פסק דין מעניין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה, מאיר באור חדש את השאלה מי רשאי לרשת ולהמשיך לקיים נחלה חקלאית, כשהמוריש היה בן ממשיך שסבל מנכות קשה ונפטר ללא ילדים. הסיפור המשפחתי, שהגיע לפתחו של השופט רן ארנון, מערב חמישה אחים ואחיות, נחלה חקלאית פעילה בצפון הארץ, סכסוך ארוך שנים, ושאלה משפטית אחת מהותית - מי מבין היורשים הוא זה שראוי להמשיך להחזיק במשק.

המשק שבמחלוקת, הכולל מטעים, לולים ומכסת ביצים פעילה, נרשם על שם האח המנוח י' מ', שהוכרז על ידי אמו כבן ממשיך. אלא שי' היה אדם עם נכות נפשית של 100%, שחי את מרבית חייו תחת אפוטרופסות. את ענייניו ניהל בפועל אחיו, א' מ', חקלאי ותיק המתגורר באותו מושב ומפעיל גם משק נוסף. א' היה זה שטיפל במשק במשך עשרות שנים, דאג לאמו הקשישה ולשלושה מאחיו בעלי צרכים מיוחדים, והמשיך בכך גם לאחר מותה של האם ב-2012.

לאחר פטירת האח י' ב-2018, התברר כי עיקר העיזבון הוא אותה נחלה. בין האחים פרץ ויכוח: מצד אחד, חלקם ביקשו למכור את המשק ולחלוק את התמורה, ומנגד עמד א', שטען כי יש להעביר לידיו את הזכויות, שכן הוא היחיד שמוכן ומסוגל לקיים את המשק לפי סעיף 114 לחוק הירושה.

יתר האחים לא הביעו רצון לנהל את המשק

התובעת, אחותו של א', הגישה תביעה לפירוק שיתוף בנחלה, ואילו הוא הגיש תביעה נגדית - להכרה בו כיורש ה"מוכן והמסוגל", וכן לקיזוז השקעותיו לאורך השנים. התיק נוהל במשך שנים ארוכות, נשמעו עדים, הוגשו חוות דעת שמאיות, ובסופו של דבר נדונו שתי התביעות ביחד.

• כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
• האם הסכם ממון מאפשר לבני זוג להחזיק שתי נחלות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בפתח פסק דינו, ציין השופט ארנון כי אין מחלוקת שהנתבע הוא זה שהפעיל את המשק בפועל "במשך עשרות בשנים, עוד מפטירת האב בשנת 1976", וכי יתר האחים לא הביעו כל רצון ליטול על עצמם את ניהול המשק. "איש מהתובעים לא ביקש כי המשק יימסר לידיו," כתב השופט, "וכולם הסכימו כי בכפוף לעמידה בנהלי רמ"י (רשות מקרקעי ישראל, ע"ג) ופיצוי יתר היורשים, יעבור המשק לידי הנתבע".

עם זאת, הבעיה נעוצה בעובדה שא' מחזיק כבר בנחלה אחרת באותו מושב - מצב האסור על פי נהלי רשות מקרקעי ישראל. השופט נדרש לשאלה האם ניתן בכל זאת להכיר בו כ"יורש מוכן ומסוגל", אף שבשלב זה הוא בעל שתי נחלות. השופט ארנון קבע כי עקרונית, א' הוא אכן היורש היחיד שמוכן ומסוגל לקיים את המשק, אך עליו לעמוד בתנאי ברור: "אין הוא נפסל מניה וביה רק משום שהוא מחזיק בנחלה נוספת, יחד עם זאת וכמצוות הסעיף, הוא חייב להעביר את הזכויות שקיבל בתוך שנה", נכתב בהכרעת הדין. המשמעות היא שהנתבע יוכל להחזיק זמנית בשתי הנחלות, אך בתוך שנה יידרש להעביר את הזכויות באחת מהן, ככל הנראה לבנו, כדי לעמוד בכללי רמ"י.

