ביקשה לפסול שופט בתיק הגירושים - ותשלם 1,500 שקל

כשאשה בהליך גירושים מרגישה שהשופט שדן בתיק שלה כבר קיבל החלטה לגביה עוד לפני ששמע את מלוא הטיעונים, היא יכולה לבקש שהוא יפסול את עצמו. אבל כפי שמלמד פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט העליון, הדרך מהרגשה רעה לפסילת שופט היא ארוכה ומפותלת מאוד.

הסיפור התחיל לפני כמה שנים, כשהזוג - שיחסיהם עלו על שרטון - נכנס להליך של יישוב סכסוכים בבית המשפט לענייני משפחה בקריות. במסגרת ההליך הזה, שנועד לאפשר לצדדים להגיע להסכמות לפני שמתדיינים בבית משפט, הם אף מינו אקטואר, שמאי ומומחים מטעם בית המשפט. אלא שבסופו של דבר ההליך קרס. הבעל הודיע שהם לא הצליחו להגיע להסכמות, ובנובמבר 2023 נסגר הליך יישוב הסכסוך. האשה הגישה תביעת רכוש, ובית המשפט בשלב ראשון אפשר להסתמך על המסמכים שהוכנו בהליך הסגור.

אבל אז הגיע פסק דין של בית המשפט העליון שהפך את הקערה על פיה: הוסכם שמסמכים שהוכנו במסגרת הליך יישוב סכסוך - הסכמות, חוות דעת מומחים וכיוצא בזה - הם חסויים ולא ישמשו כראיה בהמשך ההליך המשפטי, אלא אם הצדדים הסכימו לכך במפורש. ההכרעה הזו של בית המשפט העליון אומרת שחוות הדעת והמסמכים שהוכנו לצורך המשא ומתן, לא ישמשו כראיה בהמשך. ההליך עצמו לא נמחק, אבל תוצריו המרכזיים כן.

"הסכומים הנכבדים ירדו לטמיון"

לאחר מכן הגישה האשה בקשה לתשלום מקדמה כספית על חשבון איזון המשאבים. השופט דחה את הבקשה, אבל הדרך שבה נוסחה ההחלטה היא שהציתה את הלהבה. בית המשפט ציין בין היתר שהאשה "אילצה" את בית המשפט לקבוע מועד לשמיעת ראיות, שהחליפה את עורכי דינה פעמיים בשלוש שנים, ושקשה לזקוף לחובת הבעל את סירובו למינוי רואה חשבון חוקר, "בהינתן ששילם בהליך יישוב הסכסוך את שכר המומחים לבדו". עוד הוסיף בית המשפט כי "הסכומים הנכבדים ששילם המשיב לבדו במימון ביניים למומחים, ירדו לטמיון". האשה פירשה את ההחלטה של בית המשפט כביטוי מובהק לדעה קדומה שקיימת כלפיה. לטענתה, בית המשפט אימץ נרטיב שלפיו היא הצד הבעייתי בסכסוך הזה, בעוד שהבעל מוצג כמי שנפגע שלא בצדק. היא הגישה בקשת פסלות לגבי השופט שניהל את ההליך.

השופט דחה את בקשת הפסלות. האישה ערערה לבית המשפט העליון, ושם נחלה תבוסה מלאה. נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שפסק בעניין לבדו, קבע כי ההחלטה שעליה מתלוננת האשה היא "החלטה דיונית מובהקת", כזו שהדרך המקובלת להתנגד לה היא בערעור, ולא בבקשת לפסול את השופט. "דרך המלך להשיג על החלטות מסוג זה אינה בבקשת פסלות, אלא בהליכי ערעור מתאימים", כתב עמית בהחלטתו. בנוגע לטענה שבית המשפט השתמש שלא כדין במידע חסוי מהליך יישוב הסכסוך, קבע הנשיא עמית כי גם אם נניח שנעשה שימוש כזה, "אין בנתון זה כדי להוביל למסקנה כי מתעורר חשש ממשי למשוא פנים". 

ומה לגבי לשון ההחלטה עצמה? גם כאן השופט עמית לא קיבל את הטענות של האשה. "לא כל אמירה ביקורתית מצד בית המשפט, ואף לא כזו שניתן היה לנסח באופן מוצלח יותר, מקימה עילת פסלות", הוא כתב. ביחס לתחושת האישה שהיחס אליה בהחלטה אינו מאוזן, הוסיף עמית כי "תחושותיה של המערערת נותרות אפוא בגדר תחושות סובייקטיביות שאינן מקימות עילת פסלות".

המקרה הזה מדגים עיקרון שבתי המשפט שבים ומדגישים בשנים האחרונות: פסילת שופט היא מנגנון חריג, שמיועד למקרים שבהם יש ממש חשש אובייקטיבי שדעתו של השופט ננעלה. ביקורת על ניהול ההליך, אפילו אם היא חדה, ואפילו אם ניתן לנסחה בצורה עדינה יותר, לא עונה על הרף הזה. בסיום פסק הדין חייב הנשיא עמית את האשה בתשלום הוצאות משפט לקופת המדינה בסכום של 1,500 שקל, כתזכורת שהגשת ערעורי פסילה שאינם מבוססים כדי הצורך עלולה לגרור מחיר.