מסר רכב לתיקון - וקיבל רכב שונה לחלוטין

בוריס סירוטה הכיר את הרכב שלו כמו את כף ידו. במשך שש שנים הוא טיפל בדודג' ג'רני שלו בקפדנות, ניקה אותו, שטף אותו והכיר כל בורג וכל תפר בריפוד. לכן כשהרכב נכנס למוסך הכוכב בחיפה בקיץ 2023 כדי לתקן תקלת הנעה, הוא לא העלה בדעתו שמשהו חריג עומד לקרות. אבל כשאסף את הרכב שבועיים אחר כך, משהו מיד הרגיש לו לא נכון.

"פתאום שאני לוקח את האוטו אין לי מחשבות שיכול לקרות דבר כזה", סיפר סירוטה בעדותו בפני הרשמת הבכירה דנה ביאלר. "ישבתי באוטו, התחלתי לנסוע, פתאום משהו לא נוח לי. לחצתי על תא משקפיים וזה מרעיש. הרמתי את העיניים - ראיתי זה לא שלי. אני מכיר את האוטו שלי".

ולא מדובר רק בתא המשקפיים. לדבריו, גם המושבים הוחלפו, חגורות הבטיחות לא היו אותן חגורות, וגם תא האחסון העליון בגג הרכב נראה שונה ממה שהיה לפני שהרכב נכנס למוסך. מבחינתו, היה ברור שמשהו קרה לרכב בזמן שהיה שם.

האם חלקים ברכב באמת הוחלפו בזמן התיקון?

סירוטה חזר למוסך וניסה להתלונן, אך לדבריו לא קיבל מענה ממשי. לאחר מכן פנה למשטרה והגיש תלונה, אך התיק נסגר בהיעדר ממצאים. בשלב הזה הוא החליט לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, והגיש תביעה על סכום של 38.9 אלף שקל.

• האם ביטוח הרכב שלכם ירד? ועל הקשר בין עלות הביטוח להחלטת בג"ץ לקצץ בתשלומים למוסכים
• חברת הביטוח תנכה לכם כסף - ובג"ץ אישר את זה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחד הפרטים המוזרים ביותר בפרשה התגלה דווקא באמצע תקופת התיקון. לדבריו של סירוטה, במהלך הזמן שבו הרכב היה במוסך הוא הגיע לבדוק מה מצבו - אך הרכב כלל לא היה שם. נציגי המוסך הסבירו לו, לטענתו, שהרכב תופס מקום ולכן עובדים עליו "במקום אחר". בית המשפט ציין בהמשך כי הטענה הזו "תפסה את תשומת לבו".

המוסך מצדו הכחיש את הדברים לחלוטין. לטענתו, הרכב שהה בחניית המוסך לכל אורך התקופה, לא בוצעה בו כל פעולה לא מורשית, והתקלה שלשמה הגיע תוקנה בלבד. בנוסף טען המוסך כי התביעה הוגשה כשנה וחצי לאחר האירוע, דבר שהקשה מאוד לשחזר ראיות.

אלא שאז קרה משהו שסיבך מאוד את גרסת הנתבעת.

מצלמות האבטחה: למה דווקא שלושת הימים הראשונים חסרים?

בכתב ההגנה שהגיש המוסך נטען כי לא ניתן לשחזר את סרטוני מצלמות האבטחה מהתקופה הרלוונטית. המוסך אף טען כי שכר חברה מקצועית שניסתה לשחזר את הסרטונים - אך ללא הצלחה.

• הקפיא מנוי כשגויס - חדר הכושר המשיך לחייב במשך שנתיים
• חלק משופטי בג"ץ: האם אין להותיר לבוחר את ההחלטה על ועדת חקירה
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• עובד עירייה התנדב לעזור לקשיש, ויירש את כל רכושו

אולם כאשר הגיע הדיון בבית המשפט, התמונה השתנתה. לפתע הצהיר המוסך כי הסרטונים דווקא קיימים. בית המשפט נענה לבקשה לצפות בהם, ולאחר צפייה התברר פרט מעניין במיוחד: שלושת הימים הראשונים של שהות הרכב במוסך כלל לא הופיעו בצילומים.

דווקא אותם ימים שבהם טען סירוטה כי הגיע למוסך ולא מצא את רכבו שם.

הרשמת ביאלר לא פספסה את הנקודה הזו וכתבה בפסק דינה כי "עלתה תהייה של ממש אשר להיעדרותם של הימים הראשונים דווקא. הנתבעת ידעה בזמן אמת כי לתובע טענות כלפיה - היה עליה לשמור את הסרטונים מיד. משלא עשתה כן - אין לנתבעת להלין אלא על עצמה".

