תחת ארבעה נשיאים וריבית שירדה מ-6.5% ל-1%: יו"ר הפד' המיתולוגי מציין יום הולדת תלת-ספרתי

ב-6 במרץ מציין הכלכלן האמריקאי אלן גרינספן יום הולדת 100. במשך קרוב לשני עשורים הוא עמד בראש הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, ונחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על הכלכלה העולמית בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה ה־21. 

גרינספן כיהן כיו"ר הפד בין אוגוסט 1987 לינואר 2006, תקופה של כ-18 שנים וחצי. מדובר בכהונה השנייה באורכה בתולדות הבנק המרכזי האמריקאי, אחרי ויליאם מק'צ'סני מרטין שכיהן כמעט 19 שנים בין 1951 ל־1970. במהלך התקופה הזו עבר המשק האמריקאי שורה של זעזועים ושינויים מבניים עמוקים: קריסת הבורסות של 1987, עשור של צמיחה מהירה בשנות התשעים, עלייתן של חברות האינטרנט והטכנולוגיה והבועה שהתפתחה סביבן, ולאחר מכן האטה כלכלית, ריבית נמוכה במיוחד והתרחבות חדה של האשראי. 

השפעתו של גרינספן חרגה הרבה מעבר לארה"ב. החלטות הריבית של הפד' השפיעו על שוקי ההון, על מחירי נכסים פיננסיים ועל שערי מטבע ברחבי העולם, ולכן כל נאום שלו או רמז לגבי כיוון המדיניות המוניטרית הפכו לאירועים מרכזיים עבור משקיעים וממשלות.

ילדות בצל השפל הגדול 

גרינספן נולד ב-6 במרץ 1926 בניו יורק. כאשר היה בן שלוש בלבד פרץ השפל הגדול בעקבות קריסת הבורסה בוול סטריט באוקטובר 1929. המשבר הכלכלי שהתפתח לאחר הקריסה היה עמוק במיוחד: אלפי בנקים בארה"ב קרסו, התוצר הלאומי ירד בעשרות אחוזים ושיעור האבטלה הגיע לכ־25% מכוח העבודה בתחילת שנות השלושים. 

• היום לפני...ההתבטאות של יו"ר הבנק המרכזי מפילה את השווקים ומה קרה היום לפני 36 שנה
• הנאום שהקפיץ את המדד המפורסם במאות נקודות ביום אחד, ומה קרה היום לפני 80 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שנות הילדות של גרינספן עברו בתקופה שבה הדיון הציבורי בארה"ב עסק באופן אינטנסיבי בשאלות של יציבות פיננסית, מדיניות ממשלתית ותפקיד המדינה בכלכלה. הממשל האמריקאי הרחיב באותן שנים את מעורבותו במשק במסגרת תוכניות הניו דיל של הנשיא פרנקלין רוזוולט, שנועדו להתמודד עם האבטלה הגבוהה ועם הקריסה הכלכלית. הסביבה הזו השפיעה על תחומי העניין של גרינספן ועל בחירתו לעסוק בכלכלה.

גרינספן למד כלכלה באוניברסיטת ניו יורק וסיים תואר ראשון בשנת 1948. בהמשך המשיך ללימודים מתקדמים והשלים גם תואר שני ודוקטורט בכלכלה. בשנות החמישים הקים חברת ייעוץ כלכלית שסיפקה שירותי מחקר וניתוח לחברות תעשייה ולמוסדות פיננסיים. עבודתו כללה ניתוח מגמות בענפי ייצור כבדים, תחזיות ביקוש למתכות והערכות לגבי מחזורי עסקים. במהלך השנים צבר מוניטין ככלכלן בעל יכולת ניתוח מאקרו כלכלית, ובמקביל החל להשתלב גם במעגלי קבלת ההחלטות בוושינגטון. בשנת 1974 מינה אותו הנשיא ג'רלד פורד ליו"ר המועצה הכלכלית של הנשיא, גוף שמייעץ לבית הלבן בנושאי מדיניות כלכלית, תעסוקה, אינפלציה וצמיחה.

