3 בדצמבר 2019 - מייסדי גוגל פורשים מהניהול באלפאבית, סונדאר פיצ'אי מחליף אותם

ב-3 בדצמבר 2019 לארי פייג' וסרגיי ברין הודיעו שהם מסיימים את תפקידיהם הניהוליים באלפאבית, החברה האם של גוגל. פייג' שימש כמנכ"ל אלפאבית וברין כנשיא החברה. סונדאר פיצ'אי, שכיהן כמנכ"ל גוגל מאז 2015, מונה במקביל למנכ"ל אלפאבית. בהודעתם ציינו השניים שהם ימשיכו להיות בעלי מניות דומיננטיים וחברי דירקטוריון. מניית אלפאבית עלתה באותו יום בשיעור מתון, ושווי החברה עמד אז סביב 900 מיליארד דולר.

גוגל נוסדה ב-1998 אחרי שפייג' וברין נפגשו כסטודנטים לתואר מתקדם במדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד. הקשר ביניהם נוצר סביב מחקר על דרכי חיפוש ברשת, והם פיתחו פרויקט בשם BackRub שהתמקד בדירוג דפים לפי הקישורים שמפנים אליהם. האלגוריתם הזה, שנקרא בהמשך PageRank, שימש כבסיס למנוע החיפוש. השניים אימצו את השם גוגל, והחברה הוקמה רשמית אחרי השקעת סיד ראשונה של 100 אלף דולר שקיבלו מאנדי בכטולסהיים. בתחילת הדרך הם פעלו ממוסך בעמק הסיליקון, עם צוות קטן ותשתית שרתים בסיסית.

בתוך שנים ספורות גוגל הפכה לשחקנית מרכזית בחיפוש ובהמשך בפרסום דיגיטלי. ב-2004 החברה הונפקה בנאסד"ק והפכה לציבורית עם שווי שהלך וטיפס במהירות. לאורך העשור הראשון של האלף היא הרחיבה פעילות באמצעות מוצרים פנימיים ורכישות. בין הצעדים הבולטים היו רכישת אנדרואיד ב-2005, שהפכה לבסיס מערכת ההפעלה הסלולרית הנפוצה בעולם, ורכישת יוטיוב ב-2006 שהכניסה את החברה לעולם הווידאו המקוון. במקביל הושקו שירותים כמו ג'ימייל, מפות גוגל, כרום, דרייב ומערכות פרסום נוספות.

• הנאום שהקפיץ את המדד המפורסם במאות נקודות ביום אחד, ומה קרה היום לפני 80 שנה
• היום שבו נכנס לתפקידו יו"ר הבנק המשפיע בעולם ומה קרה היום לפני 19 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ב-2015 הוקמה אלפאבית כחברת אחזקות, מהלך שבידל בין פעילות הליבה של גוגל לבין יחידות מחקר ופיתוח בתחומים חדשים, לרבות רכב אוטונומי, בריאות, ענן, חומרה ובינה מלאכותית. המבנה החדש נועד לאפשר ניהול נפרד לחטיבות שאינן פרסום וחיפוש. עד 2019 גוגל כבר הייתה אחת מחמש חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, עם הכנסות שנתיות של יותר מ-160 מיליארד דולר וכוח עבודה של מעל 100 אלף עובדים. הפרישה של פייג' וברין סימנה העברת ניהול מלאה לדור מנהלים מקצועי, בתוך חברה שכבר פועלת כקונגלומרט טכנולוגי רחב.

3 בדצמבר 1997: קרן המטבע מאשרת סיוע ענקי לקוריאה הדרומית, הבורסה ביום החזק בתולדותיה

ב-3 בדצמבר 1997, קרן המטבע הבינלאומית אישרה חבילת סיוע לקוריאה הדרומית בהיקף של כ-57 מיליארד דולר, כחלק ממהלך בינלאומי לבלימת המשבר הפיננסי באסיה. הסיוע גובש יחד עם גורמים נוספים, ובהם הבנק העולמי וממשלות גדולות, ונועד לפתור משבר נזילות חריף שנבע מחובות קצרי טווח במטבע זר והתערערות אמון המשקיעים.

