מסר רכב לתיקון - וקיבל רכב שונה לחלוטין

בוריס סירוטה הכיר את הרכב שלו כמו את כף ידו. שש שנים הוא טיפל בדודג' ג'רני שלו, ניקה אותו, שטף אותו, הכיר כל בורג וכל תפר בריפוד. אז כשהרכב נכנס למוסך הכוכב בחיפה כדי לתקן תקלת הנעה בקיץ 2023 ואסף את הרכב שבועיים אחר כך, הוא ידע מייד שמשהו לא כשורה. "פתאום שאני לוקח את האוטו אין לי מחשבות שיכול לקרות דבר כזה", תיאר סירוטה בעדותו בפני הרשמת הבכירה דנה ביאלר. "ישבתי באוטו, התחלתי לנסוע, פתאום משהו לא נוח לי. לחצתי על תא משקפיים וזה מרעיש. הרמתי את העיניים - ראיתי זה לא שלי. אני מכיר את האוטו שלי" .לא רק תא המשקפיים. גם המושבים הוחלפו, גם חגורות הבטיחות, וגם תא האחסון העליון בגג הרכב - הכל שונה ממה שהיה. סירוטה חזר למוסך, ניסה להתלונן, לא קיבל מענה ממשי, ופנה למשטרה. התלונה נסגרה בהיעדר ממצאים. אז הוא הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בחיפה, על סכום של 38.9 אלף שקל.

אחד הפרטים המוזרים ביותר בפרשה הוא מה קרה כשסירוטה הגיע למוסך באמצע תקופת התיקון, כדי לבדוק מה מצב הרכב. לדבריו, הרכב לא היה שם. נציגי המוסך אמרו לו שהרכב תפס מקום, ושעובדים עליו "במקום אחר". בית המשפט ציין שהטענה הזו "תפסה את תשומת לבו". המוסך, מצדו, הכחיש הכל. לטענתו הרכב שהה בחניית המוסך לכל אורך התקופה, לא בוצעה בו כל פעולה לא מורשית, והתקלה שלשמה הוא הגיע תוקנה, ולא קרה שום דבר מעבר לזה. המוסך הוסיף שסירוטה הגיש את התביעה כשנה וחצי לאחר האירוע, מה שהקשה על שחזור ראיות. אלא שאז קרה משהו שסיבך מאוד את הנתבעת.

בכתב ההגנה שהגיש המוסך נטען במפורש כי לא ניתן לשחזר את סרטוני מצלמות האבטחה מהתקופה הרלוונטית —- היא אפילו שכרה חברה מקצועית לצורך כך, אך לטענתה הניסיון הזה נכשל. ואולם כשהגיע הדיון בבית המשפט, לפתע הצהיר המוסך שהסרטונים קיימים אחרי הכל. בית המשפט נענה לבקשה לראותם. לאחר צפייה בכל הסרטונים, הסתבר שחסרים בדיוק שלושת הימים הראשונים של שהות הרכב במוסך - ממש אותם ימים שבהם טען סירוטה שהוא הגיע ולא מצא את רכבו שם. הרשמת ביאלר לא פספסה את הנקודה הזו, וכתבה כי, "עלתה תהיה של ממש אשר להיעדרותם של הימים הראשונים דווקא. הנתבעת ידעה בזמן אמת כי לתובע טענות כלפיה - היה עליה לשמור את הסרטונים מייד. משלא עשתה כן - אין לנתבעת להלין אלא על עצמה". כשנשאלו נציגי המוסך מדוע בכתב ההגנה נטען שהסרטונים אינם ניתנים לשחזור, הם השיבו שתשובתם ניתנה "בעצת עורך דין". הרשמת ציינה בפסק דינה בקצרה: "ועל כך לא אוסיף".

שמאי נגד שמאי - ומי ניצח

שני הצדדים הביאו שמאים. השמאי של התובע, און שושן, הגיע עם תמונות של לפני ואחרי, השוואה לכלי רכב זהים לדגם, ומסקנה חד-משמעית: הברגים התומכים בחלקים שהוחלפו נראים חדשים, הריפודים רופפים, ויש סימנים ברורים שמישהו פרק ופירק. "לא צריך להיות חכם גדול", אמר שושן בעדותו, "רואים שפשוט התעסקו עם זה. הכל מוצג". מנגד, שמאי המוסך, דני גורביץ', הציג טיעונים מבוססים, ובין היתר ניסה להסביר שהתאריכים המוטבעים על חגורות הבטיחות אינם בהכרח מעידים על החלפה. הרשמת הודתה שעדותו היתה "בהירה, עקבית ומבוססת", ו"יכולה לגבור על עדות מר שושן לו עמדו בפני בית המשפט עדויות אלה לבדן". אבל הן לא עמדו לבדן. כשהיא צירפה גם את העדות של הבעלים הקודם של הרכב, את העדות של הבת שהשתמשה בו במשך שנתיים, ודו"ח של מכון הבדיקה שמצא "מושבים לא מקוריים, לא מחוזקים למרכב, חגורות בטיחות לא מקוריות - משוחררות, כל החיבורים והפלסטיקים בתוך המרכב מפורקים וחופשיים", הכף הוכרעה לטובת התובע.

• האם ביטוח הרכב שלכם ירד? ועל הקשר בין עלות הביטוח להחלטת בג"ץ לקצץ בתשלומים למוסכים
• חברת הביטוח תנכה לכם כסף - ובג"ץ אישר את זה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחד הרגעים הבולטים ביותר בפרוטוקול הדיון הוא שיחה קצרה בין הרשמת לאחד מעובדי המוסך, גומייד חאלד. הרשמת שאלה: "אתה במקרה טיפלת ברכב של התובע?". "שלו לא", הוא ענה. ואז שאלה בתו של התובע: "אמרת שאתה לא טיפלת ברכב כלל. איך אתה יודע שלא נגעו ברכב?". "אני תמיד עוזר לו בתקלות בכל הרכבים", הוא ענה כשניסה לצאת מתסבוכת. "אין לי אלא להצטרף לתמיהה אותה הביעה הגב' סירוטה", כתבה הרשמת.

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. הרשמת ביאלר קבעה כי סירוטה הצליח להרים את נטל הראיה לרמה הנדרשת של 51% במשפט אזרחי, והדבר לא היה קל, כפי שהיא עצמה ציינה. המוסך, כשומר שכר לפי חוק חוזה קבלנות, נושא באחריות כמעט מוחלטת לכל נזק שאירע לרכב בזמן שהיה בחזקה שלו, ואין לו תירוצים שיפטרו אותו, אלא כוח עליון. הסכום שנפסק: 12,410 שקל בגין החלקים שהוחלפו (בניכוי כפל מע"מ שחושב שגוי בדו"ח של השמאי), 2,340 שקל שכר שמאי, 800 שקל לבדיקת מכון, 1,500 שקל הוצאות משפט, ו-4,000 שקל פיצוי על עוגמת נפש, ובסך הכל 21,050 שקל, לתשלום בתוך 30 יום. מה שנותר מהסכום המקורי שנתבע - 38.9 אלף שקל - כלל בין היתר יותר מ-21 אלף שקל שנתבעו בגין עוגמת נפש, הפסדי ימי עבודה ועוד, ואת אלה קיצצה הרשמת בחדות.