היום שבו הדאו ג'ונס צנח ב-22.6% ביום מסחר אחד

בשנת 1987 מינה הנשיא רונלד רייגן את גרינספן ליו"ר הפד' במקומו של פול וולקר, שהוביל בשנים שקדמו לכך מאבק חריף באינפלציה באמצעות ריבית גבוהה מאוד. כאשר גרינספן נכנס לתפקיד באוגוסט 1987 האינפלציה כבר ירדה והמשק האמריקאי החל להתרחב. כהונתו הוארכה שוב ושוב והוא המשיך בתפקידו גם תחת הנשיאים ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן.

• שר האנרגיה של קטאר מזהיר: מחיר הנפט עשוי להגיע ל-150 דולר
• מה הוריד את אורקל ולמה זה לא מוצדק?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הרוויחו מיליונים מהימור על חיסול חמינאי - וושינגטון קוראת...

אחד המבחנים הראשונים שלו הגיע זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד. ב-19 באוקטובר 1987 התרחש יום שני השחור, כאשר מדד דאו ג'ונס צנח ב-22.6% ביום מסחר אחד, הירידה היומית החדה ביותר בתולדות המדד. הפד' הודיע כי יספק נזילות למערכת הפיננסית ולבנקים, צעד שנועד להרגיע את השווקים ולמנוע מחנק אשראי. ההתערבות הזו הפכה לאחד המאפיינים של המדיניות המוניטרית בעשורים הבאים: נכונות של הבנק המרכזי להתערב כאשר השווקים נכנסים ללחץ חריף.

שנות התשעים הפכו לתקופה המרכזית בכהונתו. הכלכלה האמריקאית נהנתה אז מתקופה ממושכת של צמיחה. בין 1991 ל-2001 צמח התוצר האמריקאי ברציפות כמעט עשור שלם ללא מיתון משמעותי. שיעור האבטלה ירד מכ־7.5% בתחילת העשור לכ-4% בלבד בסופו, בעוד האינפלציה נותרה נמוכה יחסית ונעה סביב 2%-3% בשנה. במקביל המהפכה הטכנולוגית החלה להאיץ. התפשטות המחשבים האישיים, האינטרנט והתוכנות העסקיות הובילה לעלייה בפריון העבודה ולהקמת אלפי חברות טכנולוגיה חדשות, ושוק ההון שיקף את ההתפתחויות. מדד הנאסד"ק עלה מכ-1,000 נקודות באמצע שנות התשעים לשיא של כ-5,048 נקודות במרץ 2000.

"התלהבות לא רציונלית"

בתקופה הזו הונפקו מאות חברות אינטרנט. רבות מהן נסחרו לפי שווי של מיליארדי דולרים למרות שהכנסותיהן היו מצומצמות ולעיתים כלל לא ייצרו רווח. משקיעים רבים האמינו כי האינטרנט ישנה לחלוטין את מבנה הכלכלה וייצור מודלים עסקיים חדשים בקנה מידה עולמי. 

כבר בשנת 1996 העלה גרינספן את האפשרות שמחירי המניות עולים מעבר לערכם הכלכלי כאשר השתמש בביטוי המפורסם "התלהבות לא רציונלית". למרות האזהרה הזו, העליות בשוקי המניות נמשכו עוד מספר שנים והזרמת ההון לחברות טכנולוגיה המשיכה בקצב גבוה.

כאשר הבועה התפוצצה בשנת 2000 איבד הנאסד"ק בתוך כשנתיים כ־78% מערכו. מאות חברות אינטרנט נסגרו או נכנסו להליכי פשיטת רגל, והירידות בשוק ההון פגעו גם בהשקעות ובהוצאה הפרטית. הפד' הגיב להאטה באמצעות הורדות ריבית חדות. אם בשנת 2000 עמדה הריבית בארה"ב על כ־6.5%, בתוך כשלוש שנים היא ירדה לרמה של כ־1%, שם נותרה שנים רבות.