קוריאה הדרומית נכנסה למשבר אחרי קריסות של קבוצות תעשייה גדולות ומוסדות פיננסיים. לחברות הענק המקומיות היה מינוף גבוה וחלק ניכר מהחוב היה נקוב בדולרים. כשהמטבע המקומי נחלש במהירות, עלויות השירות של החוב זינקו. יתרות המטבע החוץ של הבנק המרכזי נשחקו לרמה נמוכה מאוד, והבנקאות המקומית התקשתה לגלגל חוב מול בנקים זרים. במקביל, דירוגי האשראי ירדו וההון הזר יצא מהמדינה.

• היום שבו התחיל לפעול הבנק המרכזי של המדינה ומה קרה היום לפני 32 שנה
• היום שבו הוקמו ענקית נפט, ענקית ביטחון וצ'אט ששינה את החיים של כולנו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

תוכנית הסיוע כללה תנאים ברורים: העלאת ריבית כדי לייצב את המטבע, מעבר למשטר שער חליפין גמיש יותר, סגירת בנקים חלשים, חיזוק רגולציה פיננסית, והאצה של הפרטת תאגידים כושלים. הממשלה התחייבה גם לשיפור ממשל תאגידי בצ'בולים (קבוצות עסקיות משפחתיות ענקיות בדרום קוריאה, לדוגמה סמסונג ויונדאי), קיצוץ קשרי אשראי צולבים, ומכירת נכסים כדי להפחית חוב. צעדים אלה היו קשים מבחינה חברתית, אבל הם אפשרו פתיחה מחדש של ערוצי מימון.

התגובה בשוק ההון הייתה מהירה. ביום המסחר שאחרי ההכרזה מדד קוספי זינק בכ-7%, העלייה היומית החדה ביותר שנרשמה בבורסה בסיאול עד אז. במקביל נרשמו תנודות חריפות במטבע ובאג"ח, אבל המרווחים באג"ח ממשלתיות החלו להתכווץ. הבנקים הזרים הסכימו לפרוס חובות, ומערכת האשראי המקומית קיבלה זמן להתייצב. כך, בד בבד עם הסיוע, נוצרה מסגרת מחייבת לשיקום המערכת הפיננסית.

3 בדצמבר 1996: גרינספן מזהיר מפני התלהבות יתר בשוק המניות ומטלטל את וול סטריט

ב-3 בדצמבר 1996, אלן גרינספן, יו"ר הפדרל ריזרב, ניסח בנאום בפני קהל כלכלי בוושינגטון אזהרה חריגה על כך שמחירי מניות עלולים להיות מנותקים מהיסודות הכלכליים. הוא השתמש בביטוי "התלהבות לא רציונלית", והדברים הועברו מיד לשווקים ברחבי העולם ופורשו כאיתות שהבנק המרכזי מודאג מרמות שווי גבוהות מדי.

גרינספן מונה לתפקיד באוגוסט 1987, זמן קצר לפני מפולת אוקטובר 1987. באותם ימים הפד פעל להבטיח נזילות למערכת הפיננסית, צעד שחיזק את תפקידו כמייצב שווקים. לגרינספן היה רקע ארוך בייעוץ כלכלי ובשירות ציבורי, כולל כהונה כיו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הבית הלבן בשנות ה-70. בתקופתו בפד הוא פעל במסגרת יעד כפול של יציבות מחירים ותעסוקה מלאה, וניהל מדיניות ריבית שנעה בין הידוק מתון לשחרור הדרגתי בהתאם למחזור העסקים.

