הנחלה שונתה, היורשים תבעו את האגודה - מה קבע השופט?
במסגרת תהליכי תכנון ופיתוח של האזור, נגרעו כ-9.5 דונמים מאדמת משק בכפר אז"ר. האגודה השיתופית של המושב קיבלה בתמורה שטח חלופי בגודל 20 דונם. עם זאת, בעלי המשק עצמם – הורי התובעים – לא קיבלו שום פיצוי אישי עבור הקרקע שנלקחה מהם. ב-2020, בהחלטה חד-צדדית,
הודיעה האגודה לתובעים כי המשק יסווג מחדש כ"נחלה חסרה". משמעות הדבר היתה קיצוץ של 50% בזכויות הכלכליות של המשק
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, הכריע השופט אביים ברקאי בסוגיה מורכבת שהעסיקה את בעלי המשק במושב כפר אז"ר במשך עשרות שנים. התובעים, נורית ברק וגדי ליפוביצקי, ירשו את זכויותיהם במשק מהוריהם, אך גילו כי לא רק שלא קיבלו פיצוי על קרקע שנגרעה מהמשק שלהם, אלא שהאגודה השיתופית של המושב אף החליטה, כעבור שנים רבות, לסווג את המשק שלהם כ"נחלה חסרה" – החלטה שהובילה לאובדן מחצית מהחלוקות הכספיות המגיעות להם. בפסק דינו, ביקר השופט ברקאי בחריפות את התנהלות האגודה, קבע כי מדובר בפעולה חסרת תום לב, והורה להחזיר למשק את מעמדו כ"נחלה מלאה".
הסיפור מתחיל ב-1982, כשבמסגרת תהליכי תכנון ופיתוח של האזור, נגרעו כ-9.5 דונמים מאדמת משק ליפוביצקי. הגריעה בוצעה כחלק מהחלטות תכנוניות שנועדו להסדיר את המבנה האורבני בכפר אז"ר, והאגודה השיתופית של המושב קיבלה בתמורה שטח חלופי בגודל 20 דונם. עם זאת, בעלי המשק עצמם – הורי התובעים – לא קיבלו שום פיצוי אישי עבור הקרקע שנלקחה מהם.
לאורך השנים, ניסו בעלי המשק לקבל הכרה כלשהי באובדן הקרקע, וב-1992 החליטה האגודה עצמה להכיר במשק כ"נחלה מלאה" - מה שאיפשר לתובעים לקבל את מלוא החלוקות הכספיות הנהוגות במושב. במשך כשלושה עשורים לא ערער איש על מעמדו של המשק, אך ב-2020, האגודה השיתופית שינתה לפתע את עמדתה. בהחלטה חד-צדדית, הודיעה האגודה לתובעים כי המשק יסווג מחדש כ"נחלה חסרה". משמעות הדבר היתה קיצוץ של 50% בזכויות הכלכליות של המשק.
לטענת התובעים, במשך שנים ארוכות היה ברור לכל כי המשק שלהם נחשב "נחלה מלאה", ולא ייתכן כי האגודה תשנה זאת באופן חד-צדדי, לאחר שכבר התחייבה לכך. הם הדגישו כי העובדה שהקרקע נגרעה ללא פיצוי, ולאחר מכן ניתנה התחייבות מפורשת להכרה במשקם כ"נחלה מלאה", יוצרת עבורם זכויות שהאגודה אינה יכולה להתכחש להן כעבור שלושה עשורים. בנוסף, הם טענו כי עצם קבלת הפיצוי על ידי האגודה, מבלי להעביר אותו לבעלי המשק עצמם, מעידה על חוסר צדק משווע.
מנגד, האגודה השיתופית של כפר אז"ר טענה כי יש לה את הסמכות להגדיר מחדש את מעמד הנחלות במושב, וכי בהתאם להחלטות התקנון הפנימי, המשק של התובעים אינו עומד בקריטריונים ל"נחלה מלאה". עוד טענה האגודה כי עניין הפיצוי על גריעת הקרקע כבר הוסדר בעבר, ואין כל הצדקה להמשיך ולהכיר במשק במעמד גבוה יותר משהוא ראוי לו.
השופט ברקאי דחה לחלוטין, בפסק הדין שפורסם, את עמדת האגודה - וקבע כי שינוי הסיווג ב-2020 נעשה באופן בלתי הוגן ובחוסר תום לב. בפסק דינו הוא ציין כי במשך כמעט 30 שנה האגודה הכירה במשק כ"נחלה מלאה", ופתאום, ללא כל התראה מוקדמת, היא מבטלת את זכויות התובעים ומסווגת את נחלתם כ"חסרה". הוא אף מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות של האגודה, וכתב כי, "הנתבעת, על דעת עצמה, לאחר כשלושים שנה בהם המשק נחשב כ'נחלה מלאה', להודיע לבעלי הזכויות במשק שנחלתם תיחשב כ'נחלה חסרה'. כך ממש. החלטה אשר גורעת באחת מחצית מכל תמורה בחלוקות באות שייעשו". השופט הדגיש בהכרעת הדין שלו כי האגודה השיתופית קיבלה קרקע חלופית בגין השטח שנגרע ממשק ליפוביצקי, אך בעלי המשק עצמם לא קיבלו כל תמורה על כך. גם על נקודה זו הוא העיר באופן חד-משמעי: "הנתבעת קיבלה בגין גריעת המקרקעין שטח של 20 דונם ל'משבצת הכפר', אך משק ליפוביצקי לא קיבל בגין הקרקע דבר".