האם ביקשה להבטיח את עתידם של ילדיה בעלי המוגבלויות

בית המשפט בחן בפירוט את הרקע המשפחתי והעסקי של הצדדים. האם המנוחה, שידעה כי שלושת ילדיה סובלים מנכויות שונות, ביקשה להבטיח את עתידם. לשם כך היא ערכה ב-2011 הסכם הלוואה עם בנה א', שבו הועמד סכום של 1.5 מיליון שקל, המגלם את השקעותיו הרבות במשק לאורך השנים. לפי ההסכם, החוב יוחזר בדרך של הפעלת המשק על ידי א' למשך 20 שנה - עד 2031 - תוך הנאה מלאה מהפירות שיניב המשק.

• הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
• העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל

האם גם מינתה את י' כבן ממשיך כדי להבטיח את מגוריו ואת פרנסתו. בפועל, כפי שקבע השופט, המינוי נועד להבטיח את זכויותיו של י' בלבד, שכן ברור היה שלא הוא זה שינהל את הנחלה. "המנוח, שהיה אדם בעל צרכים מיוחדים עם נכות נפשית של מאה אחוז, לא הפעיל את המשק אלא הנתבע," כתב השופט בהכרעתו, "ומינויו כבן ממשיך נעשה כדי להבטיח את מגוריו ואת פרנסתו מתוך המשק".

במהלך ההליך העלו התובעים טענות קשות נגד א', ובהן השתלטות, ניהול לקוי והסתרת מידע. ואולם בית המשפט דחה את כולן. "טענות אלה דינן דחייה מוחלטת", קבע השופט ארנון. "לא רק שהן לא הוכחו, אלא שהתובעים עצמם הסכימו כי הנתבע הוא המועמד היחיד שמוכן לטפל במשק". גם טענתם כי גילו של א', 65, פוסל אותו מלהיות היורש, נדחתה. "לא הוכח שהנתבע אינו מסוגל להמשיך ולקיים את המשק עוד שנים רבות, לרבות בעזרת פועלים," ציין השופט, והוסיף כי בעידן הטכנולוגי המודרני אין עוד צורך בעבודה פיזית קשה במשקים.

בהמשך קבע בית המשפט כי על היורש שמקבל את המשק לפצות את יתר היורשים בשיעור שייקבע לפי שווי הנחלה נטו, כלומר לאחר ניכוי מסים ותשלומים שהיו משולמים במקרה של מכירה לצד שלישי. "אין זה צודק להטיל על היורש המפעיל את המשק פיצוי לפי שווי ברוטו", כתב השופט, והפנה לפסיקה קודמת שקבעה כי תוצאה כזו עלולה להביא לעיוות דין ואף להרתיע יורשים מלקיים את המשקים. בהתאם לחוות דעת שכתב השמאי דרור ביתן, שווי הנחלה הכולל הוערך בכ-3.54 מיליון שקל, מתוכם 645 אלף שקל שווי מכסת הביצים. עם זאת, השופט הורה לשמאי להגיש חוות דעת מעודכנת, שתחשב את השווי נטו לאחר ניכוי מיסוי רעיוני, לפני חישוב הפיצוי הסופי.

אחת הסוגיות המרכזיות שעמדה במוקד פסק הדין נגעה להשקעותיו של א' במשק. הוא טען להשקעות של מיליוני שקלים לאורך 40 שנה, אך בית המשפט דחה את רוב תביעתו הכספית. השופט קבע כי אכן יש להכיר בכך שהנתבע השקיע בעבודה ובכספים, אך גם נהנה לאורך השנים מרווחי המשק. לפיכך, נקבע כי רק חלק קטן מהסכום יוכר לקיזוז. "חישוב הנתבע כולל לשיטתו 42 שנות עבודה על בסיס שכר ממוצע במשק ומגיע לסכום של מעל שלושה מיליון שקלים - מדובר בחישוב חסר כל יסוד", כתב השופט. "ההשקעות שבוצעו הוחזרו לו באמצעות הרווחים שקיבל מהפעלת המשק".