במהלך שנות ה-90 השווקים בארה"ב היו במגמת עלייה עקבית. האינפלציה נותרה נמוכה יחסית, הצמיחה הייתה רציפה, והאבטלה ירדה. הסביבה הזו, יחד עם התפתחות מהירה של חברות טכנולוגיה, דחפה את מדדי המניות לשיאים חדשים. הנאסד"ק, שמתמקד במניות טכנולוגיות, רשם קצב עלייה חד לאורך 1995 ו-1996. מדד הדאו ג'ונס התקדם במקביל בקצב מהיר, ומכפילי הרווח בשוק עלו לרמות גבוהות ביחס לעשור הקודם.

דבריו של גרינספן הובילו לתגובה מיידית. בורסות באסיה ואירופה ירדו כבר במהלך הלילה, ולמחרת גם המדדים בארה"ב נסוגו בעוצמה. אבל הירידות היו קצרות טווח, והשוק חזר לעלות בהמשך התקופה. הבנק המרכזי המשיך לעקוב אחרי השוק תוך שימוש גם ברמיזות מילוליות למדיניות, לצד החלטות ריבית בפועל. אומנם הפד לא הכריז על שינוי קו חד באותו שלב, אבל הסגנון של גרינספן הפך את השיח המוניטרי עצמו לכלי שוק משמעותי.

3 בדצמבר 1989: נשיאי ארה"ב ובריה"מ מכריזים על סיום המלחמה הקרה והשווקים משנים כיוון

ב-3 בדצמבר 1989, בפסגת מלטה, נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב ומזכיר המפלגה הקומוניסטית מיכאיל גורבצ'וב הודיעו שהעימות הבין גושי הסתיים ושיח הדדי מחליף את ביטויי העימות. ההכרזה הגיעה על רקע שינוי פוליטי מואץ במזרח אירופה ונפילת חומת ברלין שבועות קודם לכן, והפכה לאות פתיחה רשמי לסדר כלכלי חדש ביבשת.

מעבר לממד המדיני, האירוע סימן תחילת מעבר רחב ממודלים של תכנון מרכזי לכלכלות שוק. מדינות במזרח אירופה החלו לבטל פיקוחי מחירים, לפתוח את הסחר החוץ, ולאפשר בעלות פרטית על מפעלים ונכסים. פולין הובילה עם תוכנית ייצוב והפרטה שכללה שחרור שער החליפין, קיצוץ סובסידיות ושינוי חד במנגנון השכר. הונגריה וצ'כוסלובקיה אימצו צעדים דומים, והוקמו בורסות חדשות או חודשו שוקי הון קיימים כדי למשוך הון זר ולהנפיק חברות מקומיות.

המהלך השפיע גם על גרמניה. איחוד הכלכלות בין מזרח למערב גרמניה, שהחל להתגלגל במהירות ב-1990, כלל המרה של המטבע במזרח לגרמני מערבי, שילוב מערכת הבנקאות, והזרמות תקציביות גדולות לתשתיות, דיור ותעשייה. בגרמניה המערבית הוקמו מנגנוני סיוע מיוחדים למימון ההתאמה, והסקטור העסקי הפך לשחקן מרכזי ברכישת נכסים במזרח. זה היה תהליך יקר ומורכב, אבל הוא יצר מרחב כלכלי אחד גדול באירופה.

במקביל, נרשם שינוי חד בסדרי העדיפויות התקציביים של המעצמות. ארה"ב וברית המועצות החלו לצמצם בהדרגה הוצאות ביטחון, כוח אדם ופרויקטים צבאיים, והפנו חלק מהמשאבים לצרכים אזרחיים. בשוקי האנרגיה והסחורות נפתח אופק חדש של מסחר עם מדינות שהיו סגורות, לרבות חוזים לטווח ארוך על נפט, גז ומתכות. חברות מערביות נכנסו למדינות מזרח אירופה דרך הסכמי הפצה, הקמת מפעלים, שותפויות ורכישות. מדובר בתהליך שיצר זרימות הון גדולות מאוד ממרכז אירופה מערבה למזרחה, והרחיב דרמטית את מרחב הפעילות של תאגידים אירופיים ואמריקאיים.