בהכרעתו, קבע בית המשפט כי על האגודה להחזיר את מעמד המשק לסטטוס של "נחלה מלאה", תוך שמירה על הזכויות הכלכליות שהיו לו לפני שינוי הסיווג. פסק הדין מבסס עקרון חשוב בנוגע להתחייבויות של אגודות שיתופיות כלפי חבריהן, וקובע כי התחייבות שניתנה במשך עשרות שנים אינה יכולה להתבטל על ידי החלטה חד-צדדית וללא הצדקה מהותית.
- טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
- הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
האם יש תקדימים משפטיים למקרים דומים שבהם אגודה שיתופית שינתה את מעמד הנחלה לאחר שנים?
כן, לאורך השנים נדונו מקרים שונים שבהם אגודות שיתופיות שינו את זכויות חבריהן באופן חד צדדי. עם זאת, בתי המשפט נוטים להגן על זכויות שנרכשו לאורך זמן, בייחוד כששינוי כזה נעשה ללא הודעה מוקדמת ובניגוד להחלטות קודמות של האגודה. במקרה הנוכחי, בית המשפט הדגיש במיוחד את עקרון תום הלב וההסתמכות הלגיטימית של בעלי המשק על התחייבויות קודמות.
מדוע האגודה קיבלה פיצוי על הקרקע שנגרעה, אך בעלי המשק לא?
הפיצוי שניתן היה במסגרת הסדרים כלליים של גריעת קרקעות לטובת צורכי ציבור או הרחבת שטחי המושב. לעתים הפיצויים מופנים לאגודה עצמה כדי שתנהל אותם לטובת כלל החברים, אך בפועל, כפי שעולה מפסק הדין, האגודה לא העבירה פיצוי ישיר לבעלי המשק. זו היתה אחת הנקודות המרכזיות שבית המשפט מתח עליהן ביקורת, משום שהאגודה נהנתה מפיצוי קרקעי, בעוד שבעלי המשק נותרו ללא כל תמורה על האובדן.
האם האגודה השיתופית נדרשה לשלם פיצויים בעקבות הפסיקה?
בית המשפט לא פסק פיצויים ישירים, אלא החזיר את מעמד המשק ל"נחלה מלאה". עם זאת, עצם ההכרה במשק כ"נחלה מלאה" משפיעה
באופן משמעותי על ההטבות הכלכליות שהוא יקבל בעתיד, כך שבפועל, השבת הזכויות שקוצצו מהווה תיקון כלכלי משמעותי עבור התובעים.
האם יש משמעות לכך שהשינוי במעמד המשק נעשה לאחר עשרות שנים?
בהחלט. עקרון ההסתמכות הוא עקרון משפטי משמעותי מאוד במשפט האזרחי. ככל שעובר זמן רב יותר מאז שניתנה התחייבות, כך מתחזקת ההנחה שהזכויות שהוקנו מכוח אותה התחייבות לא יכולות להישלל באופן חד צדדי. במקרה הזה, העובדה שהמשק סווג כ"נחלה מלאה" במשך כמעט שלושה עשורים שיחקה תפקיד מרכזי בהחלטת השופט, שכן הדבר הוכיח כי מדובר בזכות שנרכשה עם הזמן ולא ניתן היה לבטל אותה כך פתאום.
במקרה נוסף, בית המשפט המחוזי הכריע בתחילת החודש בתביעה שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) והאגודה השיתופית אבן ספיר, בגין עיכובים ממושכים בהעברת קרקעות שנרכשו עוד בתחילת העשור הקודם. המקרה קשור למשפחה שרכשה מגרשים במושב אבן ספיר לפני יותר מעשור. ההסכמים שנחתמו עם האגודה השיתופית כללו התחייבות להעברת הקרקעות לאחר השלמת התהליכים הביורוקרטיים הנדרשים. ואולם בפועל, הליך ההעברה התארך משמעותית, והתובעים גילו כי הקרקע שהיתה אמורה להיות בידיהם נותרה מחוץ להישג ידם במשך שנים ארוכות. המשפחה ניסתה שוב ושוב להבין את מקור העיכובים, אך נתקלה בתשובות מעורפלות הן מצד האגודה והן מצד רמ"י. לטענתם, בכל פעם ניתנה להם סיבה אחרת: צורך בהשלמות תכנוניות, עיכובים בקבלת אישורים מרשויות שונות, מחלוקות פנימיות בין הגופים המעורבים – וכל אלה, לדבריהם, הפכו את ההמתנה לבלתי נסבלת.
- 1.המבנה המשפטי של המושבים אנאכרוניסטי ובעייתי. (ל"ת)אנונימיARTICK19 03/04/2025 14:44הגב לתגובה זו
ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט
קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור
באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.
בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.
"ספקולציה לא רלוונטית"
המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.
- בשירות ה-AI: חופי ארה״ב ייפתחו לקידוחי נפט וגז
- פלנטיר חתמה על עסקה של 200 מיליון דולר עם ענקית הטלקום לומן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.
טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.
האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.
האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.
האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות
מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.
- נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.