כאשר נשאלו נציגי המוסך מדוע בכתב ההגנה נטען שהסרטונים אינם ניתנים לשחזור, הם השיבו כי תשובתם ניתנה "בעצת עורך דין". הרשמת הסתפקה בהערה קצרה: "ועל כך לא אוסיף".

שמאי נגד שמאי: מי הצליח לשכנע את בית המשפט?

במהלך המשפט הציגו שני הצדדים חוות דעת של שמאים. השמאי מטעם התובע, און שושן, הגיע מצויד בתמונות של הרכב לפני ואחרי התיקון והשווה אותו לכלי רכב זהים מאותו דגם. לדבריו, ניתן היה לראות סימנים ברורים לכך שחלקים פורקו והוחלפו. הברגים התומכים בחלקים מסוימים נראו חדשים, הריפודים היו רופפים, והיו סימנים ברורים לפירוק והרכבה.

"לא צריך להיות חכם גדול", אמר שושן בעדותו. "רואים שפשוט התעסקו עם זה. הכל מוצג".

מנגד, שמאי המוסך דני גורביץ' הציג טיעונים מבוססים וטען כי חלק מהסימנים אינם בהכרח מעידים על החלפה. בין היתר הוא הסביר שהתאריכים המוטבעים על חגורות הבטיחות אינם בהכרח מוכיחים שהן הוחלפו. הרשמת הודתה בפסק הדין כי עדותו של גורביץ' הייתה "בהירה, עקבית ומבוססת", ואף ציינה כי היא יכולה הייתה לגבור על עדות השמאי של התובע - אילו עמדה לבדה. אך היא לא עמדה לבדה.

כאשר בית המשפט שקל גם עדויות נוספות, כולל עדות הבעלים הקודם של הרכב, עדות בתו של סירוטה שהשתמשה בו במשך שנתיים, וכן דו"ח של מכון בדיקה - התמונה השתנתה. דו"ח מכון הבדיקה מצא בין היתר מושבים לא מקוריים, חגורות בטיחות לא מקוריות ומשוחררות, וכן חיבורים ופלסטיקים בתוך המרכב שהיו מפורקים וחופשיים.

רגע מביך במהלך הדיון בבית המשפט

אחד הרגעים הבולטים בפרוטוקול הדיון היה חילופי דברים בין הרשמת לאחד מעובדי המוסך, גומייד חאלד. הרשמת שאלה אותו: "אתה במקרה טיפלת ברכב של התובע?". העובד השיב: "שלו לא".

בשלב זה התערבה בתו של התובע ושאלה: "אמרת שאתה לא טיפלת ברכב כלל. איך אתה יודע שלא נגעו ברכב?"

העובד השיב: "אני תמיד עוזר לו בתקלות בכל הרכבים".

הרשמת התייחסה לכך בפסק הדין וכתבה: "אין לי אלא להצטרף לתמיהה אותה הביעה הגב' סירוטה".

כמה פיצוי נפסק בסופו של דבר?

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. הרשמת ביאלר קבעה כי סירוטה הצליח להרים את נטל הראיה לרמה הנדרשת במשפט אזרחי - כלומר להוכיח את טענותיו ברמת הסתברות של 51%. היא ציינה כי הדבר לא היה פשוט, אך מכלול הראיות הוביל למסקנה שהתרחש נזק בזמן שהרכב היה במוסך.

המוסך, כ"שומר שכר" לפי חוק חוזה קבלנות, נושא באחריות כמעט מוחלטת לנזק שנגרם לרכב בזמן שהיה בחזקתו, אלא אם מדובר בכוח עליון.

בסופו של דבר נפסקו לטובת סירוטה הסכומים הבאים:

12,410 שקל בגין החלקים שהוחלפו, לאחר תיקון טעות בחישוב המע"מ בדו"ח השמאי;

2,340 שקל שכר שמאי; 800 שקל עבור בדיקת מכון; 1,500 שקל הוצאות משפט; ו-4,000 שקל פיצוי על עוגמת נפש. בסך הכול נפסק לו פיצוי של 21,050 שקל, לתשלום בתוך 30 יום. הסכום הזה נמוך מהסכום המקורי שתבע - 38.9 אלף שקל - שכלל בין היתר יותר מ-21 אלף שקל עבור עוגמת נפש והפסדי ימי עבודה. רכיבים אלה קוצצו על ידי בית המשפט באופן משמעותי