תשלום הפיצוי - תנאי להעברת הנחלה

בהסתמך על הסכם ההלוואה הישן, קבע השופט כי סכום ההשקעה ההתחלתי היה 1.5 מיליון שקל, והחזר ההלוואה מתבצע בפועל על פני 20 שנה - 75 אלף שקל בכל שנה. נכון למועד מתן פסק הדין, הוחזרו כבר כ-1,037,500 שקל, כך שהיתרה לקיזוז הגיעה ל-462.5 אלף שקל בלבד. סכום זה ינוכה משווי המשק לצורך חישוב הפיצוי שיקבלו האחים האחרים. השופט הדגיש כי תשלום הפיצוי הוא תנאי להעברת הנחלה לידי הנתבע. לדבריו, "תשלום הפיצוי ליורשים מהווה תנאי לקבלת הנחלה על ידי הנתבע, בבחינת עמידתו בתנאי סעיף 114 לחוק הירושה. מסוגלות בהקשר זה היא גם המסוגלות לפצות את יתר היורשים".

עוד נקבע כי אם הנתבע לא יעמוד בתנאים שנקבעו - לא יעביר את הנחלה הנוספת שבבעלותו או לא ישלם את הפיצוי בזמן, יוכלו שאר היורשים לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי כונס נכסים, לצורך מכירת הנחלה בשוק החופשי וחלוקת התמורה בין כולם. בית המשפט גם דחה את טענות התובעים בדבר בטלות הסכם ההלוואה שנחתם עם האם. "לא הוצגה כל ראיה לכך שהאם לא היתה כשירה לחתום או שהופעלה עליה כפייה", קבע השופט. "ההסכם נחתם בפני עורך דין, ולא הוצג כל מסמך רפואי או עדות שיכולים לשנות זאת". לדבריו, גם עצם העובדה שהאם מינתה את י' כבן ממשיך זמן קצר לאחר מכן מלמדת על כשירותה ועל הבנתה את המשמעות.

"עצם חתימתו של הנתבע על הסכם ההלוואה מאשרת כי הוא נתן הסכמתו לגובה ההשקעה במהלך השנים", כתב השופט, וקבע כי ההסכם מהווה ראיה מהימנה לסכום ההשקעה שיש להתחשב בו. עוד הוסיף כי אין סיבה להניח שההסכם עסק רק בהשקעות העבר, אלא כלל גם את ההשקעות העתידיות ואת הדאגה לאח המנוח, ולכן אין מקום להוסיף עליו סכומים נוספים.

בסופו של דבר, הכריז השופט באופן מפורש כי, "אני קובע כי הנתבע הוא היורש המסוגל והנכון לקיים את הנחלה במושב XXXX בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, וזאת בכפוף לתנאים שנקבעו". עוד הורה כי עליו לעמוד בכל נהלי רמ"י בתוך 12 חודשים, ולהעביר את הפיצוי לשאר היורשים בתוך 90 יום מהמועד שבו ייקבע הסכום הסופי. המשמעות היא כי א' מ' הוכר באופן רשמי כיורש ה"מוכן והמסוגל" להמשיך לקיים את הנחלה החקלאית שהיתה בלב הסכסוך המשפחתי. עם זאת, זכותו כפופה לקיום תנאים ברורים - תשלום הפיצוי לאחיו ואחיותיו, והעברת הנחלה הנוספת שבבעלותו בתוך שנה. אם הוא לא יעמוד בדרישות, הנחלה תוצע למכירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.

