדים. כשמנסים לצמצם תקנים וליצור עומסים בלתי סבירים, מי שמשלם את המחיר הם הלקוחות. לא בכדי בנק הפועלים מדרדר למקום האחרון בסקרי השירות של בנק ישראל. המנכ"ל הצהיר שבכוונתו לנקוט בכל צעד כדי לצמצם פערים מול המתחרים, אך בדרך הוא שוכח שהבנק הוא קודם כל האנשים שלו.

הפחדה והפרת הסכמים קיבוציים

השיא הגיע בשינוי החד צדדי של שיחות ההערכה של שנת 2025 לאחר שהסתיימה השנה, תוך קביעת מכסות שרירותיות של 5% עובדים 'טעוני שיפור' שיקבלו תמריץ כספי מינימלי ויסומנו לניוד כפוי ואף לפיטורים. כשסירבנו למהלך הזה, שבו מסמנים עובדים לפי מכסה ולא לפי ביצועים, ההנהלה הגיבה בצעד נקמני - הקפאת הבונוס לכולם. הנושא אמנם בבירור בבית הדין, אך ההנהלה ממשיכה לתקוע אצבעות בעיני העובדים כשפרסמה שעובדי החוזים האישיים יקבלו בונוס. זוהי אפליה מקוממת נגד עובדי ההסכם הקיבוצי, שרבים מהם מוגדרים 'עובד חיוני' ומתייצבים לעבודה תחת אש מבלי לראות את התגמול המגיע להם. מדובר בכספים שחלוקתם אינה שנויה במחלוקת על פי ההסכם הקיבוצי. מדובר בשכר על עבודה קשה שכבר בוצעה, אך המנכ"ל בחר לעצור אותם ככלי לחץ פוליטי במשא ומתן. זוהי התנהלות בוטה שאין לה מקום ביחסי עבודה תקינים.

ככה לא בונים עתודה ניהולית, ככה מחריבים את עמוד השדרה של הבנק

אטימות ההנהלה מגיעה עד לדור המייסדים שלנו. הקרן המשותפת, שדואגת במשך עשרות שנים לרווחת העובדים והגמלאים, נמצא תחת מתקפה. ההנהלה פועלת באופן עקבי לפרק את מוסדות הרווחה של הבנק, פוגעת בגמלאים שנתנו את מיטב שנותיהם למוסד הזה, ומצמצמת את פעילויות הרווחה למינימום.

האטימות הזו זולגת גם לקהילה, בנק שהתגאה בתרומתו, צמצם ב-90% את ההתנדבות ל'יום המעשים הטובים'. בזמן שבבנקים אחרים מסייעים לקשישים במלחמה, אצלנו מקצצים בחצי את המשלחת לפולין לזכר קורבנות השואה. זו לא התייעלות, מדובר באובדן דרך.

העובדים איבדו אמון. הם רואים כיצד בבנק לאומי, התשואה להון נמוכה משלנו, אך המנכ"ל חנן פרידמן גילה נדיבות והעניק תמריץ כספי גבוה משמעותית ללא תוכנית קיצוצים דורסנית. אצלנו, ההנהלה מתייחסת לעובדים כנטל או כגורם ייצור שצריך לצמצם, ולא כמי שהשיגו את המיליארדים הללו במו ידיהם.

סכסוך העבודה כבר כאן, אם ההנהלה לא תתעורר ותבין שאי אפשר להשיג רווחי עתק תוך דריסת העובדים, המאבק יחריף. בנק הפועלים הוא הבית שלנו, ואנחנו לא ניתן להנהלה להחריב את אשר בנינו בעשר אצבעות. אנחנו נמשיך להוביל באחריות ובנחישות, למען העובדים, למען הלקוחות ולמען עתיד הבנק.

נכתב על ידי רוני גרפונקל, יו"ר ארגון עובדי בנק הפועלים