הביקורת: הבנק המרכזי תמיד נחלץ לעזרה 

הריבית הנמוכה שנשמרה בתחילת שנות האלפיים הפכה את האשראי לזול במיוחד והובילה להתרחבות מהירה של שוק המשכנתאות בארה"ב. הביקוש לדיור גדל, מחירי הבתים טיפסו במהירות ושוק המשכנתאות התרחב גם ללווים בעלי דירוג אשראי נמוך יותר במסגרת משכנתאות סאב פריים. במקביל התפתחו מכשירים פיננסיים מורכבים שנשענו על משכנתאות, בהם ניירות ערך מגובי משכנתאות ומכשירי חוב מובנים. מוסדות פיננסיים רבים רכשו ומכרו את המכשירים הללו בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים. כאשר מחירי הבתים בארה"ב החלו לרדת בשנת 2006, יותר לווים התקשו לעמוד בהחזרי המשכנתאות, והמערכת הפיננסית נכנסה למשבר עמוק שהוביל למשבר הפיננסי הגדול של 2008.

בדיעבד כלכלנים רבים קישרו בין התנאים הללו לבין המדיניות המוניטרית של תחילת שנות האלפיים. הכלכלן זוכה פרס נובל ג'וזף סטיגליץ טען כי הפד' בתקופת גרינספן לא פעל מספיק כדי לרסן עליות חדות במחירי נכסים. זוכה הנובל פול קרוגמן כתב כי הבנק המרכזי נטה להתערב במהירות כאשר השווקים נפלו אך פחות כאשר מחירי נכסים עלו במהירות, מצב שיצר אצל משקיעים תחושה שהבנק המרכזי יפעל תמיד כדי להקל על תנאי האשראי במקרה של ירידות חדות - תופעה שכונתה בשוק ההון "Greenspan Put". 

הכלכלן נוריאל רוביני טען כי סביבת הריבית הנמוכה בתחילת שנות האלפיים תרמה להתרחבות האשראי וליצירת בועת נדל"ן, בעוד רוברט שילר הצביע על העליות החריגות במחירי הבתים ועל הסיכונים שנוצרו בשוק המשכנתאות.

גרינספן עצמו התייחס לביקורת לאחר פרוץ המשבר. בעדות בפני ועדת הקונגרס האמריקאי בשנת 2008, כשבראש הפד' כבר עמד בן ברננקי, אמר כי מצא פגם בהנחות היסוד שלו לגבי הדרך שבה פועלים השווקים הפיננסיים. הוא אמר אז כי מצא "פגם במודל שחשבתי שהוא המבנה הקריטי שמסביר כיצד העולם עובד", והוסיף כי הניח שמוסדות פיננסיים ינהלו את הסיכונים שלהם בזהירות רבה יותר כדי להגן על בעלי המניות שלהם.

בינואר 2006 פרש גרינספן מתפקיד יו"ר הפד' בגיל 79. לאחר הפרישה הקים חברת ייעוץ כלכלית, פרסם ספרים על כלכלה ומדיניות מוניטרית והמשיך להשתתף בכנסים כלכליים ברחבי העולם.

בשנים שלאחר פרישתו המשיך לעקוב מקרוב אחרי המדיניות הכלכלית בארה"ב והביע עמדות בנושאים כמו גירעון ממשלתי, חוב ציבורי ומדיניות פיסקלית. הוא גם פרסם ספרים וניתוחים כלכליים שבהם ניסה להסביר את ההתפתחויות בכלכלה העולמית ואת השינויים במערכת הפיננסית בעשורים האחרונים.

לצד פעילותו המקצועית, גרינספן הפך במהלך שנות כהונתו לדמות ציבורית מוכרת במיוחד. דבריו נותחו בקפידה על ידי שוקי ההון ולעיתים גם ניסוחים זהירים מאוד בהודעות הפדרל ריזרב נבחנו על ידי משקיעים כדי להבין את כיוון המדיניות. יכולתו להשפיע על ציפיות השווקים באמצעות הצהרותיו בלבד הפכה אותו לאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם הכלכלה והפיננסים בתקופה שבה כיהן.