פסק הדין נחתם בדבריו של השופט, המשקפים את האיזון בין שמירת המשק המשפחתי לבין עקרונות הצדק בין יורשים: "נוכח העובדה כי מדובר בסכום משמעותי יש לאפשר לנתבע פרק זמן סביר לגייס את הסכום לשם העברתו ליורשים. יחד עם זאת, תשלום הפיצוי הוא תנאי לקבלת הנחלה על ידי הנתבע... ככל שלא יעשה כן, תיפתח הדרך בפני יתר היורשים לפנות למינוי כונס נכסים למכירת הנחלה לכל המרבה במחיר".

מה בעצם המשמעות של הביטוי "יורש מוכן ומסוגל" שמופיע בחוק הירושה?

מדובר ביורש שמביע רצון להמשיך להפעיל את המשק החקלאי, ויש לו גם את היכולת לעשות זאת בפועל - מבחינה מקצועית, כלכלית ובריאותית. כלומר לא מספיק שהוא רוצה, הוא צריך גם להוכיח שיש לו את הידע, הניסיון והאמצעים להמשיך לקיים את המשק ולפצות את שאר היורשים על חלקם.

למה החוק בכלל קובע העדפה ליורש אחד במשק חקלאי? זה לא יוצר אי-שוויון בין אחים?

המטרה של סעיף 114 לחוק הירושה היא למנוע מצב שבו הנחלה מתפצלת לחלקים קטנים שלא יאפשרו לה להמשיך להתקיים. לכן, במקום שכל יורש יקבל חלק פיזי מהקרקע, אחד מהיורשים מקבל את המשק כולו ומפצה את השאר בכסף. זה נועד לשמור על המשק כיחידה כלכלית פעילה.

איך בכלל מחליטים מי מבין היורשים הוא "המוכן והמסוגל"?

בית המשפט בוחן כמה דברים: האם היורש עבד בעבר במשק, האם יש לו ניסיון בחקלאות, האם הוא גר במושב ומתכוון להמשיך לגור שם, והאם יש לו יכולת כלכלית לשלם את הפיצוי הנדרש. גם שיקולים של תום לב והתנהלות משפחתית נלקחים בחשבון, בייחוד כשיש סכסוך.

למה בכלל יש מגבלה של נחלה אחת בלבד?

רמ"י קבעה שלאדם לא יכולים להיות זכויות ביותר מנחלה אחת, כדי למנוע ריכוז של קרקעות חקלאיות בידי יחידים. המטרה היא לשמור על עקרון "נחלה אחת למשפחה אחת", ועל צביון ההתיישבות במושבים.

אז איך בכל זאת השופט איפשר לו להחזיק בשתי נחלות זמנית?

מכיוון שהחוק מאפשר גמישות מסוימת כל עוד מדובר בשלב ביניים. השופט הבין שאי אפשר להעביר מיד נחלה אחת לפני שמסדירים את השנייה, ולכן קבע תקופת הסתגלות של שנה, שבסופה עליו לבחור באיזו נחלה להחזיק. זו פשרה מעשית שמאפשרת מימוש של פסק הדין מבלי לפגוע בזכויות של מי מהצדדים.

למה בית המשפט לא קיבל את כל דרישת הפיצוי של האח שטיפל במשק?

משום שהשופט קבע שחלק גדול מההשקעות כבר הוחזר לו במהלך השנים מהרווחים של המשק. בנוסף, חלק מהתחשיבים שהציג היו מנופחים ולא נתמכו בראיות. בסופו של דבר, ההכרה ניתנה רק להשקעה שהאם עצמה קבעה בהסכם - 1.5 מיליון שקל - ולא לסכומים הגבוהים בהרבה שנטענו אחר כך.

במצב כזה, בית המשפט היה מורה למכור את הנחלה לצד שלישי ולחלק את הכסף בין כל היורשים. אבל כאן כולם הסכימו שראוי שהאח שהפעיל את המשק כל השנים יקבל אותו, רק שהמחלוקת היתה על התנאים.

האם בית המשפט התחשב בגילו של האח שקיבל את המשק?

כן, הנושא עלה בדיון. אחת האחיות טענה שהוא כבר בן 65 ולכן לא יכול להמשיך בחקלאות, אבל השופט דחה את זה. הוא כתב שבימינו ניתן לנהל משק גם בעזרת עובדים ובאמצעים טכנולוגיים, ושאין סיבה שגילו ימנע ממנו להמשיך לנהל את הנחלה.

האם לא היתה בעיה מוסרית עם זה שהאח החתים את אמו על הסכם זמן קצר לפני שמתה?

זו היתה אחת מטענות התובעים, אבל בית המשפט קבע שלא הובאה שום ראיה לכך שהאם לא היתה כשירה לחתום או שהופעל עליה לחץ. ההסכם נחתם בפני עורך דין, ובית המשפט קבע שהוא משקף את רצונה האמיתי להבטיח את המשך קיום המשק ודאגה לילדיה.

מה יקרה אם רמ"י לא תאשר לו להעביר את הנחלה על שמו?

במקרה כזה, פסק הדין קובע במפורש שהזכות שלו תתבטל, והנחלה תימכר בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. אז גם הוא יקבל את חלקו היחסי, כמו יתר האחים, אבל לא יוכל לשמור את המשק בידיו.

כמה כסף בעצם יקבלו שאר האחים?

הסכום הסופי עדיין לא נקבע. הוא תלוי בחוות דעת שמאית חדשה שתחשב את שווי הנחלה נטו, כלומר לאחר ניכוי מיסוי רעיוני. רק אחרי שיגיע השמאי עם הנתונים המעודכנים, יקבע בית המשפט את הפיצוי שכל אחד יקבל לפי חלקו בירושה.

במקרה אחר, בפסק דין שניתן באפריל האחרון בבית משפט השלום בתל אביב, הכריע השופט אביים ברקאי בסוגיה מורכבת שהעסיקה את בעלי המשק בכפר אז"ר במשך עשרות שנים. התובעים, נורית ברק וגדי ליפוביצקי, ירשו את זכויותיהם במשק מהוריהם, אך גילו כי לא רק שלא קיבלו פיצוי על קרקע שנגרעה מהמשק שלהם, אלא שהאגודה השיתופית של המושב אף החליטה, כעבור שנים רבות, לסווג את המשק שלהם כ"נחלה חסרה" - החלטה שהובילה לאובדן מחצית מהחלוקות הכספיות המגיעות להם. בפסק דינו, ביקר השופט ברקאי בחריפות את התנהלות האגודה, קבע כי מדובר בפעולה חסרת תום לב, והורה להחזיר למשק את מעמדו כ"נחלה מלאה". הסיפור מתחיל ב-1982, כשבמסגרת תהליכי תכנון ופיתוח של האזור, נגרעו כ-9.5 דונמים מאדמת משק ליפוביצקי. הגריעה בוצעה כחלק מהחלטות תכנוניות שנועדו להסדיר את המבנה האורבני בכפר אז"ר, והאגודה השיתופית של המושב קיבלה בתמורה שטח חלופי בגודל 20 דונם. עם זאת, בעלי המשק עצמם - הורי התובעים - לא קיבלו שום פיצוי אישי עבור הקרקע שנלקחה מהם. לאורך השנים, ניסו בעלי המשק לקבל הכרה כלשהי באובדן הקרקע, וב-1992 החליטה האגודה עצמה להכיר במשק כ"נחלה מלאה" - מה שאיפשר לתובעים לקבל את מלוא החלוקות הכספיות הנהוגות במושב. במשך כשלושה עשורים לא ערער איש על מעמדו של המשק, אך ב-2020, האגודה השיתופית שינתה לפתע את עמדתה. בהחלטה חד-צדדית, הודיעה האגודה לתובעים כי המשק יסווג מחדש כ"נחלה חסרה". משמעות הדבר היתה קיצוץ של 50% בזכויות הכלכליות של המשק.